תביעה אזרחית נגד שוטרים בגין אלימות

טיעוני הצדדים לעונש למועד הטיעונים לעונש התייצב המתלונן, כאשר לצדו עורך דין, אשר מסר כי תוגש על ידו תביעה אזרחית נגד שלם.

ברחובות, בכרך, בכבישים, ואף בחמארות – חייבים להיות רק "שוטרים טובים", כאלה שאף אזרח אינו ירא מהם, או למצער – שלא יחשוש כי יפעילו נגדו אלימות שלא כדין ושלא לצורך.

...

סבורני, כי בנסיבותיה של פרשה זו, מבלי להקל ראש, הגיע העת לומר לקצין שלם – "די, נגמר. המשך נא בדרכך הטובה". לענין זה, של שיקומו של מי שעבר עבירה, אפנה לדברים יפים שכתב כבוד הנשיא שפירא, מבית המשפט המחוזי בחיפה, בקבלו ערעורו של נאשם אך לפני זמן קצר, וטרם יבשה הדיו עליהם, כך: "... תיקון 113 לחוק העונשין נתן משקל לסיכויי השיקום כרכיב שיש בו כדי להוות עילה לחריגה ממתחם עונש הולם, כפי שקבע בית המשפט במקרה הנתון. עקרון זה ושיקום העבריין כחלק מיעדי ההליך הפלילי צריך לבוא לידי ביטוי, בהתאמה המתחייבת, גם בעת בה נשקלת האפשרות להימנע מהרשעה.

יודגש, כי אין בכל האמור לעיל כדי למזער מכאבו, מהשפלתו, של המתלונן, ברהה צהייה.

אשר על כן, נוכח כל המקובץ לעיל, אני שב וקובע כי שלם עבר עבירה בכך שתקף את ברהה צהייה, אולם אינני מרשיעו בדין.

בפיסקה 150 להכרעת הדין תיאר בית המשפט – "הנאשם העיד, כי כתב האישום נגדו הוגש כנקמה על כתב תביעה שהגיש כנגד מספר קצינים ושוטרים באיזור יהודה ושומרון... הנאשם העיד כי הדבר עורר זעם רב וגלוי בקרב קציני צה"ל... שהחליטו לנקום ביוזם התביעה – הנאשם". כך גם בפיסקה 154 להכרעת הדין: "הנאשם העיד, כי נ/365 מצביע על כך שאחת מתגובות הנגד של המדינה לתכנית להגיש תביעות אזרחיות נגד שוטרים וחיילים שביצעו מעצרי שוא, הייתה הגשת כתבי אישום נגד ראשי ארגון ימין, קל וחומר נגד ראש האירגון- הוא הנאשם- אשר הגה את הרעיון והגיש את רובן כראש המטה למען ארץ ישראל (ע' 256, ש' 8-15)". בפיסקה 50 לכתב התביעה התובע מציין: "אין מחלוקת כי המדינה אחראית לחלק הארי של ניזקי התובע..." (ההדגשות של הח"מ).

עוד ראו דחיית תביעה בנזיקין שהוגשה על ידי מי שהואשמה על יסוד תלונה, בעבירות של אלימות והיתעללות בילדים, וזוכתה, בעיניין תא (ת"א) 2290/98 עליזה ריינס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו).

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה מתקבלת באופן חלקי.

התביעה נדחית על הסף ביחס לכלל עילותיה, למעט עילת לשון הרע.

אני מורה איפוא לתובע, להגיש לתיק בית המשפט בתוך 14 יום מיום קבלת החלטה זו, העתק מהמכתב שנשלח בדואר אלקטרוני ע"י הנתבעת והעתק מהקלטת הראיונות.

כמו כן, במהלך שנת 2013 הגיש הנילון תלונה נגד העותר, שהיה ועודנו שוטר, למחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש) בגין תקיפה והטרדה, וביום 18.8.2013 נחקר העותר במח"ש בחשד לתקיפה.

ארוע האיומים ביום 17.2.2019 הגיש העותר תלונה נוספת למישטרה נגד הנילון בטענה כי במהלך דיון שנערך בין הצדדים במסגרת התביעה האזרחית בבית משפט השלום בפתח תקווה, הטיח הנילון קללות בעותר במסדרון בית המשפט, איים עליו שיביא לפיטוריו מהמשטרה וניסה לתקוף אותו.

עוד נטען כי קיים אינטרס צבורי בפתיחת תיקי החקירה, שכן מדובר במקרי אלימות שבעקבותיהם נפגעו זכויותיו של העותר, פרנסתו ותחושת הבטחון שלו.

...

די אף בכך כדי לדחות את העתירה ביחס לאירוע זה. בהקשר זה אציין כי אין בידי לקבל את טענת העותר בדבר הקשר המהותי שבין שני תיקי החקירה הנדונים, אשר לדבריו מצדיק את אי-מיצוי ההליכים ואת השיהוי בהגשת עתירה בנדון.

מעבר לנדרש, אוסיף כי דין העתירה להידחות אף לגופה.

סוף דבר: העתירה נדחית.

נוכח נתוניו של המערער, עברו, היתרשמות שירות המבחן והמלצתו "על עונש מוחשי כמאסר, על מנת להציג גבול ברור להתנהגותו האלימה" – הושתו 3 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה.

מהראיות שהובאו לפני התרשמתי כי מעשי הנאשם הובילו לצורך בהגעת שוטרים למקום להשלטת סדר והרגעת הרוחות – צורך שיש בו עלויות למדינה, בנוסף לעלויות שבעצם ניהול החקירה וניהול ההליך בבית המשפט, לרבות הוצאות לעדים שהתייצבו מספר פעמים ודחיות הדיונים, הרובצות בחלק לא מבוטל לפתחו של הנאשם, כמפורט בהכרעת הדין.

בית המשפט העליון קבע כי בעת חישוב הפצוי בהליך הפלילי, כמצווה בסעיף 77(א) ל-חוק העונשין "...אין למצות במסגרתו את הנזק הכולל שניגרם לנפגע העבירה, ויש לתחמו. פיצוי זה הריהו 'עזרה ראשונה' הנתנת לנפגע העבירה בתום ההיתדיינות בפלילים. בצד אותה 'עזרה ראשונה' עומדת האפשרות להגיש בנפרד תביעה אזרחית נגד העבריין, בגין מלוא ניזקי קרבן העבירה" [ראו והשוו ע"פ 7186/19 טובי נ' מדינת ישראל (8.1.20)].

...

קביעת מתחם העונש ההולם בקביעת מתחם העונש ההולם, התחשבתי, בהתאם לסעיף 40ג(א) ל-חוק העונשין באמות המידה ואבני הבוחן הבאות – מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי במעשיו פגע הנאשם בערכים מוגנים של שמירה על שלום הציבור, כבוד האדם, הבטחון האישי ושלוות הנפש.

סוף דבר מצאתי כי באיזון בין הצורך בהרתעת היחיד והרתעת והרבים, כמו גם הוקעת עבירות איומים, בהתאם לסעיפים 40ו ו-40ז ל-חוק העונשין, לבין עניינו של הנאשם, נוכח נסיבותיו האישיות והרפואיות, לרבות מצבו הנפשי, עברו המאוחר, העדר חרטה או אמפטיה לקורבנותיו – אין מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור, לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה ל-חוק העונשין.

נוכח הנסיבות האישיות שנסקרו לעיל, מקובלת עלי טענת ב"כ המאשימה, כי יש למקם את הנאשם בחלקו האמצעי-תחתון של המתחם.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: חודשיים מאסר בפועל.

בבית המשפט העליון בש"א 8480/23 לפני: כבוד השופט י' כשר המבקשות: 1. משטרת ישראל 2. המחלקה לחקירת שוטרים נ ג ד המשיבים: 1. מג'די אקטיט 2. יזן שעראווי 3. עלא בחיץ 4. עמית אדרי 5. טל יוסף מזרחי 6. אורי מדינה 7. רפאל חזן 8. לידור צפרירי בקשה לאיחוד תובענות בשם המבקשות: עו"ד האני טרודי בשם המשיב 8: עו"ד אביבית בוקובזה ][]החלטה

ברקע להליכים נושא הבקשה, מצוי גם כתב אישום אשר הוגש נגד השוטרים בגין עבירות אלימות ורכוש.

מדובר איפוא בתובענות המבוססות על מסכת אירועים שונה ובעילות שונות, ומשכך, לא שוכנעתי כי איחוד הדיון בהן צפוי לתרום ליעילות הדיונית בבירורן באופן המגשים את תכליתה של תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

...

דין הבקשה להידחות, חרף הדמיון המסוים בעובדות שביסוד התביעות.

מדובר אפוא בתובענות המבוססות על מסכת אירועים שונה ובעילות שונות, ומשכך, לא שוכנעתי כי איחוד הדיון בהן צפוי לתרום ליעילות הדיונית בבירורן באופן המגשים את תכליתה של תקנה 40(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

אשר על כן, הבקשה נדחית.