בית משפט השלום בתל אביב - יפו
ת"א 3252-11-15 בימרו נ' המחלקה לחקירת שוטרים ואח'
לפני כבוד השופטת אידית קליימן-בלק
התובע:
ג'ג'או בימרו
ע"י ב"כ עו"ד אביתר קנולר
-נ ג ד-
הנתבעים:
1. המחלקה לחקירת שוטרים
2. מדינת ישראל- משרד המשפטים
3. משטרת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד יוסי צדוק
פרקליטות מחוז תל אביב אזרחי
פסק דין
ואולם, אף לא מי מהצדדים בתובענה זו העלה טענה כזו במסגרת טענותיו או ראיותיו, ועל כן אין מקום לידון בה.
במצב דברים זה, לא נותר לי אלא לקבל את גרסת התובע שהייתה אמינה עליי, לפיה הלה הותקף באמצעות אקדח הטייזר, כפי הנראה על ידי מי מבין השוטרים שהיו מעורבים בארוע המעצר בסביבת הקיוסק, ולקבוע כי בעניינינו היתקיימו יסודות עוולת התקיפה כמשמעה בפקודת הנזיקין, אף אם זהות התוקף לא הובררה עד תום במסגרת חקירה שנעשתה על ידי מח"ש בעקבות התלונה שהגיש התובע.
לאור כל המקובץ דלעיל, באתי למסקנה כי החקירה נעשתה בשקידה ובמסירות הראויה מתוך מאמץ כן ואמיתי להגיע לחקר האמת ולמצות הדין מול מי מהשוטרים האחראים לפגיעה בתובע ואולם חרף מאמץ זה נותרו פערים גדולים בחומר החקירה באופן שאינו מאפשר העמדה לדין פלילי או משמעתי בסף הראייתי הדרוש לכך, בהתאם למסקנה אליה הגיעו הגורמים המשפטיים של מח"ש כפי שידון להלן;
הטענה בנוגע לקבלת החלטה שגויה על ידי פרקליטות מח"ש עת הורתה על סגירת התיק
בנוגע לסוגיה זו, העידו מטעם הנתבעים שני הפרקליטים שהיו מעורבים בקבלת ההחלטה על סגירת התלונה על סמך מימצאי החקירה: עו"ד ליאת יוננאין אשר עברה על חומרי החקירה והמליצה על סגירת התיק בהיעדר אפשרות לבסס כתב אישום על בסיס התלונה וממצאי החקירה.
באשר להחלטה על סגירת התיק מחוסר ראיות מספקות להעמדה לדין פלילי או משמעתי, העיד עו"ד אלון בעמ' 132 לפרוטוקול:
"... אנחנו מחלקה פלילית, אנחנו בודקים את התשתית הראייתית שיש בפנינו. את מה שיש בפנינו, זה מה שאנחנו בודקים, האם יש לנו אפשרות להגיש כתב אישום. חומר החקירה שהיה בפני לא היתה לי המלצה להגיש כתב אישום, כי לא היו ראיות מספיקות. היו תהיות, לכן התיק ניסגר מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה. אבל לא היתה תשתית ראייתית להגשת כתב אישום..."
וראה מקבץ דבריו בעמ' 137 ו- 140 לפרוטוקול:
"...אני אומר לך את הסיפור, איך אנחנו ראינו את הסיפור. זה ארוע מתגלגל שבו יש קטטה בין שיכורים, כוח מישטרה מגיע, עוצר חלק מהאנשים, הארוע ממשיך הלאה לכיוון הקיוסק, יש שם עכשיו הליך של מעצר של אותו דוד שהחברה שלו קצת מנסה להפריע ולתוך הארוע הזה התובע בעצמו אומר, אני ועוד אנשים הלכנו למקום ההוא... הוא הולך עם עוד אנשים לקראת הארוע לטענתו כדי לצלם את הארוע אבל ברור שמבחינת השוטרים האחרים זה יכול להיראות כאילו הם הולכים לאיים עליהם, לכן גם טארק הפעיל את הגז מדמיע, זה הסיפור שאנחנו ראינו, אנחנו לא יודעים לתאר בדיוק...לא יודעים לתאר בדיוק באיזה שלב הוא נפגע אם הוא נפגע מחשמול, באיזו סיטואציה עם המצב הזה, אין לנו תשתית ראייתית לפלילים נגד מי מהשוטרים ... אני אומר לך עוד פעם, בכל חומר הראיות, אף אחד מהעדים שהיו שם לא ראה את התובע מחושמל... לא ראה שחשמלו את התובע. כל מה שהם יודעים שהתובע חושמל, ממה שהם שמעו ממנו..."
לעניין מבחן סבירות מעשי הרשות החוקרת במישור הנזיקי יפים דבריה של כב' השופטת חיות (כתוארה דאז) בעיניין עז' חגי יוסף:
"...ככל שבסבירות התנהלותם של גורמי החקירה עסקינן, יש לבחון את הדברים תוך מתן הדעת על כך שבמקרים רבים דומה מלאכתם של גורמים אלה להילוכו של אדם המגשש את דרכו באפילה והמחפש אחר נקודות אחיזה ראייתיות שיאירו את תמונת המצב ויאפשרו לו להביא את האשמים לדין. לא כל טעות הנעשית במהלך החקירה ובזמן אמת מהוה על כן הפרה של חובת הזהירות והתרשלות מצד גורמי החקירה. אכן, חוכמה 'קטנה' בהקשר זה היא 'החוכמה שלאחר מעשה', אותה מציג מי שהתמונה הניצבת בפניו כבר מוארת, בהעלותו כנגד גורמי החקירה טרוניה על כך שלא הבחינו או לא ייחסו חשיבות לרסיס מידע כזה או אחר. לטעמי, בחינת הסבירות של היתנהלות גורמי החקירה בהקשר זה ראוי לה כי תבחן בהיתחשב במכלול הנתונים שנגלו או שיכולים היו להתגלות בזמן אמת..." (הדגשות אינן במקור).
...
באשר לנזקי התובע בגין עוולת התקיפה, באתי למסקנה כי סכום של 40,000 ₪ משקף נכונה את מלוא נזקיו של התובע, הן בשל הכאב וסבל הפיזי שנגרם לו כתוצאה מהחשמול פלג גופו העליון באמצעות הטייזר והן בשל רגשות שליליים המלווים אירוע תקיפה מסוג זה לרבות עלבון צורב ומפח הנפש, שחווה באירועי אותו לילה כפי שמצינו לעיל.
לאור התוצאה אליה הגעתי לפיה דין תביעתו של התובע להידחות בכל הנוגע לעוולת הרשלנות ובשים לב לעלויות ההליך בגין בירור טענה זו, הריני פוסקת כי התובע יישא בהוצאות משפט שנגרמו לנתבעים בסך 30,000 ₪.
סוף דבר ולאחר קיזוז, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, סך של 10,000 ₪ בתוספת 20% שכ"ט עו"ד מגובה הפיצוי כפי שנקבע בסעיף 86 לעיל, וכן הוצאות אגרת פתיחת ההליך ושכר העדים שזומנו על ידי התובע בכל הנוגע לעוולת התקיפה.
