תביעה אזרחית בגין תקיפה של קטין

מטעם התובע הוגשו תיק מוצגים, הכולל תיק מישטרה (סומן ת/1) ותיק פלילי שעניינו הליכים שהתנהלו כנגד הנתבעים בגין הארוע מושא תביעה אזרחית ז (סומן ת/2); וכן – תצהירו ונספחים (שסומן ת/3).

הוכח כי במעשה המתואר קשרו כל הנתבעים קשר לבצע פשע, וכי במעשים המתוארים לעיל, חבלו כל הנתבעים במתלונן חבלה חמורה, בצוותא חדא, כשהם נושאים נשק קר. שאלת האחריות במישור הנזיקי כפי שצוטט לעיל, התובע ונתבעים 3, 5 ו- 6 הגיעו להסכמה "כי קיימת אחריות לפצוי התובע על ידי הנתבעים בגין האירועים נשוא התביעה." בנסיבות ארוע התקיפה כמפורט לעיל, אני קובעת כי קמה אחריות של כל הנתבעים 6-1 לפצוי התובע בגין נזקיו, וזאת גם בהעדר הסכמת הצדדים לעיל.

האם יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם? אין מחלוקת כי הרקע לארוע התקיפה, היה ריב בין התובע לבין נתבע 1, בעקבות טענת התובע, כי נתבע 1 השקה את אחותו הקטינה משקאות אלכוהוליים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד - לפצות את התובע, בגין התקיפה מושא הליך זה, בסך של 595,000 ₪ כשהסכום נכון למועד פסק הדין; מסכום זה, ינוכה הסך המוכח כמפורט בסעיף 87 לעיל לפסק הדין; ליתרת סכום הפצוי יתוספו: הישתתפות הנתבעים בשכ"ט ב"כ התובע, בסך של 20% בתוספת מע"מ כחוק; וכן - הוצאות משפט מוכחות של התובע, על פי קבלות שתוצגנה מטעמו, בגין עלות חוו"ד המומחים שניתנו בהליך זה (מטעם התובע ומטעם מומחי בימ"ש), כשהסכומים משוערכים ממועד כל הוצאה, ועד למועד פסק הדין.

...

אכן, כפי שצוין לעיל, בפרק העוסק בנכות התפקודית, התובע נמנע מלזמן את מי ממיטיביו הנטענים, או לפחות את רעייתו לצורך הוכחת תוכן היקף ומשך העזרה, ולא שוכנעתי שהייתה הצדקה להימנעות זו. כאמור, אף לא הוכח נזק מיוחד למיטיבים אלו; אני מאמינה שהתובע הסתייע במי מקרוביו או מקורביו, אך הפיצוי המגיע בנסיבות העניין, ייעשה על דרך האומדנא, ובשים לב להיקף עזרה רגילה שיש לצפות לה בין בני משפחה, שאינה ברת פיצוי.

עם זאת, שוכנעתי כי נגרמו לתובע הוצאות בגין נסיעות לטיפולים, השתתפות עצמית בגינם, רכישת תרופות או עזרים, וכי יש לקחת בחשבון את האפשרות שיחליט לאמץ בעתיד את המלצת המומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי, ואם כך יבחר לעשות, יתכן ותיגרמנה לו הוצאות ישירות או נלוות.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד - לפצות את התובע, בגין התקיפה מושא הליך זה, בסך של 595,000 ₪ כשהסכום נכון למועד פסק הדין; מסכום זה, ינוכה הסך המוכח כמפורט בסעיף 87 לעיל לפסק הדין; ליתרת סכום הפיצוי יתווספו: השתתפות הנתבעים בשכ"ט ב"כ התובע, בסך של 20% בתוספת מע"מ כחוק; וכן - הוצאות משפט מוכחות של התובע, על פי קבלות שתוצגנה מטעמו, בגין עלות חוו"ד המומחים שניתנו בהליך זה (מטעם התובע ומטעם מומחי בימ"ש), כשהסכומים משוערכים ממועד כל הוצאה, ועד למועד פסק הדין.

פרופ' מנחם בן ששון, יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, הציג את הצעת החוק בפני המליאה, ואמר כי הצעת החוק "באה לקבוע הסדרי היתיישנות מיוחדים המאריכים את התקופה לפתיחת תביעות אזרחיות המוגשות בשל מעשי תקיפה מינית בקטינים, היתעללות בקטינים במשפחה וכן במקרים של תקיפה מינית של בגירים עד גיל 21 שנעשית בתוך המשפחה או תוך ניצול יחסי אמון, תלות, טפול או מרות. נוסף על כך קובעת הצעת החוק כי במקרים שבהם הוגש כתב אישום בשל מעשים מהסוגים האמורים, ניתן יהיה להגיש תביעה אזרחית בשל המעשה לפחות שנה לאחר סיום ההליך הפלילי". עוד פרט את הראציונלים שביסוד ההסדר המוצע, כפי שפורטו בדברי ההסבר של הצעת החוק, שנזכרו לעיל.

...

מכל המקובץ לעיל עולה כי סעיף 18א(א) בחוק ההתיישנות לא חל בענייננו, הן לאור הוראות סעיף 18א(ג), הן לאור הוראות סעיף 6(ג) בחוק למניעת הטרדה מינית.

התביעה נדחית.

המשיבה תשלם למבקש הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מהיום.

להגיש תלונה, ללא מורא וללא חשש שמא ייחשף לתביעה אזרחית או לקובלנה פלילית, כך שהרשויות המוסמכות יקבלו מידע בנושאים עליהם הן מופקדות.

בתמ"ש (יר') - 01- 14 (השופטת אורלי שמאי כתב) : תלונה בגין תקיפת קטינים, הפשטתם והפחדתם.

עם זאת ביחס לתלונה בתיק מס' 305509/2014 בגדרה התלוננה הנתבעת על תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ועל איומים, יש מקום לקבל התביעה גם אם תיק זה ניסגר מהסיבה "חוסר בראיות" בין בשל היות התלונה פירסום לשון הרע ללא אמת בפירסום ובין לאור העובדה שפרסום זה נעשה גם במסגרת תצהיר ועדות בבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשת צו ההגנה שהגישה הנתבעת – אגב צו הגנה עם השלכות משמעותיות שכן מאז שניתן לא שב עוד התובע לדירת הצדדים עד אשר רכש אותה בפרוק השתוף.

אם התובעת לא האמינה באמיתות התלונה של תקיפה (בודאי כזו הגורמת חבלה 8) לחוק איסור לשון ) של ממש) לא תוכל לחסות בצל הגנת תם הלב של סעיף אין ספק כי נגרם לתובע נזק משמעותי בשל תלונה זו שלא היה בה כל ממש.

...

נפסק פיצוי בשיעור 20,000 – בע"א 7426/14 עו"ד אורי **** – ביהמ"ש העליון פסק בין היתר, כי המערערות הגישו ביודעין תביעות אונס כוזבות כנגד אורי **** וכי אין מנוס מלחייב את המערערות בפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע .

)15 , לא עומדות לנתבעת ההגנות שבסעיפים לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת בזה באופן חלקי ואני מחייב הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של 46,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום )25,000+16,000+5000.

( כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות הליך זה בסך 3500 ₪ (התובע לא היה מיוצג אך שולם שכר עדים).

להגיש תלונה, ללא מורא וללא חשש שמא ייחשף לתביעה אזרחית או לקובלנה פלילית, כך שהרשויות המוסמכות יקבלו מידע בנושאים עליהם הן מופקדות.

בתמ"ש (יר') - 01- 14 (השופטת אורלי שמאי כתב) : תלונה בגין תקיפת קטינים, הפשטתם והפחדתם.

עם זאת ביחס לתלונה בתיק מס' 305509/2014 בגדרה התלוננה הנתבעת על תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש ועל איומים, יש מקום לקבל התביעה גם אם תיק זה ניסגר מהסיבה "חוסר בראיות" בין בשל היות התלונה פירסום לשון הרע ללא אמת בפירסום ובין לאור העובדה שפרסום זה נעשה גם במסגרת תצהיר ועדות בבית המשפט לעינייני מישפחה בבקשת צו ההגנה שהגישה הנתבעת – אגב צו הגנה עם השלכות משמעותיות שכן מאז שניתן לא שב עוד התובע לדירת הצדדים עד אשר רכש אותה בפרוק השתוף.

אין בכך לומר כי הנתבעת לא חשה עצמה מפוחדת מאוד כפי עדותה בהליך צו ההגנה אך מכאן ועד לארוע של תקיפה הגורמת חבלה של ממש או הכאה באמצעות הכרית אין ולא כלום.

...

נפסק פיצוי בשיעור 20,000 – בע"א 7426/14 עו"ד אורי **** – ביהמ"ש העליון פסק בין היתר, כי המערערות הגישו ביודעין תביעות אונס כוזבות כנגד אורי **** וכי אין מנוס מלחייב את המערערות בפיצוי לפי חוק איסור לשון הרע .

)15 , לא עומדות לנתבעת ההגנות שבסעיפים לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת בזה באופן חלקי ואני מחייב הנתבעת לשלם לתובע .

( פיצויים בסך כולל של 46,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום מהיום ( 25,000+16,000+5000 כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות הליך זה בסך 3500 ₪ (התובע לא היה מיוצג אך שולם שכר עדים).

השניים לבשו אותה שעה בגדים אזרחיים; - אותה עת ישבה בשער היישוב, סמוך לעמדת שומר היישוב, חבורת נערים – כששה במספר – ובהם גם התובע, קטין יליד 1995; - בעת שהשוטר וראש הצוות חלפו ברכב הסיור סמוך לחבורת הנערים, צעק התובע לעבר אחד מחבריו – כמעשה היתולי – שיציג בפניו תעודת זהות.

הודגש עוד, כי המקרה ארע לאחר שבוטלה חסינותו של מעביד בגין תקיפה על ידי עובדו, חסינות שעוגנה בעבר בהוראת סעיף 25 לפקודה התובע הוסיף וטען, כי הנתבעים הפרו את הוראות סעיפים 7, 23, 24, 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין; סעיפים 7-3 לחוק הנזקים האזרחיים (אחריות המדינה) וכן סעיפים 40 ו- 49 לפקודת המישטרה.

הנתבעים הוסיפו וטענו כי התקיפה בגינה הורשע השוטר בפלילים בודאי לא נעשתה במסגרת ביצוע תפקידיו הרגילים כשוטר מטעם משטרת ישראל ולפיכך, לא קמה כל אחריות על הנתבעים בגין הארוע נשוא התביעה, אותו לא יכלה לצפות, ובודאי לא אישרה ולא אישררה, אף נהפוך הוא, היא פיטרה את השוטר התוקף לאחר הרשעתו בהליך הפלילי (ראו: סעיף 9 לכתב ההגנה).

...

לאור כל האמור לעיל, להלן חישוב נזקי התובע: · הפסדי השכר לעבר: מיום 1.3.2021 עד היום: התובע הצליח להוכיח כי נגרמו לו הפסדי שכר חלקיים בלבד ולתקופה שבין ה- 1 במרץ 2021 ועד עצם היום הזה.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע פיצוי בסך של 929,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 11,272 ₪ בגין הוצאות משפט (אגרת פתיחה, שכר מומחים ועדים).

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.