תביעה אזרחית בגין הזמנת דלתות משקופים מנגריה

כן הוגשו מטעם הנתבעת תמונות המתעדות נזקים במשקוף אשר שצולמו על ידי מז"פ משטרת אילת (נ/1, נ/2, נ/4 ו – נ/5); חומר מתיק חקירה שניפתח נגד התובע 1 בחשד שאיים על איש המיקצוע שהגיש לנתבעת הצעת מחיר להדבקת משקוף הדלת (נ/3); וחשבונית מס בנוגע לעלות רכישת הדלת נשוא התביעה (נ/6).

בדיון שהתקיים ביום 06/10/16 הציעה הנתבעת לתקן את משקוף הדלת ולאחר התיקון להזמין שמאי לצורך הערכת הנזק ככל שנותר כזה (עמ' 1 שורות 18 – 20).

מכל המקובץ הוכח, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, כי לאחר שלא נענתה דרישת השוטרים לפתוח את דלת הדירה בה חיפשו השוטרים את החשודה מושא הצוו (דירה שהתבררה כדירת התובעים), הם פרצו את דלת הדירה באמצעות חפץ חד. האם פעולה זו גרמה גם נזק לדלת עצמה? על שאלה זו יש להשיב בחיוב על בסיס הראיות המפורטות להלן: בחוות הדעת של השמאי מטעם בית המשפט נכתב מפורשות, כי בדלת נימצאו סימני פריצה עם חפץ חד. כפי שכבר צוין לעיל, הנתבעת וויתרה על חקירתו של השמאי ולא ראיתי כל סיבה שלא לקבל את קביעותיו.

בהודעה זו סיפר הנגר כי: "יום אחד באו מהמשטרה ורצו הצעת מחיר לתיקון דלת אני הלכתי באוטו של המישטרה והסתכלתי על העבודה וראיתי שצריך לתקן את המשקוף ואת הדלת מאיפה הצד של המנעול . . .(ההדגשה שלי – ת.א.)" (נ/3, עמ' 1 שורות 2 – 4).

...

משהגעתי למסקנה, כי השוטרים גרמו נזק הן למשקוף והן לדלת של דירת התובעים, וכי נזק זה נאמד בסכום אותו נקבו התובעים, ומשהנתבעת לא כפרה כזכור באחריותה, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 15,540 ₪ (עלות הדלת + פירוק והרכבה).

בהקשר זה אוסיף ואציין, כי בצדק דחו התובעים את הצעת הנתבעת לתקן את המשקוף בלבד בעלות של 600 ₪, שכן הגעתי למסקנה כי גם הדלת עצמה ניזוקה וכי הצעת המחיר שהציגה הנתבעת איננה סבירה (שהרי, בין היתר, הצעת מחיר זו עומדת בסתירה להערכת השמאי מטעם בית המשפט).

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד, סך של 18,040 ₪.

סכום התביעה - יש ממש בטענת הנתבעת כי בהתאם לאמור בהזמנה, אם לא מוזמנת דלת כניסה, כי אז יש לשלם על המשקוף לדלת הכניסה ועל דלת הכניסה הזמנית, סכום של 2,500 ₪.

בהזמנה הנוכחית, עיקר ההזמנה עסק בדלתות פנים שהוזמנו מנגר ולא מן הנתבעת.

בית המשפט מצפה כי עורכי דין אף ינחו לקוחות הפונים אליהם, לנקוט בהליכים אלו, שעה שעולה סבירות כי ניהול התיק כתביעה אזרחית רגילה, בסיוע עורכי דין, יביא להוצאות העולות עשרות מונים על גובה התביעה עצמה.

...

עם זאת, מקבל אני כי מדובר בטעות קולמוס, שעה שעיקר המחלוקת היה לגבי דלתות הפנים, ולא בשקר במפגיע.

שוכנעתי כי העד מנשה כהן לא ייצג באותו שלב את הנתבעת, אלא את שילובים או ז'אן בלבד.

נוכח כל האמור לעיל, התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו, כי יש לחייב את הנתבעת ישירות, בגין מעשיהם של הנתבעים האחרים, ואין מנוס מדחיית התביעה כנגדה.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה והתובע ישלם הוצאות הנתבעת בסכום כולל של 5000 ₪.

לטענת הנתבע התובע 1 שכר את שירותיו גם לצורך הזמנת מטבח חדש שבסופו של יום לא יצאה אל הפועל.

הנטל להוכיח את התביעה מוטל לפתחם של התובעים בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ובנטל זה לא עמדו אף לא ברמת ההוכחה המופחתת הנדרשת בהליך האזרחי.

בנסיבות בהן נהיר כי, למצער, חלק מהסעיפים המודפסים של טופס ההזמנה כלל אינם רלוואנטיים לעסקה, מתעורר ספק לגבי רלוואנטיות הסעיפים הנוספים ובכללם סעיף פירוק המשקופים על ידי המתקין בעוד שהסעיפים המופיעים בכתב יד מקבלים משנה תוקף ובסעיפים אלו אין כל היתייחסות לפירוק הדלתות הקיימות אלא להתקנה בלבד: "400 לדלת הרכבה ליחידה". לאור האמור, דין טענת התובעים בעיניין זה להדחות.

הטענה שגם לאחר שהפתחים הורחבו, הדלתות לא התאימו ולכן הנתבע נאלץ – פעמיים – להובילן לנגרייה, נסתרת מעיון בשתי החשבוניות אשר צורפו לכתב התביעה, מהן עולה כי מדובר בהובלה אחת בלבד, שכן חשבונית אחת הופקה בגין הובלה לנגרייה בקריית עיקרון והשנייה – בגין הובלה חזרה לבית התובע 1 באשדוד.

...

באשר לטענת התובעים שהנתבע התחייב לפרק את הדלתות הקיימות, הרי שאין בידי לקבלה.

בנסיבות בהן נהיר כי, למצער, חלק מהסעיפים המודפסים של טופס ההזמנה כלל אינם רלוונטיים לעסקה, מתעורר ספק לגבי רלוונטיות הסעיפים הנוספים ובכללם סעיף פירוק המשקופים על ידי המתקין בעוד שהסעיפים המופיעים בכתב יד מקבלים משנה תוקף ובסעיפים אלו אין כל התייחסות לפירוק הדלתות הקיימות אלא להתקנה בלבד: "400 לדלת הרכבה ליחידה". לאור האמור, דין טענת התובעים בעניין זה להידחות.

ההלכה היא שעל ביהמ"ש לשאוף, ככל האפשר, להכריע במחלוקת עובדתית המונחת לפתחו ולקבוע איזו מבין הגרסות המנוגדות המוצגות לפניו היא הגרסה הנכונה, בבחינת "האמת המשפטית". עם זאת, הפסיקה מכירה באפשרות שלפיה, לאחר בחינה מעמיקה של התשתית הראייתית שהוצגה ובהיעדר אפשרות להעדיף גרסה עובדתית אחת על פני אחרת, בית המשפט מגיע למצב של "ספק שקול", היינו, למסקנה שלא ניתן להעדיף גרסה אחת על פני גרסה אחרת.

ביום 26/7/21 פורק מפתן דלת היציאה למרפסת ונימצא שהאיטום לקוי במפתן ובמשקוף הדלת.

ת: מה שניהלתי זה עבודות מקצועיות לגבי מזגנים וטייח ונגרות.

במצב דברים זה, בו התובע ביצע את עבודות המזגנים בעצמו ונטל על עצמו את האחריות בגין חלק מן העבודות שגרמו לליקוי בגג; משהתובע נטל על עצמו את האחריות לפקח על העבודות בעצמו על אף שאינו מפקח בהכשרתו; בהנתן ששכנו המהנדס לא זומן למתן עדות על מנת לשפוך אור על חלקו בפקוח הנטען על העבודות; ומשאף לעמדת המומחה מטעם בית המשפט, בפועל לא נמצאה רטיבות בגג - אני דוחה את התביעה ביחס לליקוי הנטען בגג, על אף עמדת המומחה כי העבודות לא בוצעו לפי התקן.

אולם, עת המומחה קבע כי לא ניראו שום סימני רטיבות ומים במרפסת החזית (להבדיל מבמוקדים אחרים בבית), ומשמדובר בסעד קצוני אשר יוענק במקרים חריגים בלבד ואף לנוכח הוראות תקנה 25(ב) סיפא לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות – מצאתי שלא לעשות כן. כמו כן, בנסיבות, אף לא ניתן להעתר לטענת התובעים בס' 16 לסיכומיהם לפסיקת פיצוי על יסוד חוות הדעת מטעמם.

...

לסיכום, עותרים התובעים בתביעתם לפיצוי בסך של 299,650 ₪ לפי הפירוט הבא: סך של 263,250 ₪ בגין הליקויים שפורטו לעיל בחוות הדעת, כולל מע"מ ופיקוח; סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש, אי נוחות, והיעדר הנאה מהנכס; סך של 1,400 ₪ כהחזר הוצאות שכ"ט מומחה התובעים; סך של 15,000 ₪ בגין חלופת דיור בתקופת התיקונים.

זאת, הן בראי קביעותיי לעיל שעניינן במרפסת האחורית בלבד, במובחן מחדרי הבית וחלליו הפנימיים; הן מן הטעם שלא שוכנעתי כי ביצוע התיקון יחייב מעבר לדיור חלופי ואף לא נמצא לכך כל ביטוי בחוות דעתו של מומחה בית המשפט; והן מן הטעם שביום 6/12/20 הוגשה הודעת התובעים שמס' 2-3 שבה עלה, כי לא קיימות אסמכתאות בדבר דיור חלופי שכן התובעים לא עברו לדיור חלופי, על אף שהתובעים ביצעו בבית אי אילו עבודות ולא הוכח כי נדרשו לדיור חלופי בעטיין.

לסיכום, ולנוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל באופן חלקי, ביחס לליקוי האיטום במרפסת האחורית, באופן שיש לפסוק לתובעים פיצוי ברכיב זה בסכום שאינו עולה על הסכום הנקוב בחוות הדעת מטעמם, היינו: פיצוי בסך של 59,000 ₪ + מע"מ. סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד.

הנתבע ישלם לתובעים סך של 59,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

מדובר איפוא באפליה פסולה, המחייבת תקונה מטעמי הגנה מן הצדק, על דרך זיכויו של הנאשם בבטול כתב האישום; טענה מרכזית נוספת שהתבררה במהלך הדיון היתה טענת ההגנה למחדלי חקירה, ששללו מהנאשם את האפשר לניהול הגנה יעילה ומבית המשפט לרדת לחקר האמת; להשלמת התמונה יצוין כי הפעוטה ומשפחתה פוצו בסך של 1,500 ₪ סה"כ בהסכם שיישב תביעה אזרחית, על-ידי חברת האחזקה, חברת הכבלים והמבטחת.

[2: כפי שיפורט להלן, מראיה שהוגשה בהסכמה עולה ש פתיחת דלת הארון היתה קשה למדי, שכן עקב שכבות צבע שנצברו במהלך השנים, דלת הארון 'תקועה' ורק באמצעות מכשיר שמוחדר לחריץ בין הדלת למשקוף, ניתן לשחרר את הדלת ולפתוח אותה;] דו"ח פעולה של השוטרת בן-שושן, מיום המקרה 17.8.07[footnoteRef:3]: [3: תיארוך הדו"ח שגוי;] דלתו של ארון הפיר היתה סגורה אך לא נעולה.

העד לא חסך בזמנו ובמרצו גם לאחר שכבר לא נחשד עוד בתיק: עוד לפני שהגיע לחקירה אליה הוזמן שלף מארכיון משרדו את תכניות הבניין ובהן תכנית קומה מפורטת ותכניות הנגרות אותן מסר לחוקרים [ת/13].

...

מדבריו של מומחה התביעה בעדותו ומהתצלומים שראיתי, אפשר להגיע למסקנה סבירה, לפיה הפתח אכן היה מכוסה בטבלה באופן זה שבתנאי המקום לא ניתן היה לזהות כי מדובר בטבלה הנפרדת מהבטון המקיף אותה ושעשויה מחומר שאינו בטון מוצק וקשיח העשוי לשאת משקלו של אדם.

מדוע נמנעה התביעה מלברר לפרטים עם עדיה (הסבתא, טכנאי הכבלים ואיש התחזוקה) את טיבה המדויק של רצפת הארון? מדוע לא טרחה להסביר את דברי הסבתא והטכנאי שעמדו על-כך שהיתה תחתית לארון, בניגוד להשערה המתחדשת של התביעה בסיכומיה? מדוע לא סברה כי יש להשלים את התמונה לעניין טיבה ומהותה של אותה טבלה, בתפיסתה, בדיקתה והעדת מומחה במידת הצורך? לפתיחת הדלת: ניתן לקבוע כי הפעוטה לא יכולה היתה לפתוח את הדלת ה'תקועה' אם היתה סגורה, וזאת לפי דברי כל העדים הרלוונטים, כשאני דוחה את עדותה הסותרת של הסבתא שחזרה בה מדבריה וכמובן שהינה בעלת עניין.

סיכום – סוף דבר: לאחר שקבעתי עתה כי הנאשם לא הפר את חובת הזהירות הקונקרטית שהוטלה על כתפיו ולא התרשל, אני מזכה את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום.