תביעה אזרחית בגין הגשת תלונות שווא במשטרה

השאלה שעומדת להכרעה בהקשר לטענות הנ"ל הינה, איפוא, האם נאשם בפלילים, שמגיש בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 231(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשנ"ב-1982, במסגרתה לא הודה בעבירות המיוחסות לו ואשר נימוקיה היו כי הוגשה נגדו תלונת שוא וכי המישטרה התרשלה בבצוע החקירה ובהגשת כתב האישום וכן נסיבות אישיות, ואשר בקשתו מתקבלת בתנאי שיבצע עבודות היתנדבות למען הקהילה, והוא הסכים לכך, ביצע את העבודות וההליך הפלילי נגדו הופסק, רשאי להגיש תביעה אזרחית לפיצויים, נגד המתלונן ונגד משטרת ישראל (שניהלה את החקירה ואשר יח' התביעות שלה גם הגישה את כתב האישום), בגין הנזקים שנגרמו לו עקב הגשת התלונה, הגשת כתב האישום והרישום הפלילי שנוצר כתוצאה מעיכוב ההליכים, בעילה שלא היה מקום מלכתחילה להגשת התלונה שכן משטרת ישראל התרשלה בניהול החקירה ובהחלטה להגיש את כתב האישום וכי לו הייתה מנהלת את החקירה כדבעי, לא הייתה מתקבלת החלטה להגיש כתב אישום.

...

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעים 1 ו-4 נדחית.

בהתחשב בתוצאה, דחייה מוחלטת של התביעה וכן בהתחשב בסכום התביעה הגבוה כנגד הנתבעת 1, שעמד על מעל 570,000 ₪ וכן בהתחשב בהיקף העבודה שלה נדרשה הנתבעת 1 כדי להעמיד את הגנתה בתיק זה, ומנגד בהתחשב באמור בסיפא של סעיף 71 לעיל, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבעת 1 שכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

לגבי הנתבע 4, אשר התביעה כנגדו עמדה על סכום של 100,000 ₪, ובהתחשב בכך שכתבי הטענות והראיות מטעמו, היו בהיקף צנוע, וכן בהתחשב באמור בסיפא של סעיף 71 לעיל, אני מחייב את התובעים לשלם לו שכר טרחת עו"ד בסך של 5,000 ₪.

מבוא לפני תביעתו של רועי רומנו, בגדרה הוא טוען שארוסתו לשעבר גב' לי חלדי ביצעה כלפיו עוולה של פירסום לשון הרע, שעה שהגישה נגדו תלונה למשטרת ישראל, בטענה שהפיץ תמונות וסרטונים אינטימיים בהם היא מצולמת.

בתמצית, טענתה של לי, היא שיש לאמץ גישה ולפיה כל אשה ונערה רשאיות להתלונן על פגיעה שחוו, תהא אשר תהא האמת העומדת בבסיס התלונה, ואין לקבל תביעות אזרחיות בגין תלונות אלה, גם אם יתברר שהן חסרות בסיס, באשר התוצאה תהא הרתעה של הנשים מפני הגשת תלונות לגישתי, לא ניתן תחת הכותרת של "מכת מדינה" להביא לכך שלמעשה תנתן הגנה מוחלטת לאדם שהגיש תלונה, ולפיה נפגע כתוצאה מפירסום תמונותיו במרשתת.

יש לבחון בזהירות כל מקרה לגופו, על מנת שלא ליצור "אפקט מצנן" להגשת תלונות בדבר פגיעות בגוף, בנפש או בפרטיות, אך מנגד הענקת הגנה מוחלטת מפני הגשת תביעות אזרחיות משמעותה מתן רוח גבית להגשת תלונות שוא.

...

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי שמשטרת ישראל התרשלה כלפי רועי בפעולות החקירה שבוצעו, ועל אף תחושת אי הנוחות המובנת של רועי מן העובדה שנערך חיפוש בביתו, הוא עוכב לחקירה, נחקר תחת אזהרה ונמסרה הודעה ליחידתו, הרי שיש לדחות את תביעתו כנגד משטרת ישראל.

סוף דבר תביעתו של רועי כנגד לי מתקבלת, ואני מחייב את לי לשלם לרועי פיצוי בסך של 10,000 ₪.

סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, ויישאו הפרשי הצמדה וריבית על-פי חוק, ככל שלא ישולמו במועד זה. אני דוחה את תביעתו של רועי כנגד מדינת ישראל – משטרת ישראל.

לנתבעת 1 ביקש התובע לייחס גרימת נזק בשל הגשת תלונת שוא במישטרה.

הגדרת תלונת שוא ו"האשמות חסרות שחר" מופיעה בין היתר בע"א 7426/14 פלונית נ' עו"ד אורי **** (נבו 14.03.2016)‏, שם ציין כב' השופט עמית‏ "המתלוננות כמובן ידעו זאת בעת הגשת התלונות, ולפיכך הן אינן יכולות לחסות תחת מוטת כנפיה של הגנת תום הלב. האנטרס הצבורי התומך בהגשת תלונות אינו חל כאן (עניין ריימר, עמ' 149), ותחתיו ניצב האנטרס הצבורי השואף להפחתת תלונות שוא, המסכנות את חירותו של אדם תמים ופוגעות בפעילותה התקינה של מערכת אכיפת החוק. הדין הפלילי הוא כלי רב עוצמה, ומי שמנסה לירתום אותו בכזב לטובת צרכיו האישיים – עובר עבירה פלילית (לפי סעיף 243 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)) ועשוי לחוב גם בדין האזרחי." ואולם, לא זו התביעה שבפני, שכן אין המדובר בתלונת שוא שנרקחה בכזב.

...

לא שוכנעתי, כי התובע לא פעל בניגוד למסרים החד משמעיים שהופנו כלפיו להימנע מיצירת קשר עם הנתבעת.

דין התביעה כנגד הנתבעות שתיהן להידחות איפוא.

שעה שזו תוצאת התביעה שקלתי בכובד ראש הטלת הוצאות בגין ההליך לאור תוצאה זו. שוכנעתי, כי התביעה הכספית אשר הועמדה על הסכום המקסימאלי הניתן לתביעה בהליך זה, גרמה לנתבעת 1 טרדה וחשש ממשי לאור סכומה.

התובע טען כי לא היו דברים מעולם, הנתבעת הגישה למישטרה תלונת שוא בגין מעשים שלא קרו, תלונתה מהוה פירסום לשון הרע ולכן הוא עותר לחיוב הנתבעת לפצותו ב-200 אש"ח. הנתבעת טוענת שתלונתה תלונת אמת, התובע תקף אותה ולכן התלוננה.

התוצאה העלולה להגרם מהמצב המשפטי המתואר לעיל היא שאנשים יפחדו להתלונן למישטרה, שמה לא תוכח טענתם והם יהיו חשופים לתביעת לשון הרע, תוצאה לא ראויה מבחינה ציבורית.

על פי סעיף 15(8), במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הפירסום היה תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות או לחקור בעיניין התלונה, ובילבד שהנתבע עשה את הפירסום בתום לב. דומה כי אין ספק שהמשטרה ושרותי הרווחה, שתיהן רשויות המוסמכות לקבל תלונות ולחקור אותן.

...

סיכומו של דבר, התובע לא הוכיח את תביעתו, התביעה נדחית והתובע מחויב בהוצאותיה בסך 30,000 ₪.

א. וחברתה, הנתבעת 2, הגישו תלונות שוא במישטרה ומשעה שעשו כך הרי שהן "...נהגו ברשלנות כלפי התובע. ... פעולתן גרמה להוצאת דיבתו רעה של תובע ונזקים לשמו הטוב". בעקבות תלונתו על ארוע אלימות של א. כלפיו בשעה שהיא וחברתה, הנתבעת 2, הגיעו לפתח ביתו על מנת לקחת את ילדיהם המשותפים "... להפתעתו מצא את עצמו נחקר באזהרה על תקיפת חברתו של אישתו, נתבעת מס' 2". הוגש כנגדו כתב אישום (ת.פ.(אילת) 27651-11-19 בפני כב' השופט שי ברגר).

גירסתן של הנתבעות לא נתמכו בראיות ולכן הודיעה המאשימה בדיון ש "...ובהמלצת בית המשפט ולאחר ששקלנו את הראיות פעם נוספת, לאור הראיות והעדויות אנו נבקש לחזור מהאשום". א. לא בוחלת בשקרים גם לצורך הוצאת צוי הגנה ובאמצעות שקרים אלו "...משיגה את מטרתה ומקבלת צו הרחקה כנגד התובע". "הינה כי כן, נתבעת 1, באופן שיטתי ועקבי, תוך כדי הגשת תלונות שוא במישטרה יוצרת לתובע חזות של אדם אלים ותוקפני". דבר הגשת כתב האישום התפשט "...כאש בשדה קוצים בקרב מכריו של התובע שאף אליהם הגיע בדרך לא דרך המידע ...התובע מצא עצמו מובך ומושפל נאלץ להסביר כי לא היו דברים מעולם". בשל הגשת כתב האישום הוא לא יכול היה להגיש מועמדות לעבודה שיש בה צורך לשאת נשק.

ס' 15 (10) חוק איסור לשון הרע קובע : "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפירסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:

...

משכך, משעה שדבריה לא הוזמו אני מקבל את תצהירה ועדותה אמינה בעיני.

דומני שכל מי שעיניו בראשו יגיע לכדי מסקנה שייחוס הדברים לא. גרושתו ולכל אישה באשר היא מהווים לשון הרע.

משכך אני קובע שהפרסום שהושמע באזני החָברה בקפה קרמה הוא לשון הרע של מ. כלפי א. בשים לב לאמור לעיל אני מקבל את תביעתה של א. כלפי מ. בפרסום השני ולאור התוצאה אליה הגעתי מ. יישא בהוצאות א. בסך 10,000 ₪.