שם נקבע כי התובעת ידעה על נוכחות הרכב בזירת הארוע וכי ניתן להניח שהתובעת נסעה בכביש ליד ביתה עם הקלנועית פעמים רבות ונסעו מולה רכבים אחרים שלא גרמו לה להיבהל וליפול מהקלנועית.
אין בטענת הנתבעת כי בכביש, דרך קבע, נוסעים רכבים כדי לאיין את תחושתה הסובייקטיבית של התובעת נוכח הארוע האובייקטיבי שאינו שנוי במחלוקת, במיוחד בהיעדר חקירה נגדית, כדי להוציא את הארוע מהגדרת תאונת הדרכים כאמור.
...
לאחר התאונה, בהתאם לאישורי קופת חולים, ניתנו לתובעת 8 ימי מחלה, אשר אושרו כחופשת מחלה גם על ידי מומחה ביהמ"ש. עוד שוכנעתי כי בחודש מאי 2005 לא עבדה כלל כתוצאה מהפגיעה.
בנסיבות אלו, על בסיס שכרה של התובעת ונכותה התפקודית, הנני סבורה כי פיצוי בסך של 5,000 ₪ (כולל ריבית והצמדה) יהלום ראש נזק זה. אשר לעתיד, אני קובעת לתובעת פיצוי גלובלי בשיעור של 13,000 ₪, כולל הפסדי פנסיה.
נוכח נכותה המזערית של התובעת אני סבורה כי פיצוי בשיעור של 5,000 ₪ לעבר ולעתיד יהלום ראש נזק זה.
הוצאות רפואיות ונסיעות – התובעת הפנתה לחוות דעת המומחה במסגרתה נטען כי התובעת עשויה לסבול מכאבים ונפיחות וייתכן כי תזדקק לטיפול רפואי בכדורים נוגדי דלקת בעלות של 200 ₪ לשנה וטיפול במגן קרסול בעלות של כ 200 ₪.
