תאונת קטנוע: שליח ללא רישיון רכב

ביום 17.12.14, בעת נהיגה על קטנוע, סטה רכב ופגע במערער.

לאחר שהקשיבה להשגות ב"כ המערער קבעה הועדה כך: "על פי מיסמך פקידת תביעות מיום 29.3.18 עולה כי לא הוצג ע"י עו"ד בפני ועדת רשות טופס ממשרד התחבורה המעיד על שלילת רישיון. עו"ד רועי אייל מיום 29.4.18 כתב כי לא נשלל רישיונו ולא הועלתה כלל סוגיית שלילת רישיונו של העורר. מאחר ובזמן ישיבה מהיום טען התובע כי רישיונו לא חודש. בשלב זה עירעורו נדחה בנושא תקנה 15. כמו כן הועדה עיינה בחוו"ד ד"ר מזור - רופא תעסוקה מיום 25.2.18. הועדה מקבלת את המלצת ועדת רשות". לסיכום, נקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 36% מיום 1.6.17.

כעולה מהחלטת הועדה, המערער נפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה; טרם התאונה הועסק כשליח על קטנוע, ולאחר התאונה לא חזר לעבודתו כשליח; הועדה קבעה למערער נכות רפואית משוקללת בשיעור 36%, מתוכה נקבעה נכות נפשית בשיעור 20% לפי פריט ליקוי 34(ב)(3).

...

לאחר שהקשיבה להשגות ב"כ המערער קבעה הוועדה כך: "על פי מסמך פקידת תביעות מיום 29.3.18 עולה כי לא הוצג ע"י עו"ד בפני ועדת רשות טופס ממשרד התחבורה המעיד על שלילת רישיון. עו"ד רועי אייל מיום 29.4.18 כתב כי לא נשלל רישיונו ולא הועלתה כלל סוגיית שלילת רישיונו של העורר. מאחר ובזמן ישיבה מהיום טען התובע כי רישיונו לא חודש. בשלב זה ערעורו נדחה בנושא תקנה 15. כמו כן הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר מזור - רופא תעסוקה מיום 25.2.18. הוועדה מקבלת את המלצת ועדת רשות". לסיכום, נקבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 36% מיום 1.6.17.

מקובלת עלי טענת המשיב שלפיה ההחלטה להפנות את המערער לבדיקת כשירות נהיגה מסורה לשיקול דעת הוועדה, ואין מקום להתערבות בית הדין בעניין זה. ועדת הרשות ציינה בחוות דעתה מיום 7.8.18, כי המערער מחזיק ברישיון נהיגה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל ועניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים בהרכבה מיום 1.11.18, על מנת שתשקול מחדש את קביעתה בעניין הפעלת תקנה 15.

המשיב ישלם למערער שכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ש"ח, וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

אמנם כעולה מעדות התובע הוא לא זכר את פרטיו המדויקים של הקטנוע עליו רכב בעת התאונה, ומילא אותם בהודעה למישטרה ובתביעה למל"ל בהתאם לרישיון ותעודת הביטוח שמסר לו המעסיק, ואולם מדובר בפרטים שנמסרו לתובע בזמן אמת, כחודש לאחר התאונה, על ידי המעסיק.

המעסיק שב והעיד, הן בתצהירו הן בחקירתו, כי הקפיד שהקטנועים עליהם רכבו השליחים יהיו מבוטחים, ושלל בתוקף את האפשרות שהתאונה התרחשה כשהתובע נהג בקטנוע שאינו הקטנוע המבוטח.

...

בהינתן נכותו הנמוכה, ומן הראיות שהובאו בפניי, אין בידי לקבוע כי התובע לא יכול היה לחזור לעבוד כלל לאחר תום תקופת אי הכושר, ודאי לאחר תום תקופת הנכות הזמנית.

בהיעדר ראיות אובייקטיביות ולנוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לגילו הצעיר של התובע, מצאתי להעמיד את הפיצוי ברכיב של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סך של 10,000 ₪.

סוף דבר דין התביעה כנגד הפול להתקבל, ודין התביעה כנגד קרנית ודין ההודעה לצד השלישי להידחות.

בהמשך למתואר, בסמוך לשעה 20:58, חייג האחר לשוטר דולב, מסר, כי השליח יגיע אליו עוד כמה דקות ובקש פרטים מזהים אודות הרכב של השוטר דולב.

מכאן – גזר דין זה. ראיות לעונש התביעה הגישה, לענין העונש, ראיות כדלקמן: · גיליון רישום פלילי של הנאשם (ת/1) – לחובת הנאשם, הרשעה קודמת בעבירת סיוע לסחר בסמים, בגינה, נגזרו על הנאשם 5 חודשי מאסר בפועל; מאסר מותנה; התחייבות להמנע מעבירה; פסילה על תנאי של רישיון הנהיגה; · גיליון רישום תעבורתי של הנאשם (ת/2) – לחובת הנאשם, הרשעות תעבורה רבות, בעבירות כגון קפוח זכות; נהיגה בחוסר זהירות; נהיגה ללא חגורת בטיחות; אי ציות לתמרורים; נסיעה במהירות מופרזת, לרבות מעל 40 קמ"ש מהמהירות המותרת; נהיגה ללא רשיון רכב; ועוד.

ההגנה טענה, כי הנאשם עבד כל חייו עד שהיתה לו תאונת עבודה, ויש לו רישיון לשימוש בקאנביס.

· ת"פ 29957-07-20 מדינת ישראל נ' חננייב – הנאשם הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכך שהחזיק בקטנוע שלו ב-300 גרם קאנביס מחולק ל-30 שקיות וכן 60.7 גרם חשיש.

...

ונשאלת השאלה - ומה בכך?! הרי לשיטת הצדדים השלישיים האופנוע "החדש" (זה שהיה מעורב בתאונה) נרכש והובא למסעדה רק לאחר שהתובע כבר החל לעבוד בה. האם לנוכח נוכחותה של התעודה הממוסגרת על הקיר של האופנוע הראשון ("הישן"), היה על התובע לעצור ולסרב לעבוד בשליחות על האופנוע "החדש", עד שתעודת הביטוח עבור האופנוע השני ממוסגרת על הקיר גם היא?! מדוע שהתובע לא יחשוב להיפך, היינו – שהתעודה נימסרה למסגור, באשר – לנוכח הזהירות שמגלים מעסיקיו (במסגור תעודת הביטוח) - לא יעלה על הדעת שכשנמסר לשימושו אופנוע "חדש", שהוסף זה עתה למצבת הרכבים של המסעדה, הוא יימסר לידיו טרם עבר טסט והוצא לו ביטוח חובה.

מכל מקום, גם גרסת מנהל המסעדה באשר למפתח של האופנוע בחקירתו הנגדית, איננה מתיישבת עם העולה ממזכר מיום 12.9.17, שכתב אחד השוטרים שטיפל בארוע התאונה לפיו "מפתחות הקטנוע שעבר תאונה" (האופנוע בעניינינו) נשארו אצלו, והוא העבירם לבוחן המשטרתי.

כפי שנפסק לא פעם, זכות החזרה של קרנית, נועדה, בין היתר, לשמש גורם מרתיע כנגד הבחירה להמנע מרכישת ביטוח ונהיגה ללא רישיון, והיא מונעת הטלת מלוא נטל הפצוי על ציבור המבוטחים [ע"א 483/84 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אברהם פ"ד מא(4)754, 763-764 (1987)].

...

לסיכום, קרנית זכאית לשיפוי מאת הצדדים השלישיים ביחד ולחוד בסך של 59,596 ₪ [35,000 + 5,324 + 715 + 9,233 + 4,000 + 5,324], ולהחזר בגין יתרת אגרת המשפט בתביעה העיקרית.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 נדחית.

התביעה נגד הנתבעת 2, קרנית, מתקבלת, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 35,000 ש"ח. כמו כן, תשלם הנתבעת 2, קרנית, לתובע, החזר שכר טרחה בסך של 5,324 ש"ח, וכן החזר אגרה בסך של 715 ₪.

בעקבות התאונה הוגש כנגד הנתבע 1, כתב אישום בתיק גמ"ר 7789-04-15, בו הורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות ונהיגה ללא רישיון נהיגה תקף.

כפי שקבעתי לעיל, צד ג'1 העסיק את המנוח כשליח פיצה, ובמסגרת זו התיר למנוח שימוש בקטנוע עליו רכב במועד התאונה במסגרת עבודתו, בעת שיצא לבצע משלוח פיצה, ומבלי שטרח לוודא כי הוצא לקטנוע ביטוח חובה תקף.

...

לאחר שעיינתי בטענות התובעים ובהתייחסות הנתבעים לעניין זה, אין כל בסיס לטענות התובעים באשר לאופן חישוב תביעתם לפי עקרונות פקודת הנזיקין.

אין כל בסיס משפטי לחישוב התובעים עד גיל 70, שכן הנחת היסוד בפסיקה ביחס לחישוב אובדן השתכרות הינה גיל הפרישה המקובל במשק לשכירים, גיל 67, כאשר התובעים לא הציגו כל ראיה המצדיקה סטיה מחישוב זה, ועל ככן, טענתם נדחית.

לאור המפורט לעיל אני מחייב את הנתבעת 4, קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים לשלם לתובעים 2-3, יורשי עזבון המנוח, דוד זבאן ז"ל, פיצוי בסך 1,321,934 ₪, אגרות בית משפט בתביעה העיקרית ובהודעת צד ג' שהוגשה מטעמה, וכן, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ כחוק.