תאונת עבודה: קביעת נכות רפואית לאצבע

תמצית הרקע העובדתי המערער, יליד שנת 1959 ומנופאי במקצועו, נפגע ביום 13.7.2014 בידו השמאלית ובכתף שמאל והפגיעה הוכרה כתאונת עבודה.

בהתייחס למימצא הקליני של חולשה של אבדוקציה ואדוקציה של האצבעות והפרעת תחושה בפזור אולנארי ציינה ועדת הערר כי ממצאיו של פרופ' רכס שונים ממימצאי הבדיקה הקלינית שערכה למערער במועד היתכנסותה הנוכחי ולא נימצאו גם בבדיקה הקלינית הקודמת שנערכה למערער ביום 10.7.2018.

כזאת עולה גם מן הסיפא לסעיף 31 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 שעניינו פגימה בעצב ULNARIS: "בקביעת דרגת נכות לפי סעיף זה ייעשה שימוש בקריטריונים הקליניים; בדיקות אלקטרופיזיולוגיות, כגון בדיקת הולכה עצבית, בדיקת EMG, בדיקה ממוחשבת של כוח השרירים וכיוצא באלה, ישמשו לפי הצורך כעזר לשיקול הדעת הקליני בקביעת הנכות." סיכומם של דברים, מסקנת הועדה מבוססת על בדיקתה הקלינית ועל ממצאיה ומדובר במסקנה שהיא פרי הפעלת שיקול דעת רפואי.

...

המשיב טוען מנגד, כי דין הערעור להידחות שכן אין בו כדי להצביע על פגם משפטי של ועדת הערר שהתכנסה בעקבות פסק הדין המחזיר.

כזאת עולה גם מן הסיפא לסעיף 31 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 שעניינו פגימה בעצב ULNARIS: "בקביעת דרגת נכות לפי סעיף זה ייעשה שימוש בקריטריונים הקליניים; בדיקות אלקטרופיזיולוגיות, כגון בדיקת הולכה עצבית, בדיקת EMG, בדיקה ממוחשבת של כוח השרירים וכיוצא באלה, ישמשו לפי הצורך כעזר לשיקול הדעת הקליני בקביעת הנכות." סיכומם של דברים, מסקנת הוועדה מבוססת על בדיקתה הקלינית ועל ממצאיה ומדובר במסקנה שהיא פרי הפעלת שיקול דעת רפואי.

סוף דבר – הערעור נדחה.

הואיל והערעור נדחה היה מקום לחייב את המערער בהוצאות.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ולתובעת נקבעה נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 14.5% - 5% בתחום הנפשי בהתאם לתקנה 34(א)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה, התשט"ז-1956 (להלן: "תקנות המל"ל") ו- 10% בתחום הראומטולוגי בהתאם לתקנה 35(1) לתקנות המל"ל. התביעה הוגשה מלכתחילה לבית משפט השלום בהרצליה על בסיס קביעת המוסד לביטוח לאומי (סעיף 6ב. לחוק).

בחוות דעתו מיום 11.11.2016 (במ/4) פרט המומחה את תלונותיה של התובעת - "כאב ראש חזק ביותר, כאב צואר, כאב בכל החלק הימני של הגוף המקרין לרגל ימין. כאב באיזור מפרקי אצבעות הידיים והרגליים. הירדמות של יד שמאל ולפעמים גם של יד ימין והרגליים. מתקשה לישון. מוסרת ש"קשה לחיות"" ואף שבבדיקתו התקשה "להעריך כוח גס של השרירים בגפיים בגלל אי שתוף פעולה", מצא כי "אין סינוביטיס וכל המפרקים נעים בחופשיות. רגישות רבה משני צידי הצואר, בזרועות, באצבעות הידיים, משני צידי הגב לכל אורכו. רגישות רבה בטרוכנטרים, ברכיים ובקרסוליים." לאור מימצאי בדיקתו בא המומחה לכלל מסקנה לפיה התובעת סובלת מפיברומיאלגיה "המאופיינת אצלה בהמצאות אזורים כואבים בגוף ובנוכחות נקודות רגישות (tender points) וקבע כי "בגלל מחלה זו היא מתקשה לתפקד בבית ובעבודתה..." לעניין הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים להופעת מחלת הפיברומיאלגיה ציין המומחה כי "ברוב המקרים לא ידועה סיבת הופעת המחלה". עם זאת לאור "אסכולה ברורה בספרות הרפואית... המייחסת לטראומה פיזית כטריגר להופעת פיברומיאלגיה ולהחמרתה" קבע כי "הפיברומיאלגיה הופיעה אצל גב' פישל לאחר תאונת הדרכים מתאריך 19.11.08 ובגלל החבלה של תאונת הדרכים זו". את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בגין פיברומיאלגיה העמיד המומחה על 20% לפי סעיף 35(1)ג' לתקנות המל"ל. המומחה זומן לחקירה על ידי ב"כ הנתבעת, ודומני כי בחקירתו על ידי שני הצדדים כאחד לא היה כדי לערער את קביעותיו.

...

בחוות דעתו מיום 11.11.2016 (במ/4) פרט המומחה את תלונותיה של התובעת - "כאב ראש חזק ביותר, כאב צוואר, כאב בכל החלק הימני של הגוף המקרין לרגל ימין. כאב באזור מפרקי אצבעות הידיים והרגליים. הרדמות של יד שמאל ולפעמים גם של יד ימין והרגליים. מתקשה לישון. מוסרת ש"קשה לחיות"" ואף שבבדיקתו התקשה "להעריך כוח גס של השרירים בגפיים בגלל אי שיתוף פעולה", מצא כי "אין סינוביטיס וכל המפרקים נעים בחופשיות. רגישות רבה משני צידי הצוואר, בזרועות, באצבעות הידיים, משני צידי הגב לכל אורכו. רגישות רבה בטרוכנטרים, ברכיים ובקרסוליים." לאור ממצאי בדיקתו בא המומחה לכלל מסקנה לפיה התובעת סובלת מפיברומיאלגיה "המאופיינת אצלה בהמצאות אזורים כואבים בגוף ובנוכחות נקודות רגישות (tender points) וקבע כי "בגלל מחלה זו היא מתקשה לתפקד בבית ובעבודתה..." לעניין הקשר הסיבתי בין תאונת הדרכים להופעת מחלת הפיברומיאלגיה ציין המומחה כי "ברוב המקרים לא ידועה סיבת הופעת המחלה". עם זאת לאור "אסכולה ברורה בספרות הרפואית... המייחסת לטראומה פיזית כטריגר להופעת פיברומיאלגיה ולהחמרתה" קבע כי "הפיברומיאלגיה הופיעה אצל גב' פישל לאחר תאונת הדרכים מתאריך 19.11.08 ובגלל החבלה של תאונת הדרכים זו". את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בגין פיברומיאלגיה העמיד המומחה על 20% לפי סעיף 35(1)ג' לתקנות המל"ל. המומחה זומן לחקירה על ידי ב"כ הנתבעת, ודומני כי בחקירתו על ידי שני הצדדים כאחד לא היה כדי לערער את קביעותיו.

ת: אני מקבלת קנאביס.

סוף דבר הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 1,736,702 ₪, בניכוי המענק ששולם לה על ידי המוסד לביטוח לאומי (משוערך + ריבית).

ביום 13.2.2004 במהלך עבודתו של הנפגע מר אנטולי גרג'ברג (להלן: "הנפגע") במפעלה של המערערת מס' 1 (להלן: "חד-אסף") נפגע הנפגע בתאונה שגרמה לקטיעה בחלק מאצבעותיו ביד ימין.

המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע נכותו הרפואית בשיעור 28.72% על-פי תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956, והפעיל את הוראות תקנה 15 לתקנות הנ"ל במלואה באופן שנכותו של הנפגע נקבעה בשיעור 44%.

...

המסקנה: המסקנה היא שסכום נזקיו של הנפגע עומדים על-סך 543,200 ₪.

המשיב ישלם למערערות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הערעור בסך 15,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

אמיר טובי - שופט אשר על כל האמור לעיל, הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט מר נ' ג'השאן.

בדיקת CT שבוצעה, הדגימה שברים בצלעות מימין, שבר פתוח של הרדיוס והאולנה הדיסטליים מימין, שבר של עצם הפיבולה מימין וחשד לפריקה של אצבע 5 ברגל ימין.

כאמור, התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמל"ל קבע את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 69.22% לפי הפרוט כדלקמן: · 50% לפי סעיף 31 (2)א' II- III ׁ ׁ(מותאם) לתקנות המל"ל (להלן: "התקנות"), בגין הפגיעה בפלקסוס הבריכאלי מימין בצורה בינונית.

...

התובע, מכוח תפקידו כבעלים ובעל מניות יחיד בחברה, עשה ערבוב בין רכושו הפרטי לרכוש החברה, התובע נהנה מכך שהאופנוע רשום תחת רכוש החברה, ועל כן אי הבנתו של התובע את ההשלכות של פועלו אינה יכולה לסייע לו. לאור האמור אני קובעת כי החברה היא זו אשר היתה הבעלים של האופנוע והיא זו אשר חלה עליה החובה לבטח את האופנוע.

סוף דבר גם אם הגשת חוות דעת אקטוארית עדכנית היה בה כדי לשנות במשהו את הסכום שבחוות הדעת שהוגשה נכון לינואר 2017, אין ספק שהפער בין סכום הנזק כפי שמצאתי לקבוע אותו למול סכום הגמלאות על פי חוות הדעת מלמד שהתביעה נבלעת בסכום גמלאות המל"ל המהוון.

מכאן שדין התביעה דחייה.

לפניי ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 27.10.2021, אשר קיבלה את הערר שהגיש המבוטח וקבעה לו 23% נכות רפואית יציבה החל מיום 21.4.2020.

טענות הצדדים לטענת המערער, לא הייתה הועדה מוסמכת לקבוע למשיב נכות רפואית בגין אצבע הדק דו"צ ופגיעה בעצב האולינרי, שכן פגימות אלה לא הוכרו על ידי פקיד תביעות כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 20.4.2020.

מבלי לגרוע מכך שעיון בחוזר המערער ובפסיקה הרלוואנטית לא העלה שיש בהם איבחנה קטגורית בין מחלת מיקצוע ובין תאונת עבודה, מצאתי כי פסק הדין אליו הפנה המערער (ב"ל 17867-04-15 המוסד לביטוח לאומי נ' נ.א. (3.11.2015)) אינו שולל את סמכות הועדה להתייחס לליקוי ולקבוע קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לליקוי, כאשר פקיד התביעות לא היתייחס לליקוי מסוים, לאחר שהליקוי הנטען "יעבור את משוכת פקיד התביעות" שעליה לא ניתן לדלג.

...

המשיב טען כי דין הערעור להידחות, בהיעדר פגם כלשהו בהחלטת הוועדה.

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, בטענות הצדדים כפי שהועלו בפרוטוקול הדיון מיום 16.3.2022 ובסיכומי הטענות שהוגשו מטעמם, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.

לאחר עיון בפסיקה אליה הפנו הצדדים, מקובלת עליי עמדת המשיב לפיה פעלה הוועדה בסמכות כאשר קבעה נכות בגין אצבעות הדק.

סוף דבר לאור האמור לעיל, עניינו של המשיב יוחזר אל הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 27.10.2021, על מנת שתנמק את הנכות שהתאימה בגין הפגיעה בעצב המדיאני, בשים לב לממצאי בדיקתה שכללו כוח אופוזיציה בדרגה 4.5/5 ללא סימן טינל.