תאונת עבודה: מטפלת בחו"ל

באשר לנסיבות שאינן קשורות לבצוע העבירות, נטען כי מדובר בנאשמת בת 58 הסובלת ממחלות לב, העובדת כמטפלת בקשישים לשביעות רצון מעסיקה (הוגש אישור נ/3).

הנאשמת מועסקת בשתי עבודות כמפרנסת העיקרית במשפחתה המונה 4 ילדים, מאז שנת 2004 עת ניפצע בעלה בתאונת עבודה, והפך לנכה שאינו עובד (הוגשו אישור תעודת נכה נ/1, תלושי משכורת הנאשמת נ/2).

בנוסף, הנאשמת תומכת כלכלית בבנה אשר לומד לימודים אקדמיים בחו"ל (הוגשו אישורים נ/4).

...

מתחם העונש ההולם לאור כל האמור לעיל, ובנסיבות המקרה שלפנינו, אני סבורה כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסר קצר שיכול וירוצה בעבודות שרות, ועד ל-10 חודשי מאסר בפועל לצד ענישה נלווית.

לסיכום 18.

  נוכח כל האמור לעיל, אני גוזרת את עונשה של הנאשמת כדלקמן: 3 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות במרכז יום לזקן בנצרת.

בתצהירה פירטה כי עובר לתאונות עבדה כשכירה ועצמאית במספר מקומות כעובדת סוציאלית, מטפלת בטיפולים פסיכולוגיים, מטפלת בחרדות גלישה וצלילה, מטפלת טפול ריגשי בעזרת מוסיקה, הנחיית קבוצות אומנות מוסיקה ותנועה פסיכותרפית בטיפול ריגשי ואימונים אישים וקבוצתיים.

לטענתה היות שביום 15.12.14, חודשים לאחר התאונה עשתה התובעת טיול לאילת במהלכו החליקה על הקרח עם בנה ומאחר שביום 20.12.14 נסעה לחו"ל לטיול סקי באזוגה שברומניה לא הוכח העידר כושר לעבוד ואין מקום לפסיקת פיצוי בראש נזק זה. בחקירתה הוצגו לתובעת תמונות ואישור משרד הפנים על נסיעה בחו"ל בתקופה הנ"ל. עקב התאונה השניה היתה התובעת באי כושר מלא במסגרת דמי פגיעה מיום 23.6.18 ועד ליום 10.9.14 במשך 80 יום.

הנתבעת טוענת מנגד כי אין מקום לפצוי בראש נזק זה. התובעת נפגעה בתאונות דרכים שהוכרו ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ולכן בעקרון מכוסות כל הוצאותיה הרפואיות ע"י המל"ל מכוח חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995, וזאת באמצעות קופת החולים של התובעת לפי ההסכם בין הקופה למל"ל. יצוין, כי כסוי זה נרחב מהכיסוי הניתן לנפגע בתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה, אשר מכסה מבחינת ההוצאות הרפואיות רק בגדר מה שמצוי בסל הבריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד – 1994.

...

לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים אני מוצא לפסוק פיצוי על דרך האומדנה בסך 5,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 303,400 ₪ בתוך 30 יום, בצירוף ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

המומחה העמיד את שיעור הנכות של התובעת בגין הפגיעה בברך על 25% לפי סעיפים 35(1)(ג) ו-(ד) "מחולק ל-2, מותאם"-כלשון חוות הדעת, בתוספת שבתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

הפסדי שכר לעבר 27) התובעת טוענת כי עובר לתאונה היא עבדה כאמור כמטפלת בקשישים במשרה חלקית מתוך בחירה, ללא כל הגבלה וכמעט ללא היעדרויות, וכי קיבלה שכר בהתאם להקף משרתה.

הוצאות רפואית ונסיעות 48) התובעת טוענת, כי כתוצאה מהתאונה היו לה הוצאות רפואיות שרובן לא כוסו על-ידי קופת החולים מאחר והיו בחו"ל. בנוסף, היו לה הוצאות שונות כגון הוצאות בגין תרופות, בדיקות, הישתתפות בעלות טיפולים ובדיקות מעבר למימון של קופת החולים.

...

36) לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון, סבורני כי הדין עם הנתבעת.

42) לאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בנושא זה, סבורני כי ביחס לתקופת העבר, טענות התובעת בדבר הצורך בעזרת הזולת, נתמכו בעדות שכנתה (העדה) בתצהירה, באישורים הרפואיים שהוצגו וגם בעדות המומחה בדבר הנכויות הזמניות אף שאין התייחסויות לנכויות אלו בחוות הדעת עצמה.

51) לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים בנדון ולאחר שעיינתי בקבלות שצורפו, סבורני כי ביחס לתקופת העבר (ראש נזק מיוחד וטעון הוכחה בראיות ממשיות), ניתן להעמיד את גובה הפיצוי בגין רכיב הניידות וההוצאות על סך 7,500 ₪.

עוד לא סיפר התובע לפרופ' סודרי כי לאחר נישואיו נסע התובע לחו"ל מספר פעמים, וכי הוא שב לעבודתו כיועץ מס. יצוין כבר עתה כי האמור במסמכים הרפואיים שהוצגו לי והוצגו לפרופ' סודרי עובר למתן חוות דעתו, אינו תואם דברי התובע בעדותו הראשית בפניי (עמ' 50 לתמליל פרוטוקול ישיבת יום 1.2.2022) לפיהם הוא היה במשך חצי שנה לאחר התאונה על כסא גלגלים ונאלץ לעבור שקום בגין פגיעותיו בתאונה במשך שנתיים וחצי, עד חודש ינואר 2021, ובתקופה זו נזקק למלווה.

בחוות הדעת צוין שהתובע התלונן בפני המטפלת הפסיכיאטרית בקופת חולים על: החמרה במצב נפשי, מצב רוח ירוד, בכי, נדודי שינה, חרדות, כאבים, פחד מהעתיד, פחד להשאר נכה, זכרונות חודרניים על הארוע וירידה בתיאבון.

...

בשקלול כל האמור לעיל, וכן טיב הפגיעות, הצורך לטפל בתחום האורולוגי, קיומם של צלקות וכאבים, אני סבורה שהתובע כאדם לא מבוגר יזדקק במהלך חייו להוציא הוצאות רפואיות גם על טיפולים אלטרנטיביים, אשר חלקם אינם ממומנים על ידי קופת החולים, ובחלקם מימון הטיפולים באופן מוגבל.

אשר על כן אני אומדת הפיצוי הראוי בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד באופן גלובלי, שיכלול בתוכו גם פיצוי אפשרי בגין ניידות, שכאמור עניין זה לא הוכח, ואולם אולי בעתיד לכשיזדקן התובע תהיה לנכותו בתאונה השפעה גדולה יותר על ניידותו, וזאת בסך של 100,000 ₪ אשר לעזרת צד ג' בעתיד, גם כאן בהתחשב בטיב הפגיעה, בגיל התובע ובעובדה שלפגיעות התובע בתאונה תהיה השפעה גדולה יותר בעתיד, אני סבורה שלמרות שבעבר לא הוכיח התובע הוצאת הוצאות לעזרת צד ג', סביר שהוא יזדקק להוציא הוצאות מוגברות לקבלת עזרת צד ג' לו ולביתו בעתיד, לאור השפעת הפגיעה על יכולתו לבצע עבודות פיסיות.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את תביעת התובע בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים האמורים בפסק הדין, להם מצטרפים הפרשי הצמדה וריבית כאמור בפסק הדין, ומהם מנוכים תשלומים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כאמור בפסק הדין.

במועד התאונה עבדה המנוחה בעיריה (מאז שנת 2008) [כעולה מתלושי שכר שהוצגו ודו"ח רציפות הביטוח], ולגירסת בתה הבכורה - עבדה המנוחה כאופן חלקי, בנוסף לעבודתה בעיריה, כמטפלת בילדים של מישפחה שבה שני ילדים קטנים [גם אבי המשפחה התייצב להעיד לפניי], וכן עבדה באופן מזדמן בעזרה במשרד מהנדס פרטי [בסופו של יום המהנדס לא התייצב למתן עדות לפניי].

יש לזכור שהבת התגוררה משך שנים בחו"ל. לסיכום, לאחר בחינת הטענות הנוגשות הצדדים והראיות אני מוצא לקבוע כי המנוחה הייתה ממשיכה לעבוד בשתי עבודותיה הן כמטפלת בילדים והן בערייה - עד גיל הפרישה, בגיל 67; מה שנמתך גם בחזקת גיל הפרישה.

...

לסיכום, בגין התביעה הנדונה הנדונה זכאי העיזבון לפיצויים בסך 600,942 ₪ [529,765 + 51,177 + 20,000].

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעות תשלמנה לכל אחת משתי התובעות, סך של 300,471 ₪.

עוד תשלמנה הנתבעות לתובעות, ביחד, החזר שכר טירחת עו"ד בסך 91,403 ₪, וגם הוצאות משפט בסך 500 ₪ נכון להיום, וכן – החזר האגרה ששילמו התובעות בנדון בסך 715 ₪ (ביום 2.12.2020), בצירוף ריבית והצמדה כדין ממועד תשלומה.