תאונת עבודה: טריקת דלת על אצבע בגן ילדים

לראיה, מעדותו של מר מלכה עולה כי בית הספר קיים שיחות באשר לסכנות הכרוכות בטריקת דלת רק לאחר התאונה בה נפגע התובע (ראה עדותו בעמ' 16 שורות 15-17) בהנתן כל האמור אני קובעת כי לו היו התלמידים, לרבות התובע, מקבלים הדרכה מצד אחד, ומצד שני היה מורה תורן שתפקידו היה לפקח על המעברים בין הכיתות כי אז ככל הנראה ניתן היה למנוע את כניסת התלמידים בצורה לא מסודרת לכיתה וכפועל יוצא את טריקת הדלת על ידו של התובע ואת התאונה.

לשם כך נקבעה הוראת סעיף 12.9.3 ו(5) ולפיה: "כנף הדלת תחובר אל המשקוף באמצעות צירי צד בעלי שתי כנפיים או יותר... בגן ילדים ובכיתות א'-ו' יש להתקין לאורך המשקוף האנכי (בצד הצירים), בין הכנף למשקוף, אלמנט שיכסה את המרווח וימנע אפשרות להכנסת האצבעות. אפשר לתכנן ולהתקין אלמנט מגומי שיתחבר לשני קצוות הכנף משני צדדיה, וזאת כדי למנוע לכידת אצבעות בעת סגירת הכנף (דוגמה לגומייה מסוג זה ראה בחברות האוטובוסים)." הוראה ספציפית זו לא סויגה כפי שסוייגה ההוראה עליה מסתמכת הנתבעת 4, ולא נקבע לגביה תקופת הערכות.

בנסיבות, ועל אף כי הטענה שעקב הצורך לטפל בתובע נאלצה אימו להפסיד ימי עבודה וכפועל יוצא נפגע שכרה, נטענה בעלמא שכן אמו לא העידה וגם לא הוצגו מסמכים, הרי שבהתחשב בגיל התובע במועד התאונה ובעובדה כי עבר שני ניתוחים, ראיתי להניח כי אמו אכן נעדרה מהעבודה עקב הצורך לשהות לידו ולטפל בו. בהנתן כל האמור אני קובעת כי בנסיבות, העזרה אותה קיבל התובע מהוריו, ובמיוחד מאימו, חרגה מעבר לעזרה הסבירה המצופה מבני מישפחה.

...

בנסיבות, ועל אף כי הטענה שעקב הצורך לטפל בתובע נאלצה אימו להפסיד ימי עבודה וכפועל יוצא נפגע שכרה, נטענה בעלמא שכן אמו לא העידה וגם לא הוצגו מסמכים, הרי שבהתחשב בגיל התובע במועד התאונה ובעובדה כי עבר שני ניתוחים, ראיתי להניח כי אמו אכן נעדרה מהעבודה עקב הצורך לשהות לידו ולטפל בו. בהינתן כל האמור אני קובעת כי בנסיבות, העזרה אותה קיבל התובע מהוריו, ובמיוחד מאימו, חרגה מעבר לעזרה הסבירה המצופה מבני משפחה.

סוף דבר: ראיתי לקבל את התביעה ולקבוע כי הנתבעים 1-4 אחראים לפיצוי התובע בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה מיום 8.10.2002, כאשר מובהר כי חבותם של הנתבעים כלפי התובע הינה ביחד ולחוד ואילו חבותם אחד כלפי השני הינה בהתאם לחלוקה כפי שפורטה על ידי בסעיף 40 לעיל.

אשר על כן, ישלמו הנתבעים 1-4, ביחד ולחוד, לתובע סך של 103,500 ₪.

מרים העידה כי בשעה 8:25 לערך, רכב הנתבע 1 (להלן: "אופיר") מסוג פורד קוגה המבוטח ע"י נתבעת 2, בא מהנתיב מולה, סטה לכיוונה ופגע עם חלקו הקידמי בדלת הנהג ובכנף שמאלית קדמית בסוזוקי.

טענות הנתבעים 1-2 במועד התאונה אופיר נהג בפורד, מטרת הנסיעה היתה להביא את בנו שהיה באותה עת בן 3.5 לגן הילדים.

יחד עם זאת, בנסיבות המקרה שלפנינו בו התובע תיקן בעצמו את נזקיו ונוכח עמדת הנתבעים, נראה לי כי ניתן לאמוד את גובה הנזק כפי שינומק להלן; בחוו"ד פורטו עלויות העבודות במוסך: עבודות פחחות 800 ₪ עבודות צבע 1,200 ₪ , עבודות חשמל 40 ₪, פירוק והרכבה של צמיג שמאלי קדמי 50 ₪.

...

לפיכך, נראה לי הכי נעשו ברכב העבודות ההכרחיות ביותר כדי שיוכל לנוע בכביש.

לסיכום, אני קובע כי הנזק שנגרם לתובע מסתכם בסך כולל של 1,566 ₪ בלבד.

סוף דבר אני מחייב בחלקים שווים את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד וכן את הנתבעים 3-4 ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בגין נזקי התאונה בסך של 1,566 ₪ וכן סך של 50 ₪ החזר אגרת התביעה.

המשיבים ניכנסו לבניין כשהם עוטים על ראשם קסדות, ניגשו אל דלת הדירה והחלו לבעוט ולהלום בחוזקה בדלת, תוך שהם קוראים בשמו של נ.א. א.א ניגשה לדלת הדירה ואמרה למשיבים מבעד לדלת ש- נ.א אינו מתגורר במקום וכי היא ילדה ואין ברשותה מפתח לדירה.

מתוך תמליל חקירתו מיום 9.7.19 עולה כי משיב 1 מסר כי עבד כשליח עד שארעה לו תאונת עבודה וכי כעת אינו עובד.

מהודעתה של א.א עולה כי שמעה מישהו דופק חזק על הדלת ומנסה לשבור אותה וכן שמעה באותה עת צעקות חזקות מבעד לדלת לשמו הפרטי של נ.א. מהודעתה של ב.ב עולה כי זו הבחינה במים מתחת לדלת וכשצפתה מבעד לעינית הדלת הבחינה בשני בחורים כשזה שעמד מול הדלת חבש קסדה שחורה, התכופף ואז החלה השריפה.

באשר לטענת בא כוח משיב 2 כי מכשיר הטלפון המשויך למשיב 2 אוכן בין השעות 20:50-20:55 בכתובת אחרת ברמת גן, הרי שלא ניתן להיתעלם מטענת בא כוח המבקשת כי נתוני גלישה אינם מבססים נתוני איכון, ומכל מקום אין כל ראיה המהוה אינדיקאציה להנחה כי מכשיר הטלפון של משיב 2 היה ברשותו.

...

באי כוח המשיבים טענו, כל אחד בעניין מרשו, כי המסקנה העולה מתוך הראיות שבידי המבקשת היא כי לא המשיבים היו מעורבים באירועים המיוחסים להם אלא אחרים.

עוד אני סבור כי קיומה של תשתית ראייתית לאישום אחד בעניינו של משיב 1 מחזקת את קיומה של תשתית ראייתית לאישום האחר, באשר יש בראיות ללמד כי בסמוך מאוד לזמן התרחשותם של שני האירועים שבשני האישומים עד כדי זמן מקביל לכך, היה האופנוע של המשיב 1 בסמוך ביותר לדירת בני משפחתו של נ.א. טענת בא כוח משיב 1 כי הראיות מלמדות ששני מבצעים שונים מעורבים בכל אחד משני האישומים אינה עולה בקנה אחד עם מערכת הראיות הנסיבתיות ועם המסקנה המפלילה העולה מהן ביחס למשיב 1.

העולה מתוך נסיבות אלה היא מסקנה ברורה: המשיב 1 קשור למקום הדירה, קשר הנוצר מאיכוני האופנוע, ולעומת זאת, אין בפי המשיב 1 הסבר.

לאור כל האמור, אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת המשיב 1 באישום הראשון ולהרשעת שני המשיבים באישום השני.

בסעיף 4 לכתב התביעה טענה התובעת כך: "ביום 10.11.2019 בשעות הבוקר ירדה התובעת עם ילדיה על מנת להסיעם לגנים. הרכב מסוג ג'יפ חנה בחצר הבית בשיפוע. לאחר שהתובעת קשרה את הילד לכסא הבטיחות במושב שמאחורי הנהג והתכוונה לעלות לרכב לשם התחלת נסיעה, נטרקה דלת הרכב על כף יד שמאל שלה וגרמה לה לחבלה משמעותית בכך היד, לרבות באצבעות.". לכתב התביעה צורף, בין השאר, סיכום מלר"ד מבית החולים בנצרת, לשם הגיעה התובעת בשעה 9:30 בבוקר התאונה, ובו נכתב: "לדבריה ביום פנייתה ניחבלה באצבעות 3, 4 כף יד שמאלית לאחר טריקת דלת של רכב." בבדיקה נמצא דמם קל יבש סביב ציפורן אצבע 3 עם רגישות במישוש וכאב, וכן נתוק חלקי של ציפורן אצבע 4 עם חתך אורכי מעל לגליל המרוחק באספקט הוולרי עד למיטת הציפורן, עם דמם פעיל.

ד"ר מיכה רינות, מומחה מטעם בית המשפט, קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור 5% לפי תקנה 75(1)(א)-(ב) (מותאם) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

פגיעה של שתי אצבעות סמוכות יש בה כדי לחזק דוקא את גירסתה של התובעת לארוע התאונה, לפיה נפגעה מדלת שניסגרה על אצבעותיה ולא רק על אצבע אחת.

...

ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו, כי דין גרסתה של התובעת לאירוע התאונה להידחות, בהיותה עדות יחידה של בעל דין, ללא ראיות מסייעות כלשהן.

מכל האמור לעיל אני מקבלת את גרסתה של התובעת לאירוע התאונה וקובעת כי זו אירעה בעת התרחקותה של התובעת מהרכב, לאחר חגירת בנה לכסא הבטיחות, כאשר דלת הרכב נסגרה על כף ידה השמאלית שהונחה על מסגרת הדלת, כשבכוונתה היה להגיע אל מושב הנהג לצורך נסיעה.

סיכומו של דבר: סבורתני כי יש לקבוע, כי הכנסת תינוק למושב הרכב וחגירתו בכסא בטיחות הינן חלק אינטגרלי מכניסתו של הנהג עצמו לרכב לקראת נסיעה; אין באפשרותו להתחיל בנסיעה בטרם ישלים פעולות אלו.

אשר על כן, אני קובעת כי האירוע בו נפגעה התובעת הינו "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק, וכי הנתבעת חבה בפיצוי התובעת מכוחו.