תאונת עבודה של עובד קבלן משנה בפרויקט בנייה

במועד התאונה התובע עבד באתר הבנייה "פרויקט נופר" בנתניה (להלן: האתר), אליו נשלח על ידי חב' אחים חמודה, ששמשה כקבלן משנה מטעם הקבלן הראשי באתר, הנתבעת 3 (להלן: חב' מליבו או הקבלן הראש או הנתבעת 3).

בהקשר זה יש לציין, כי הועדה הרפואיות שליד המל"ל, קבעה את נכותו של התובע בתחום זה, בשיעור של 10% לפי סעיף 38(1)(ב)(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין שינויים בצורת בית החזה שנגרמו עקב הפציעה בתאונה, לאחר כריתת שתי צלעות מצד אחד.

חב' מליבו טענה, כי בהתאם להסכם העבודה (מוצג נ/2), החובה לדאוג לבטיחות העובדים באתר ולשמר ולתחזק את הפיגומים, הייתה מוטלת על קבלן המשנה, חברת אחים חמודה (עמ' 47 לתמליל ש' 12-15).

...

הנתבעות טענו אך לקיומו של אשם תורם מצד התובע, טענה שאין בידי לקבלה וראיתי לנכון לסלקה כבר עתה.

לכל אלה, אני דוחה את הטענה לניכוי רעיוני.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 1 סך של 429,600 ₪, בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט (אגרה ושכר טרחת מומחים).

כמו כן, אני מקבלת תביעת המוסד לביטוח לאומי ומחייבת את הנתבעות 3 ו- 4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע 2 סך של 18,600 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד (יש להדגיש כי המל"ל לא השתתף בהוצאות המומחים לאור מועד הצטרפות להליך) .

בכתב התביעה נטען כי התובע נפגע במהלך עבודתו אצל הנתבע 1 (להלן גם: "סוהיל"), שהיה קבלן משנה לעבודות הרכבת אלומיניום ומשקופים של הנתבעת 2 (להלן גם: "האחים פתחי") בפרויקט להקמת ביניין רב קומות בישוב חריש.

עוד שוכנעתי, כי האחים פתחי הייתה הקבלן הראשי באתר וכי היה מטעמה מנהל עבודה באתר בשם חליל (עמ' 19 שורות 1-3, עמ' 36 שורות 28-29), וראה נ/1 - הוראות בטיחות לעובדים באתר כששם החברה הנו האחים פתחי והמדריך מטעמה-חליל אגבאריה וכן טופס הדווח על תאונת עבודה.

בהתאם למכתב ממונה בטיחות מטעם האחים פתחי, מר מחמוד מנסור מיום 19.12.16 "אחרי התאונה מנהל העבודה הכניס קבלנים ועובדים להדרכה מיידית והפקת לקחים עבור התאונה...מנהל העבודה דרש מהעובדים לעבור על כל המעקים, לחזק אותם אם יש צורך ושימוש בציוד מגן אישי אם העבודה היא עבודה בגובה לפי תקנות הבטיחות בעבודה התשס"ז 2007". לעניין אי קבלת הטענה בדבר אשמו של התובע, ראה סעיף 17 להלן.

לצורך כך שלב אלומיניום אף העסיקה אחראי מטעמה בשם דוד שפיקח על עבודות האלומיניום באתר, הן העבודות שביצעה בעצמה והן העבודות שביצעה באמצעות עובדי קבלן המשנה סוהיל.

עיון בפוליסת עבודות קבלניות שמספרה 340020101/16-נספח ד' לתצהיר חכמון, מעלה כי הפוליסה התקפה למועד הרלוואנטי מכסה בין יתר המבוטחים גם את קבלני המשנה של עבודות הבניה באתר בחריש בו ביצעה האחים פתחי את עבודות הבניה של 4 הבניינים.

...

יחד עם זאת, בניגוד לנטען בסעיף 74 לסיכומי האחים פתחי, התובע לא הודה כי חתם על מסמך ההדרכה (נהפוך הוא, הוא העיד כי זה אינו אופן חתימתו בד"כ. הגם ממלא בהעדר עדות חליל, לא ברור כלל מה הוסבר לתובע) ובכל מקרה, מהעדויות הסתבר כאמור, כי לשלב אלומיניום אכן היה אחראי בשטח בשם דוד וראה בעניין זה הן את עדות סולימאן (עמ' 44 שורות 18-21 וכן עמ' 45 שורה 2-7), על כי את ההוראות לעבודה קיבלו מטעם דוד והן את עדות סוהיל (עמ' 51 שורות 24-25), אשר העיד אף הוא כי עובדיו: "הם פגשו אדם אחד באתר שקוראים לו דוד. דוד הוא מנהל העבודה של שלמה חכמון. מדובר באדם מבוגר שאחראי על כל ההרכבות. ממנו אנו מקבלים הנחיות איפה מתחילים, איפה מסיימים, איך מרכיבים, איזה יחידות דיור להתחיל להרכיב. אנו מקבלים ממנו הכל" ובעמ' 52 שורות 12-13: "כן. שלמה נתן לי את העבודה הזו מזמן. עשינו 2-3 בניינים ואז נהיינו בקשר עם בחור בשם דוד מטעם שלמה". אציין, כי אמנם חכמון העיד לפני סולימאן וסוהיל, אולם, ב"כ שלב אלומיניום לא עתר לאחר עדותם לאפשר לחכמון, שעדיין נכח באולם, להשלים עדותו.

אינני מקבלת טענה סתמית זו. עיון בתעודת עובד ציבור שצירף המל"ל מעלה כי התשלומים מתייחסים לתשלום בגין שיקום במסגרת הכשרה מקצועית-תשלומי טרום הכשרה להשלמת השכלה, לימודי בגרות ומכינה, הכל כחלק משיקומו המקצועי של התובע.

התביעה נגד הנתבעת 5 נדחית.

התביעה נגד נתבעת 5 נדחית.

לטענת התובע, במסגרת עבודתו כקבלן משנה של עבודות גמר שהה ברוסיה בחודש מאי 2018.

מטעם הנתבע העיד מר סלבה ויצ'סלב גולדמן, שותף של התובע ובעל מניות בחברת "סנבצ". תמצית טענות הצדדים התובע טען, כי ביום 16.5.18 כאשר שהה ברוסיה במסגרת עבודתו היתרחש ארוע חריג בעבודה בעקבותיו לקה באוטם שריר הלב ויש להכיר בארוע כתאונת עבודה.

כתוצאה מכך, לא הייתה לה אפשרות לשלם לחברת סנבצ, החברה שבבעלות התובע, ולא לקבלני המשנה שיעבדו בפרויקט.

במסגרת עבודתי כקבלן משנה של עבודות בנייה, שהיתי ברוסיה בחודש 05/2018.

לא היו סתירות מהותיות במספר המשתתפים בפגישה בו נקבו העדים, אף שהמספר לא היה זהה, כדלקמן: התובע העיד שבפגישה נכחו 6-7 קבלני משנה (כלומר יחד עם התובע, מר אילן טרופימוב ומר סרגיי קומרנקו, סה"כ 10 נוכחים); מר אילן פיודור טרופימוב העיד שהיו 3- 4 קבלני משנה (כלומר סה"כ 7 נוכחים); ומר סרגיי קומרנקו העיד שהיו סה"כ 15 איש (לרבות התובע, מר אילן טרופימוב ומר סרגיי קומרנקו).

...

לאור כל האמור, שוכנענו כי אכן התרחש ויכוח במסגרת העבודה והתובע היה מעורב בו. כל העדים מטעם התובע העידו שהפגישה והוויכוח התרחשו ביום 16.5.18, במהלך יום העבודה ולקראת סיומו כך שמסגרת הזמנים האפשרית לאירוע היא בשעות אחר הצהריים, עד שעות הערב המוקדמות לכל המאוחר.

השאלה האם פרק הזמן שחלף ממועד הוויכוח ועד המועד בו נזק התובע לסיוע רפואי קוטעת את רצף האירועים היא עניין למומחיות רפואית ואינה עילה לדחיית התביעה בשלב זה. לא מצאנו כי יש בטענות הנתבע, לפיהן במסמך רפואי מיום האירוע נרשם לכאורה שהתובע לא עובד, כדי להשליך על החלטה זו. התובע שהה ברוסיה בתקופה נשוא הליך זה לצרכי עבודתו.

לאור כל האמור, שוכנענו כי הוכח אירוע חריג ויש למנות מומחה רפואי בתיק, בשאלת הקשר הסיבתי.

לפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה.

הנתבע 1 הוא המעביד/קבלן משנה ששירותיו נשכרו על ידי נתבעת 2.

בסעיף האנמנזה נכתב: "נימסר כי נפל מגובה רב כנראה מ-10 קומות באתר בנייה". התובע טוען בתצהירו (ת/1) כי במועד התאונה הוא עבד אצל המעסיק אמון בסול (נתבע 1) בפרויקט "גני האוצר" על בסיס יומי כטפסן.

וביחס לנתבעת 2, היא הודתה כפי שעולה מהתשובות שלה לשאלון (נספח 8 לתצהיר התובע), שהעסיקה יותר מקבלן משנה אחד לבצוע העבודות.

וראה ע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו ואח' פ"ד לו(2) 592, 604-603; ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה פ"ד מב (1) 415) לפיכך "מסיבות אלה, קיימת נטיה במדיניות השיפוטית שלא להטיל אחריות על העובד הנפגע בשל 'אשם תורם', אלא במקרים ברורים, בהם אשמו של העובד כגורם לתאונה בולט לעין" וראה ע"א 5437/07 מוחמד אבו ליל נ' נ.א.ע מהנדסים בע"מ (ניתן ב-)10/3/09 מאגר נבו.

...

סוף דבר, אני קובעת כי התאונה התרחשה כגרסת התובע, כי נתבעים 1,2 הם מעוולים במשותף וכי שיעור האחריות של כל אחד מהם עומד על 50% מבלי שיש לנכות אשם תורם כלשהו.

אני מורה לצדדים להגיש תחשיב נזק בהתאם לקביעת האחריות כאמור לעיל.

בטרם יוגשו התחשיבים, אני מורה לנתבעים להגיש חוות דעת אקטוארית לניכוי תגמולי המל"ל עד 10/11/22.

לפנינו תביעת התובע להכיר בארוע לבבי בו לקה כארוע של פגיעה בעבודה, כמשמעו בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

התובע ביקש מקבלן המשנה, מר טיגרן, לפתוח את החלון ולהביא לו כוס מים.

המסגרת הנורמאטיבית: תנאי בל יעבור להכרה בארוע לבבי כתאונת עבודה הוא שהגורם לכך היה "ארוע חריג" (עב"ל 465/97 זאב און – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו); דב"ע נו/0-11 נורית חזאם - המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) פד"י לו 75; עב"ל (ארצי) 51252-09-11 ורד לוי – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) (25.8.13)).

לפיכך מצאנו שאין בסתירות לא מהותיות אלו כדי לשנות ממסקנתנו לפיה ביום 12.7.20 היתרחש ארוע חריג בעבודתו של התובע.

לפיכך, ימונה מומחה רפואי ואלה הן העובדות שיובאו בפניו: התובע, יליד 1962, הנו עצמאי בעל חברה האחראי על ניהול פרוייקטים באתרי בנייה.

...

לא מצאנו אף לקבל את הטענה לפיה התובע ומר אפרים תיאמו גרסאות, טענה שנטענה בעלמא.

מצאנו את עדותם של התובע והעדים מטעמו כנה ומהימנה ושוכנענו כי הויכוח שהתנהל בין התובע למר אפרים היה חריג.

סוף דבר: מהנימוקים שפורטו, נקבע בזאת כי בתאריך 12.7.20 אירע לתובע אירוע חריג במקום העבודה.