תאונת עבודה של נהגי משאית שכירים

המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה" וקבע כי לתובע נותרו נכויות כדלקמן: 100% זמני מיום 2.6.13 ועד ליום 14.7.13 (כחודש וחצי); 30% זמני מיום 15.7.13 ועד ליום 30.9.13 (כחודש וחצי); 20% זמני מיום 1.10.13 ועד ליום 31.3.14 (5 חודשים); החל מיום 1.4.15- נכות צמיתה בשיעור של 10%, בגין מצב לאחר שבר MT5 בכף רגל ימין, לפי סעיף 35 (1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").

נכות המל"ל מהוה נכות על פי דין בהתאם לסעיף 6ב' לחוק הפלת"ד והיא מחייבת בהליך זה. חוות הדעת התעסוקתית בשל טענות התובע כי הוא עבד לפני התאונה כנהג משאית וכי בעקבות נכותו הוא לא יוכל עוד לעבוד בעבודתו זו, ומאחר שהנכות נקבעה על ידי המל"ל, ולא ניתן היה לחקור את המומחים שקבעו נכות זו, מונה ד"ר אבי מוסקוביץ', רופא מומחה ומנהל מרפאה תעסוקתית, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום התעסוקתי (להלן: "המומחה"), לבדיקת התובע וקביעת מגבלותיו התעסוקתיות כתוצאה מהתאונה.

מומחה התובע אישר כי עבודה כנהג משאית הוא "מיקצוע נחשק" (עמ' 66 שו' 1 לפרו'), ולכן טען שחברת הפצה המעוניינת למשוך אליה נהגי משאיות, תציע להם תנאים טובים יותר מאלו המפורטים בצוי ההרחבה, בהם נקבעים תנאי המינימום להעסקה (עמ' 66 שו' 1- 4 לפרו').

במענה לטענת מומחה התובע, שהשכר הממוצע במשק עלה מאז שנת 2012 ב- 30 אחוזים, טען מומחה הנתבעת כי מדובר בנתונים ססטיסטיים, והוא אינו מכיר שכיר ששכרו עלה בשנים אלו ב- 30%.

עוד הסתמך המומחה על נתוני הישתכרות של נהגי משאיות על פי מכון מחקר "פנלס", אולם בחקירתו התברר כי המכון לא ביצע את המחקר, אלא הסתמך על מידע מאתר "אול ג'ובס", ואישר כי מדובר בנתונים של אנשים שנכנסים לתוך האתר של אול ג'ובס (עמ' 88 שו' 3 לפרו').

...

לאור האמור, ומאחר שד"ר הלר לא המליץ בהכרח על נעל אורתופדית אלא נוחה, אינני מקבלת את טענת התובע כי נעל זו הכרחית.

בעניין המדרסים, שני רופאיו המטפלים של התובע המליצו על כך, ומומחה בית המשפט אימץ המלצה זו. לפיכך, אני מקבלת את הטענה כי המדרסים נחוצים לתובע כתוצאה מהתאונה, על אף שאלו נרכשו על ידי התובע לראשונה רק בתאריך 9.8.2020, בעיצומו של ההליך המשפטי.

הנתבעת תשלם לתובע את הסך הכולל המפורט בסעיפים 144 ו- 145 לעיל, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

הפסדי שכר בעבר עובר לתאונה עבד התובע כנהג משאית שכיר, ועסק בעיקר בהובלת כלי רכב עבור חברת ליסינג.

עם זאת, אינני מקבל את הטענה העולה מטיעוני התובע לפיה יכולתו לעסוק כנהג משאית נשללה כליל או נפגעה משמעותית, בשים לב לאופי הנכויות ושיעורן (ויצוין כי אין אינדיקאציה לכך שהפגיעה השליכה על רישיון הנהיגה שיש לתובע ביחס לנהיגה במשאית).

הוצאות התובע ביקש פיצוי בגין הוצאות שנגרמו לו עקב טיפולים רפואיים ונסיעות לצורך כך. הנתבעת סבורה שהתובע אינו זכאי לפצוי, בין היתר בשים לב לכך שמדובר בתאונת עבודה אשר ההוצאות הרפואיות בגינה אמורות להיות מכוסות במסגרת המוסד לביטוח לאומי.

...

סבורני שאין ממש בטענה זו. כאמור, אין חולק שהתובע נהג במשאית בעת שזו התנגשה עם הרכב הפרטי.

אשר לטענת הנתבעת לפיה עלות צריכת קנאביס מכוסה במסגרת הביטוח הלאומי, סבורני כי טענה זו לא הוכחה כדבעי, כאשר הנטל בנדון הוטל על הנתבעת.

סוף דבר סך נזקי התובע עקב התאונה, כמפורט לעיל, עומד על 748,587 ₪.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 582,345 ₪.

התאונה ארעה במהלך עבודתו של התובע והוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

אלא שחרף הפער המשמעותי בין הכנסותיו של התובע כנהג מונית עצמאי ובין שכרו כשכיר, לא מצאתי לנכון לקבוע את שיעור הגריעה מכושר הישתכרותו על שיעור הפער האמור, שכן התובע הראה כי באפשרותו לעבוד ולהשתכר שכר גבוה הרבה יותר כשכיר, בתקופה הארוכה של כשנה ומחצה מאז שב לעבודה (ספטמבר 2019) ועד לסיום עבודתו בחברת בסמת ראמי בע"מ. ניתן לראות, אפוא, כי במקומות העבודה בהם הישתלב התובע לאחר התאונה, הישתכר שכר הנמוך בכ - 2,000 - 2,500 ₪ משכרו עובר לתאונה, קרי, ירידה של כ - 15% - 18%; אלא שכאמור, אינני מוצאת כי יש לייחס ירידה זו במלואה לפגיעתו של התובע בתאונה.

מצאתי לנכון לפסוק לתובע את הסך של 5,723 ₪, ההפרש בין עלות קורס הנהיגה באוטובוס שעבר התובע ובין הישתתפות המל"ל במימון הקורס, שכן עבר קורס זה במטרה להקטין את ניזקו ולהשתלב בעבודה כנהג אוטובוס, לאחר שהפגיעה מנעה ממנו להמשיך לעבוד כנהג משאית, על כל הכרוך בכך.

...

מאידך, אני סבורה כי מידת הנזק שהסבה התאונה לתובע הוצגה באופן חמור הרבה יותר מאשר זה שנגרם לו בפועל, וכי הסיבה כי לא התמיד בעבודתו מאז שב לארץ בחודש מרס 2017 אינה נובעת רק מפגיעתו בתאונה.

מכל האמור לעיל אני פוסקת לתובע בפריט זה, על דרך האומדנא, סך כולל של 8,000 ₪.

כיוון שמדובר גם בתאונת עבודה נקבעה נכות ע"פ דין המחייבת גם בהליך זה. הועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי, קבעו לתובע בגין חבלה שנגרמה לכף היד תקופת אי כושר של כשלושה חודשים (88 ימים), נכות זמנית של 30% כשלושה חודשים עד 31.3.21, נכות זמנית של 15% כתשעה חודשים עד 31.12.21.

מידת הפגיעה – ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי לנוכח הפגיעה בשורש כף היד, עבר התובע מנהיגה על משאית הייבר לנהיגה במשאית אוטומאטית, ולכן מדובר בפגיעה ממשית בהשתכרותו.

גם התובע עצמו ציין בהגינותו כי בפגיעה איננה משמעותית לעבודתו, שכן המשאית מופעלת באופן חשמלי והפגיעה בידו איננה מגבילה אותו, ובנגוד לאמור בסיכומים מטעמו, הוא לא קשר באופן ברור בין המעבר למשאית אחרת לבין התאונה.

הפסדי שכר לעתיד – בהתאם לנתונים שנקבעו לעיל – פוטנציאל הישתכרות של 13,000 ₪ רווח נקי לאחר הוצאות לחודש, ואפשרות פגיעה של כמחצית מחישוב אקטוארי עד לגיל 70 כמקובל לגבי עצמאים, וללא תוספת של הפרשות סוציאליות שיש לחשב רק לגבי שכירים, מגיע הפצוי לכדי 147,500 ₪.

...

ניתן לקבוע אפוא כי פוטנציאל ההשתכרות של התובע עומד על כ- 13,000 ₪ לחודש.

סיכומו של דבר סך הפיצוי המגיע לתובע מגיע לכדי 264,000 ₪.

...