תאונת עבודה רציפות ותק 30 ימים בשנה

לטענתו, שהותו בחל"ת עקב הניתוח שעבר, צריכה להחשב כתקופה שבה היתקיימו יחסי עבודה לצורך חישוב פצויי פיטורים ויש לחשב את ותק התובע עד ליום 30.11.20 (סעיף 24 בכתב התביעה).

לכן זכאי התובע לפדיון חופשה בסך של 8,190 ₪ (35 ₪ * 26 ימים * 9 שעות); דמי הבראה – מאחר שלא נערך עבור התובע גמר חשבון הוא זכאי לתשלום דמי הבראה עד למועד פיטוריו בסך של 9,072 ₪ (378 ₪ * 24 ימים); פיצוי בגין איפוס ימי מחלה – הנתבעת איפסה בתלוש 10/19 את ימי המחלה וכך לא יכול היה להפרע מימי המחלה שנצברו עבורו, חרף העובדה שעדכן את הנתבעת, על קבלת הארכות של אי כושר עבודה עקב תאונת עבודה כפי שקבל מרופא תעסוקתי.

גרסת התובע לפיה, מחד גיסא חשב שהוא ממשיך לעבוד ומאידך גיסא ובאופן תמוה לא ביקש לשלם לו את 47 ימי המחלה שהיו צבורים לזכותו במסגרת תלוש שכר לחודש 6/18 – נתון המטיל ספק בדבר אמינות טענות התובע בעיניין זה. סעיף 2(9) לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 קובע כי "יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת הפסקה ארעית ללא נתוק יחסי עבודה או הפסקה תוך נתוק יחסי עבודה שאינה עולה על שישה חודשים" (ההדגשה אינה במקור- צ"פ).

על פי הקבוע בסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, תשי"א -1951, שווי יום חופשה של עובד בשכר יקבע כך: "לגבי עובד בשכר – שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד". שכרו הקובע של התובע בתקופה הראשונה עמד על 6,072.5 ₪ *3 חודשים /90 ימים.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין: הפרשות לפיצויים – 12,007.8 ₪ בקיזוז הכספים שהופרשו לקופת הפיצויים ע"ש התובע; הפרשות לפנסיה (חלק מעסיק) – 12,735.18 ₪ בקיזוז הכספים שהופרשו לקופת הפנסיה (חלק מעסיק) ע"ש התובע; פדיון חופשה – 5591.04 ₪; הפרישי הבראה – 1,285 ₪; השבת נכויים משכר העבודה בגין פנסיה (חלק עובד) בתקופה השנייה – 2,548 ₪ לסכומים האמורים יתוספו הפרישי הצמדה וריבית מיום סיום העסקת התובע בחודש 8/20 ועד למועד התשלום בפועל.

...

לכן, דין טענת הקיזוז – להידחות.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין: הפרשות לפיצויים – 12,007.8 ₪ בקיזוז הכספים שהופרשו לקופת הפיצויים ע"ש התובע; הפרשות לפנסיה (חלק מעסיק) – 12,735.18 ₪ בקיזוז הכספים שהופרשו לקופת הפנסיה (חלק מעסיק) ע"ש התובע; פדיון חופשה – 5591.04 ₪; הפרשי הבראה – 1,285 ₪; השבת ניכויים משכר העבודה בגין פנסיה (חלק עובד) בתקופה השנייה – 2,548 ₪ לסכומים האמורים יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העסקת התובע בחודש 8/20 ועד למועד התשלום בפועל.

בשים לב לסכום הנתבע, לעומת הסכום שפסקנו החלטנו לחייב את הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪ בלבד שעליה לשלם בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אשר צורף ביום 27.2.18 לתביעה זו מכח מעמדו לפי סעיף 328 לחוק המוסד לביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה – 1995.

הוא מעיד כי עבד כעצמאי 15 שנה עובר לקרות התאונה, כשאף קודם לכן ועוד טרם נישואיו עבד בתחום הנגרות (עמ' 35 לחקירתו וראה אף עדות רעייתו נורית בעמ' 30 לגבי 30 שנות וותק מיצטבר כנגר).

המציאות לפיה התובע חזר לעבודתו כנגר, לימי עבודה מלאים וברצף למעשה מאז מחצית שנת 2011 לערך, יש בה כדי להעיד, לצד מוסר עבודה ומוטיבציה, על היתגברות התובע, במידת מה, על מגבלותיו, תוך אלתור פיתרונות כאלו ואחרים שאפשרו זאת תוך הסתייעות ביד שמאל.

...

בענין זה ישנה מחלוקת עובדתית, שכן התובע טוען כי טרח לכוון את המסור לגובה המתאים לפני שעבד בו. הנתבע 1 דבק בגרסתו בחקירתו, אולם בסופו של דבר לא ברור האם מקור טענתו זו בזכרון של מה שראה בפועל סמוך לאחר קרות התאונה או בהשערה המתבססת על ניסיונו ועל טיב הפגיעה (ראה בעמ' 72 שורה 24 עד עמ' 73 שורה 19 וכן בעמ' 85 רישא).

במעמד עדותו של התובע ניסתמנה אמנם עליה ניכרת בהכנסתו לעומת זו שקדמה לתאונה (כדי הכפלתה), אולם "לא לעולם חוסן" ואינני סבורה כי יש להסיק מסקנה גורפת ממציאות זו המצויה בראשיתה.

לא נחה דעתי לגבי אמינות תאורם של התובע ורעייתו לגבי היקף סיועו בעבודות הבית לפני התאונה ואחריה.

סוף דבר תביעת התובעים מתקבלת באופן חלקי וההודעה לצד השלישי שהתייתרה, נמחקת למעשה.

בנוסף לאמור, התובעת הגישה תלושי שכר משנים 2012 עד 2018 (ראו: מוצג ת/7); תצלומים שמתעדים את המקום בו אירעה התאונה הנטענת ואת מצב הדרך (ראו: מוצגים ת/2, ת/9); מיסמך של נציבות שירות המדינה בדבר תנאי "תשלום פיצוי בגין ימי מחלה בלתי מנוצלים" (ראו: מוצג ת/8); הסכם קבוצי (ראו: מוצג ת/6); ומסמכים מתיק התובעת בענף נפגעי עבודה (ראו: מוצג ת/12).

היינו, הסתיימו כל 480 ימי המחלה שנצברו לזכותה עד אז (עבור 16 שנות וותק, 30 ימים לכל שנה).

אלא מאי? הנתבעות לא העלו כל טענה בהקשר זה. יתרה מכך, מעיון במוצג נ/5 (דו"ח רציפות ביטוחית), ניתן לקבוע, ובהנתן העלויות בשכרה של התובעת מאז שנת 2007, כי היא הצטרפה לרפורמה מתחילת הדרך.

...

בטרם אגש לסקירת טענות הצדדים, לדיון ולהכרעה בהן, אקדים ואציין, כי לאחר שמיעת הראיות, לאחר עיון בסיכומי הצדדים ונוכח התרשמותי הבלתי אמצעית מן התובעת ומכלל העדויות שמטעם הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה כנגד עיריית שפרעם (להלן – הערייה) וכנגד הראל - חברה לביטוח בע"מ (להלן – המבטחת), שביטחה את העירייה במועדים הרלבנטים לתאונה בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג', להתקבל.

לסיכום אני מקבלת את תביעת התובעת 1 ומחייבת את הנתבעות 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לה את הסך של 180,000 ₪ בצירוף סך של 42,120 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, ובצירוף סך של 2,180 ₪ בגין הוצאות משפט (סכום זה משקף את חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט ובגין אגרת הפתיחה, כשהסכומים משוערכים להיום).

אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת 3, ומחייבת את תובעת 1 לשלם לנתבעת 3 את הסך של 20,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד, וכן את הסך של 1,668 ₪ בגין הוצאות משפט (חלקה של הנתבעת 3 בהוצאות המומחה מטעם בית המשפט והוצאות העד).

אני מקבלת את התביעה של התובע 2 במלואה, ומחייבת את הנתבעות 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לו את הסך של 225,750 ₪ בצירוף סך של 52,826 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וכן בצירוף סך של 1,418 ₪ בגין חלקו של התובע 2 בהוצאות המומחה מטעם בית המשפט.

בעמדת הממונה על השכר נטען כי "לצורך בחינת תנאי הרציפות להכרה בותק כאמור, כבר עשרות שנים, אימצה נציבות שירות המדינה את ההגדרה של רציפות כמשמעה בחוק פצויי פיטורים תשכ"ג-1963 לפיה, גם כאשר חל נתק ביחסי עבודה שאינו עולה על 6 חודשים יש להכיר ברציפות...". בנגוד לכך, בסעיף 35 לעמדה נטען כי "אין מקום לפרשנות" של הוראת התקשי"ר. ככל שאין מקום לפרשנות, אין מקום להחלת הנוהג.

המדינה דבקה ביישום סעיף 2(9) לחוק פצויי פיטורים .לטעמנו סעיף 2(7) והרציונאל בו יותר רלוואנטי בהקשר זה. סעיף 2(7) לחוק פצויי פיטורים קובע כי "לעניין סעיף 1 יראו רציפות בעבודה אפילו חלה בה הפסקה מחמת... (7) תאונה ומחלה". כפי שציינו תצהיר התובעת לא נסתר לפיו הייתה במצב נפשי קשה.

הצדדים לא טענו לעניין הסכומים ולא הוכיחו לפיכך החישובים יערכו כדין ביישום פסק הדין .החישובים והתשלומים יבוצעו תוך 30 יום.

...

תביעת ההלנה נדחית מחמת שהייתה מחלוקת משפטית אמיתית.

מצאנו כי יש ממש בטענתה כמפורט לעיל .

בעניין ההוצאות לאחר ששקלנו גם שאלת ההוצאות לתובעת , מצאנו כי די ברכיב עגמת הנפש לעיל וכי יש לחייב רק בשכ"ט ב"כ התובעת בסך 7,500 ₪.

התובע עבר תאונת עבודה שהוכרה, ביום 10.5.18, שהה בחופשת מחלה עד 30.8.18, וקיבל מהמל"ל דמי פגיעה עבור 90 יום.

ותק: מהעדויות והראיות עולה בבירור כי התובע עבד בפועל קודם לעבודתו בנתבעת, באותו מקום עבודה, אותו "פרויקט" באיחוד האירופי, ברציפות, החל ממאי 2007.

הפרשות לפנסיה בחצי השנה הראשונה: אין מחלוקת כי סכום הפרשות חלק מעסיק לפנסיה בחצי השנה הראשונה לעבודת התובע, בחודשים 4/13- 10/13 לפי 5% מהשכר, עומד על 3,008 ש"ח. התובע טוען כי לפי הותק בפרויקט-מקום העבודה כמו גם מאחר שחברת אלטרנאטיבה הפרישה עבורו לפנסיה, היה על הנתבעת להפריש לו מהיום הראשון.

לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: פדיון חופשה- 10,799 ₪; דמי הבראה- 3,673 ₪; שעות עבודה נוספות החורגות מהסדר השנ"ג- 9011 ₪; הפרישי זכאות להפרשות לקרן הישתלמות - 1,193 ₪; החזר הוצאות נסיעה -5,823 ₪; הפרשות עבור שעות נוספות - 630 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין - 20,000 ₪; פיצוי לפי חוק הגנת השכר- 5,000 ₪ .

...

הסעד של פיצויים בגין הפרה זו של החוק קבוע בסעיף 26א לחוק זה. דין התביעה ברכיב זה להתקבל אפוא.

לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: פדיון חופשה- 10,799 ₪; דמי הבראה- 3,673 ₪; שעות עבודה נוספות החורגות מהסדר השנ"ג- 9011 ₪; הפרשי זכאות להפרשות לקרן השתלמות - 1,193 ₪; החזר הוצאות נסיעה -5,823 ₪; הפרשות עבור שעות נוספות - 630 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין - 20,000 ₪; פיצוי לפי חוק הגנת השכר- 5,000 ₪ .

כמו כן תשלם הנתבעת בתוך 30 יום בגין השתתפות בשכר טרחת ב"כ התובע בסך והוצאות בסך כולל של 11,000 ₪.