התובע טוען כי לא היו שלוט ואזהרה, כי הכביש מלא מהמורות ואף נציג העיריה שכיוון את התנועה לא הזהיר על כך.
בשל דליפת השמן החמורה, נגרם למנוע נזק בלתי הפיך, אשר חייב את החלפת המנוע, וזאת בהתאם לחוות דעת המוסך המורשה שטיפל ברכב.
טענות העיריה
העיריה טוענת כי מבדיקה שערכה, הרי שבמועד הארוע לא היה מקום הארוע בשליטתה או בתחום אחריותה, שכן במקום התבצעו עבודות ריבוד של הכביש ביוזמת משרד הבינוי והשיכון, באמצעות הקבלן י.ד. ברזאני בע"מ. לפיכך, טוענת העיריה, כי ככל שקיימת אחריות לניזקי התובע, הרי שזו מוטלת על משרד הבינוי והשיכון או על הקבלן.
הקבלן טוען כי השלוט היה קיים במקום מתחילת העבודות ועד תום ביצוען, התאונה ארעה בשל אשמו של התובע, והראיה היא כי פרט לרכב התובע, לא נפגע איש.
אעבור עתה לידון בשאלה האם הוכח קיומו של מפגע במקום או נפל פגם באמצעי הבטיחות שננקטו.
לדבריו, הגיע רכב במהירות גבוהה, לא שעה להוראת המכוון שהורה לו לעצור, עקף את המכוון מימין, עלה על מפרץ החניה שמימין, וכאשר ירד לכביש במהירות גבוהה פגע במכסה בור הביוב, שהיה בגובה של 8 ס"מ מגובה האספלט, והמשיך בנסיעתו מבלי לעצור.
בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.
...
בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 50% להתרחשות הנזק.
לפיכך, אני מקבלת את תביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעות 3 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 11,860 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 28.8.13 (מועד התשלום לחברת ההשכרה) ועד התשלום בפועל.
התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 נדחית, ללא צו להוצאות.
