תאונת עבודה במפעל: אחריות מעביד לתאונה לאחר שעות העבודה

הנתבע 1 ("יעיש") הנו המנהל ובעל המניות של "ספיד", והנתבעת 3 ביטחה את "ספיד" בביטוח אחריות מעבידים הרלוואנטי לתקופת התאונה השניה.

נסיבות התאונה הראשונה: עקב כאבים ברגל שמאל, קיבל התובע חופשת מחלה בין התאריכים 27.7.08 – 31.7.08, ברם בשל לחצי המעביד, המשיך הוא להגיע לעבודה גם בימים אלו.

נסיבות התאונה השניה: בהתאם לסידור העבודה ביום 11.10.11, שהיה במהלך חגי תשרי והיווה תקופה עמוסה מאוד במקום העבודה, הגיע התובע בסביבות השעה 17:00 לחברת "פטרוס" שבאיזור התעשייה תרדיון שבמשגב לצורך איסוף סחורה שכללה 3 ארגזים במשקל כולל של כ – 350 ק"ג. לדבריו, 2 ארגזים היו גדולים וכבדים ואחד קטן יותר וקל.

כיוון שבשעה זו "פטרוס" כבר סגורה, לא היתה במקום מלגזה והיה על התובע להרים בידיו את הארגזים, שהמתינו לאיסוף במקום המיועד לכך מחוץ למפעל.

התביעה נדחתה ורק לאחר ערעור התובע לבית הדין לעבודה הוכרה התאונה כתאונת עבודה (בפסק דין מיום 10.2.16).

...

מהנתונים שהוצגו לא ניתן להבין מה עלה בגורל התביעה, אולם אין מחלוקת שבסופו של דבר לא קיבל התובע כל תשלום עבור תקופת הנכויות הזמניות.

סיכום: נזקיו של התובע בגין התאונה הראשונה - 3,534 ₪ נזקיו של התובע בגין התאונה השניה: הפסד שכר לעבר - 523,982 ₪ אובדן כושר השתכרות לעתיד - 753,158 ₪ פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר ולעתיד - 159,642 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ עזרת צד ג' לעבר ולעתיד - 36,000 ₪ כאב וסבל - 110,000 ₪ _____________________ סיכום ביניים - 1,592,782 ₪ ניכויים - (94,247) ₪ _____________________ סה"כ נזקים בגין התאונה השניה - 1,498,535 ₪ סוף דבר: התביעה מתקבלת.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית, ללא צו להוצאות.

הארוע הנ"ל (להלן – "התאונה") הוכר ע"י התובע כתאונת עבודה, כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי, ובעקבות כך שילם התובע לנפגע תגמולים שונים, בגין דמי פגיעה, נכות זמנית ונכות צמיתה.

יש לציין כי הנפגע העיד כי היתה זו הפעם הראשונה בה הגיע למפעל הנתבעת, כאשר הארוע היתרחש כשעה לאחר תחילת עבודתו במפעל.

כאמור, עדותו של הנפגע בנידון לא נסתרה, והנתבעת נימנעה מהבאת עדויות בנוגע לנסיבות התאונה, לרבות עדותו של מנהל העבודה מטעמה, מפעיל העגורן, או עובדים אחרים שלה שהיו במקום באותה עת. אחריות הנתבעת, המעביד, והיחס ביניהם גרסת הנפגע בנידון מבססת אחריות נזיקית ברורה על הנתבעת ביחס להתרחשות התאונה.

עוד עולה מעדות הנפגע כי לאחר התאונה סוכם עם מעבידו על שינוי באופי עבודתו, כך שזו תהיה בעל אופי ניהולי יותר, בעיקר ע"י ניהול עובדים בשטח, תוך הפחתת הפן הפיזי של עבודת הנפגע.

...

סוגיית ההתיישנות בסעיף 10 לכתב ההגנה טענו הנתבעות כדלקמן: "התובענה הוגשה לבית משפט נכבד זה ביום 15.7.18, חמישה ימים טרם התיישנותה והקמת המחסום הדיוני בכלל להתדיין בתביעת השיבוב דנן, ברם וכפי שיפורט להלן דיון התביעה להידחות, בשל היעדר עילת תביעה ו/או יריבות...". בסעיף 11 לכתב ההגנה נטען לשיהוי בהגשת התביעה, ולנזק ראייתי שנגרם בגין כך לנתבעות.

התוצאה היא שהנתבעת חייבת לשפות את התובע ב- 70% מנזקי הנפגע (281,601 ₪), בניכוי הסכום ששולם על ידה לנפגע (70,000 ₪).

לא מצאתי אפוא להיעתר לבקשת הנתבעות בנדון, כאשר אציין שממילא אין משמעות מעשית רבה לדבר, בשים לב לכך שחישוב שיעור השיפוי נגזר במקרה דנן מסך נזקי התובע, שהוא נמוך בהרבה מסך תגמולי המל"ל, כאשר המשמעות העיקרית של הפרשי ההצמדה והריבית ביחס לנזקי הנפגע באה לידי ביטוי ברכיב של הפסדי שכר לעתיד (ובמקרה שלנו בהפרשי ריבית של כ- 20,000 ₪).

סוף דבר אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בסך 211,601 ₪.

על פי עדותו בהגיעו ביום שישי לעבודה, ירד יחד עם התובע לתעלה החפורה על מנת לכסות צנורות עם דיקטים, ואחרי 3 שעות מתחילת העבודה קרתה התאונה.

רבים מאד מפסקי הדין בסוגיית התאונה בעבודה ,דנו בשאלת האשם התורם של עובד ובתמציתם ההלכה שנקבעה עוד בע"א 655/80 מפעלי קרור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו 592, 603 (1982): "מגמה, שהשתרשה בהילכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט הזה, היא, כי במקרה שמדובר בתאונת עבודה, אשר בה נפגע עובד, יש לדקדק דוקא עם המעביד בכל הנוגע להטלת האחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד בייחוס רשלנותו, שגרמה או שתרמה לתאונה. היסוד הרעיוני לקביעת הלכה זו הוא בכך, שהמעביד הנו זה המופקד על המפעל או על העבודה, שבמסגרתה מבצע העובד את המוטל עליו, ומתפקידו לדאוג, שתנאי העבודה ושיטות העבודה יהיו בטוחים, והעובד יודרך כראוי כיצד לבצע מלאכתו". [ראה גם ע"א /07 5435 אבו לילי נ' נ.א.ע מהנדסים בע"מ (10.3.09)] כך למדנו שעל עובד שפעל במסגרת הסיכון שיצר המעביד עקב התרשלות האחרון והפרת חובות המוטלות עליו על פי דין, לא יוטל אשם תורם.

...

אני סבורה כי עלה בידי התובע לשכנע כי מגבלותיו כתוצאה מהתאונה בנות השפעה, אולם ההתמדה בביצוע העבודות אינה כרוכה דווקא במגבלות אלו .

ב"כ הנתבעת מנגד הדגיש כי התובע נמנע מהצגת ראיות בדבר רצף תעסוקתי בשכר שלו הוא טוען ולכן בהעדרן של ראיות כנ"ל, המסקנה היא שלא עבד בישראל מלבד אותם 3 חדשים שעבד אצל הנתבעת 3 ושאינם משקפים פוטנציאל עבודה ורצף תעסוקתי בתחומי המדינה.

לסיכום לאור האמור אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע סך של 135,000 ₪ בצירוף הוצאות בגין אגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך של 32,000 ₪.

המומחה קבע, כי בכתף שמאל קיימת נכות בשיעור 10% לצמיתות, בגין הפגיעה בגיד הסופראספינאטוס, לפי סעיף 42(1)(ד)(1) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, מתוכם 5% נכות צמיתה בגין תאונת הדרכים והשאר בגין מצב רפואי קודם.

שיעור הנזק הפסד הישתכרות לעבר- בהתאם לאמור בסעיף 8 לתצהיר התובע, לפני התאונה עבד התובע במפעל "עוף טוב" בתפקיד אחראי מחלקת קרור ומלגזן במשך כ-20 שנה.

בנוסף עקב כאביו החסיר התובע שעות עבודה בחודשים סמוכים לארוע התאונה (5-8/18), החסרת שעות אלו גרמה להפחתה בתשלום פרמיה, כמו כן בחודשים אלו לא קיבל מענק עבודה בסך של 100 ₪ בחודש.

בתום החופשה שב התובע לעבודתו ללא ביצוע תפקיד מסוים עד לחודש 5.19, באותו החודש ובהמלצת רופא תעסוקתי הועבר ע"י המעסיק לתפקיד אחראי במחלקת קרטונים.

התובע ציין בעדותו, כי אישתו עבדה במפעל והמפעל ניסגר חודש לפני הפגיעה בכתף ימין (תאונת העבודה מחודש ספטמבר 2018) וכי לאחר התאונה בה נפגע כתף ימין החלה אישתו לסייע לו (ראו, פרוטוקול, עמוד 17, שורות 4-6).

...

סוף דבר לאור האמור לעי, מצאתי, כי דין התביעה להתקבל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 63,613 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,700 ₪, וכן תשלם הנתבעת לתובע החזר האגרה ששולמה עם הגשת התביעה.

לפני בית הדין תביעת התובע להכיר בתאונת עבודה שארעה לו לטענתו ביום 22.6.2020, בסמוך לשעה 7:30 בבוקר, עת דחף עגלה מלאה בסחורה וידו הימנית נתפסה בין העגלה למכונת האריזה.

התובע טען כי בזמן אמת בדו"ח ארוע התאונה וכן בטופס 250 שניתן לו בסמוך לאחר התאונה נרשם שניפגע בעבודה ורק בחודש אוקטובר, שונתה גרסת המעסיק מהטפסים הקודמים.

בחקירתו הנגדית של איגור בפנינו הוא מציין מהי עבודתו של התובע "באותו יום התחלנו רגיל, באנו בבוקר, התובע בעצם אחראי על כל הסדר של האוכל בארונו החימום ועל העבודה במכונה הזאת. הוא גם היה אחראי לנהל את צוות העובדים אתו ביחד ולהוציא אוכל מהמטבח בעגלות האלה, להביא את העגלות למכונה ולסגור במכונה. המכונה עוטפת בניילון" (עמ' 49 ש' 30-32).

עוד הוא מאשר שהתובע עבד במפעל יותר מ-4 שנים לפני התאונה והמשיך גם אחרי.

...

סוף דבר הוכחה גרסת התובע כי ידו נפגעה בין העגלה לבין המכונה ביום 22.6.2020.

התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם שכר טרחת בא כח הובע בסך 3,000 ₪ תוך 30 יום.