תאונת עבודה במפעל עיבוד בשר: אחריות המעסיק

אפנה בהקשר זה אל משה וייסמן ,"חבות מעבידים" עמ' 29-30: "האחריות משפטית היא תולדה של אי עמידה ברמת הזהירות הראויה. על המעביד הנושא בחובת זהירות כלפי עובדיו לכלכל צעדיו תוך שקילת הוצאות המניעה של נזק אפשרי מול תוחלת הנזק כפי שהיא ניתנת לצפייה באופן סביר. ההנחה היא שבידי המעביד נמצאים המשאבים הנחוצים והידע על מנת למנוע תאונות עבודה וכי הוא מהוה מונע הנזק היעיל ביותר. זאת ועוד , על המעביד מוטלת אחריות מוסרית להבטיח את שלום המועסקים על ידו, באמצעות הקצאה נאותה של משאביו, ושימת דגשים מספיקים על רווחתם ובטחונם. חובה מוסרית זו אין מקורה בפערי הכוחות הכלכליים או בשאלות הקשורות לפערי מעמדות. המדבור כאן באיזון של פערי ידע. על המעביד לקבוע הוראות בטחון מספקות ולהשגיח על ביצוען." לאור האמור לעיל אין חולק כי הנתבעת מס' 1 הפרה את חובת הזהירות והתרשלה במעשיה בנוסף הפרה חובה חקוקה לפי סעיף 54 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970- "כל ריצפה, דרגה, מדרגות, מסדרון ומדרכת מעבר יהיו ממבנה טוב ויקויימו כראוי." התובע והעד מטעמו אשר העידו בפני מסרו גרסה תואמת לגבי נסיבות התאונה שיש לקבלה, עובדות אלו הן המקימות את אחריות הנתבעות לניזקי התאונה.

"רק אם יצליח המעביד המזיק להראות, שהעובד הפעיל שיקול-דעת עצמאי באופן שהוא יצר את הסיכון כתוצאה מהחלטתו החופשית ולא רק פעל בתוך דל"ת אמות הסיכון שיצר המעביד על-ידי הפרת חובתו החקוקה, עד שפגיעתו הייתה פועל יוצא מאותו סיכון, רק אז ייחס בית המשפט אשם תורם לעובד ויאמר, כי עליו לשאת בחלק מן הנזק" עא 435/85 מחמור בע"מ נ' אסתר אטדגי (פרחן) , מא (4) 524 (19.11.1987) אמנם, התובע לא יצר את הסיכון שכן היתנהל בעבודתו לפי השיגרה המתנהלת במקום העבודה, אולם אופן ההתנהלות לא היה זר לתובע; ניתן לצפות, מעובד ותיק ובכיר, אשר משה שנים רבות עוסק בתחום הקצבות, שיהא מודע לסיכונים הקיימים בסביבת העבודה של מיפעל לייצור ועיבוד בשר, אחד מהם, הנו אותם נפלים עליהם מעד.

...

לטענת התובע, הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבעת מס'1 היתה שליטה מלאה עליו וכי נסיבות אירוע התאונה מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבעת מס'1 לא נקטה זהירות סבירה כדי למנוע את התאונה או את הנזק אשר נגרם לו. לטענת התובע נתבעת מס '1 הפרה את חובתה המוטלת עליה לפי הוראות פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התשל"ה- 1970 וכן את ההוראות המוטלות עליה מכוח חוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד 1954 ו/או מכוח תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכות עובדים) התשנ"ט 1999, וכן הפרה את תקנות הבטיחות בעבודה( ציוד מגן אישי) התשנ"ז 1997.

אני מקבל את חוות דעתו של המהנדס מטעם התובע יעקב עשת לעניין רשלנות הנתבעת, שכן התרשם מהכשלים הבטיחותיים במקום אירוע התאונה ואף פירט את השתלשלות העבודה באולם הייצור, ובהתאם אני קובע כי הפרת חובת הזהירות המוטלת על המעבידה, היא זו אשר גרמה לתאונת ולנזקו של התובע.

הגם שמדובר בעובד כפיים, תובע נטול השכלה פורמלית, בוגר 8 שנות לימוד בלבד, סבורני כי מגבלה תפקודית בהנעת אחת מהידיים, אולם בנכות שאינה ניכרת מאוד, אינה מהווה מגבלה המצדיקה לייחס נכות תפקודית שהינה גבוהה מן הנכות הרפואית.

סבורני כי הנכות שנגרמה לתובע בעקבות התאונה אכן מגבילה אותו אך לא באופן שהוא מתאר – כפי שמפורט בסעיף 29 לתצהירו, הפגיעה הינה בכתף שמאל שאיננה הדומיננטית לתפקוד התובע ,ולשיטתי יוכל לבצע את פעולות היומיומיות הפשוטות והבסיסיות לרבות רחצה, הלבשה אכילה וכיוצ"ב. ייתכן כי עם חלוף הזמן והתבגרות התובע המגבלה בכתף שמאל תקשה יותר על תפקודו וכן יצטרך עזרה מוגברת בביצוע פעולות יומיומיות.

בעדותה הבהירה התובעת כי מהות עבודתה אצל אותו מעסיק, שהוא מיפעל לעיבוד בשר, הייתה באריזות ובניקיון (עמ' 3 שורה 23).

חישוב הנזק הפסד בגין פגיעה בכושר ההישתכרות לאור העובדה כי עובר לתאונה התובעת לא עבדה ותפקדה אך ורק כעקרת בית טוענים הנתבעים כי אין היא זכאית לפצוי כלשהוא בגין הפסד שכר לעתיד, ולמצער יש לפצותה בסכום צנוע שמשקף את העובדה כי היא לא הישתכרה בפועל לפני התאונה, ואין אינדיקאציות שמעידות על כך שמצב דברים זה צפוי היה להשתנות בעתיד, בבחינת מה שהיה הוא מה שיהיה.

יוצא ש"על המזיק לפצות אפוא אדם על ירידת כושר עבודתו כתוצאה מחבלה, אשר לה הוא אחראי, ואין נפקא מינה אם הירידה בכושר העבודה תגרור אחריה גם ירידה בהכנסות או לא" (עניין ברששת עמ' 294-293).

...

אינני מקבל את טענת התובעת, כי לאחר אותו פרק זמן קצר בעבר, היא עבדה בעבודות משק בית כפי שטענה בתצהירה, משום שהתובעת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת להוכחת הנטען.

לאור נתונים אלו המשקפים את רמת התפקוד של התובעת, סבורני כי יש להעריך את עזרת בני המשפחה בתקופה זו, בסכום כולל של 2,000 ₪ לחודש ובסה"כ 24,000 ₪.

התובעת לא הנחיה תשתית עליה ניתן לבסס מסקנה כי הוציאה הוצאות רפואיות בפועל או כי צפויה להוציא הוצאות בעתיד שאינן כלולות בסל הבריאות שמסופק על ידי קופת חולים.

אשר על כן, אני מחליט לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 592,888 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד, מע"מ והוצאות בסכום כולל של 91,000 ₪.

סאלח עראבי (המשיב 4, להלן עראבי) הועסק על-ידי פארס, אשר שימשה כחברה קבלנית לבצוע עבודות במפעל לעיבוד בשר של זוגלובק.

ביום 25.11.01 נפגע עראבי בתאונת עבודה, כאשר החליק ממשטח ההגבהה עליו עמד וידו נתפסה במכונה פועלת.

מבלי להמעיט מאחריות הקבלן על פי הסעיף דלעיל, מתחייב הקבלן לשלם דמי נזק או פיצוי מכל סוג שהוא, המגיעים על פי דין לעובד הקבלן או לכל אדם אחר בשרותו עקב או כתוצאה מתאונה או נזק כלשהם שאירעו תוך כדי או עקב ביצוע העבודה .

סעיף 21, הוא סעיף השיפוי (בנוסף לסעיף האחריות לתביעות – סעיף 20), קובע כי "הקבלן מתחייב לשפות את החברה בכל מקרה בו תיתבע החברה בגין נזקים שנגרמו עקב וכתוצאה מבצוע העבודות או איזה מהן". כתב שיפוי נוסף, מיום 18.11.01 כולל הוראות שיפוי באשר לתביעות לעניין יחסי עובד-מעביד.

...

מקובלת עלי פרשנותן של המשיבות 3-1, לפיה התחייבה פארס לשפות את זוגלובק בקשר לאחריותה ולחובותיה כמעביד בלבד, ולא בגין מחדליה של זוגלובק עצמה.

אין בידי, איפוא, להיעתר לבקשה.

המבקשת תשלם למשיבים 2-1 (יחד) ולמשיבה 3 שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ כ"א. ניתן היום, ט' בשבט התשס"ח (16.1.08).

לפני תביעה בגין תאונת עבודה שארעה לתובע.

אופן קרות התאונה והאחריות לה על פי עדות התובע, עבודתו במפעל כללה הזרקת חומרים משמרים לבשר, פירוק עופות ולאחר העיבוד, דחיפת הבשר לשרוול מיוחד כדי לתת לו צורה עגולה (עדות התובע, עמ' 4 לפרוטוקול מיום 27.12.22).

המעביד העיד כי הוא לא היה במפעל ביום התאונה ולא ראה את התאונה ואף לא ידע על קרות התאונה אלא מספר ימים לאחר מכן, כאשר התובע פנה לדימה, מנהל העבודה במפעל ובקש טופס 250 לצורך פניה לביטוח הלאומי (עמ' 18 שורות 14- 15 ושורות 28-29 לפרוטוקול).

...

איני מקבלת את טענת הנתבעות לעניין זה. הן בכתב התביעה והן בתצהיר התשובות לשאלון טען התובע כי נפגע כאשר ניקה צינור באמצעות קיטור בלחץ גבוה המוזן ממכונת לחץ קיטור.

לאור האמור, אני קובעת כי התאונה אירעה כפי שהעיד התובע וכי המעביד התרשל בכך שלא הדריך את העובדים באשר לסכנות הטמונות באופנים שונים של עבודה עם מכונת הקיטור.

ביום האירוע עבד עראבי במפעל לעיבוד בשר של חברת זוגולובק בע"מ (להלן: "זוגלובק").

עראבי הגיש תביעה לפצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה נגד פארס, זוגולובק וכן נגד חברת הכשרת היישוב – חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המבטחת"), אשר ביטחה ביום הארוע את אחריותו של פארס כלפי עובדיו בהתאם לפוליסה לביטוח אחריות מעבידים.

דומני כי אילו נשאל פארס לפני התאונה אם דאג לביטוח מתאים מפני תביעות של מי מעובדיו עקב תאונת עבודה, היה משיב בחיוב ואף מתהדר בכך שהוא מעביד מסודר הדואג לכיסוי ביטוחי לעובדים.

...

וזו לשון תניית השיפוי שנדונה בפסק הדין: "קבלן המשנה מקבל על עצמו כל אחריות לכל תאונה, חבלה או נזק שיגרמו לכל מי שהוא בגופו ו/או ברכושו מעבודתו ו/או עבודת הפועלים בבצוע העבודות. קבלן המשנה משחרר את משה"ב מכל אחריות או חובה הן לפי פקודת הנזקים האזרחיים 1944 כפי שתוקנה מזמן לזמן והן לפי חוק אחר פקודה או חובה אחרת בקשר לתאונה, חבלה או נזק שיגרמו כנ"ל והוא מתחייב בזה לפצות ולשפות את משהב בעד כל תביעה ו/או נזק אחר שיגרם למשהב בגין כל האמור לעיל". בית המשפט, מפי כב' השופטת שטרסברג-כהן, קבע כי יש לפרש את התנייה כמטילה חובת שיפוי על קבלן המשנה כלפי הקבלן הראשי, אף שזה היה שותף לאחריות בנזיקין כלפי הנפגע.

אולם, לא נראה לנו כי הבחנה זו עומדת בשורש פסיקתו של בית המשפט בסולל בונה.

דרך הפרשנות המוצעת על ידנו היא, כי העברת האחריות הנזיקית בתניית שיפוי חוזית צריכה להיות 'ברחל בתך הקטנה', בלשון ברורה, מפורשת וחד משמעית, כאשר הנטייה הפרשנית תהא להימנע ממסקנה מעין זו. ברוח זו נפסק על ידי כב' השופט אריאל בת.א. (חי') 2481/82 זיאד אבו ניג'ם נ' נדים את קמיל, פ"מ תשמ"ט (ב) 326 וכן בדונו בערכאה הדיונית בפרשת משה"ב בת.א. 973/86 עיזבון המנוח מוסבאח נ' כחלון, משה"ב ואח', פ"מ תשנ"ג (ג) 353.