תאונת עבודה בדרך ללימודים מטעם המעסיק

לטענת הנתבע, התאונה שבה נפגע התובע אינה מהוה תאונת עבודה שכן היא לא אירעה בדרכו של התובע ממעונו למקום עבודתו.

הנתבע טוען, כי התובע לא תמך גירסתו בנוגע לאופי ותנאי העבודה בכל עד או ראיה מטעם המעסיק ועל אף טענתו כי הודיע על התאונה לפרופ' עובדיה, פרופ' נוסף ולגב' אלה מזרחי אשר מאשרת את דוחות הנוכחות, לא טרח להביאם לתמוך בגירסתו.

הנתבע מציין שלא זו בלבד שלא הובאו עדים אלא שגם היומן המדובר לא הוצג בפני בית הדין הגם שלטענת התובע מצוים בו תאריכים שמהם ניתן ללמוד על הניסויים שביצע.

...

על יסוד האמור, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו ודינה להידחות.

דיון והכרעה "תאונת עבודה" הוגדרה בסעיף 79 לחוק כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו".

סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לפיה "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך". על מנת להנות מחזקת הסיבתיות, מוטל על התובע להראות כי התאונה ארעה תוך כדי העבודה או במקום העבודה, שכן חזקת הסיבתיות אינה חלה על תאונות בדרך לעבודה וממנה (דב"ע (ארצי) נד/147 – 0 המוסד לביטוח לאומי – אפרים כהן (29.9.1994)).

התובע לא הציג כל אסמכתא (כמו תעודות משלוח או חשבוניות) המלמדת על מסירת ציוד קצה ללקוחות ביום הארוע, או על רכישת ציוד מספק כלשהוא ביום ו' בשעות אחה"צ בת"א. גם אם היה מקום לקבוע שהתובע עבד ביום הארוע, הרי שאין לומר שבשעת הארוע שב התובע למעונו מהעבודה.

...

גם אם לא היה מקום לדחות את הטענה בדבר הסכסוך העסקי כמניע לירי על יסוד העיקרון האוסר הרחבת או שינוי חזית, הרי שדין התביעה להידחות מהטעם שהתובע לא עמד בנטל להוכיח את טענתו זו. מסקנתנו זו מבוססת בראש ובראשונה על כך שהתובע הציג גרסה מתפתחת, משתנה, ורצופת סתירות.

על יסוד האמור והמפורט עד כה אנו קובעים שלא עלה בידי התובע לשכנע במידה הנדרשת שהרקע לאירוע הירי הוא באיומים שהושמעו כלפיו בעקבות עסקאות לא כשרות, הונאות או זיופים בעסק שניהל למתן של שירות ומכירת טלפונים סלולאריים וציוד נלווה של חברת פרטנר.

סוף דבר – התביעה נדחית.

משהתובע הרים את נטל השיכנוע יש לקבוע כי נפגע בתאונת עבודה בדרכו לעבודה ביום 11.10.2017.

 "פגיעה בעבודה" – תאונת עבודה או מחלת מיקצוע;               "תאונת עבודה" – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו;   הלכה פסוקה וידועה היא כי נטל הוכחת קיום ארוע תאונתי מוטל על התובע: "משטען התובע לפגיעה עקב תאונה בעבודתו, על התובע הנטל להוכיח את עצם ארוע התאונה, מוועדה ונסיבותיה" (חי' 2729/06 דרימר צבי נ' המוסד לביטוח לאומי, פורסם בנבו, ניתן ב14.07.09).

משנשאל מדוע גם במסמך שהיתקבל מהרופא באותו יום אין אזכור כי נפל בשל אבן השיב: "אני לא יודע בעברית כמו שצריך, אני אמרתי שם שאני נפלתי לא אמרתי למה. נתקעתי במשהו מאיפה אני יודע מה היה שם." (עמ' 5 לפ' שורות 2-1) ובהמשך העיד: "נו בסדר, אני הולך שם כל הזמן, והיה חושך, וגם אנשים עם 2 עיניים לא רואים ואני עם עין אחת. אני אומר שאני לא רואה, אבל יכול להיות שהייתה אבן כי שם בדרך יש אבנים." ניתוח מכלול המסמכים בעיניינו של התובע מלמד כי אכן בחדר המיון לא סיפר כי ניחבל כתוצאה ממכשול או אבן בדרכו לעבודה, ואף לא בתביעה לתשלום דמי פגיעה ובביקורו אצל הרופא ביום 11.10.2017 ובביקור מאוחר יותר.

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה משעה שהתובע לא מעד או נפל בשל סיכוני הדרך אלא בשל מצבו הבריאותי ללא כל קשר לתאונה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל ומשאנו סבורות כי גרסות התובע באשר לאירוע התאונתי אשר אירע ביום 11.10.2017, אמינה , עקבית, ונתמכת ברישומים מזמן אמת, דין התביעה להכרה בפגיעת התובע ביד ורגל שמאל כתאונת עבודה, להתקבל.

בפני בית הדין תביעת התובע להכיר לו בתאונת אופנוע קשה שאירעה ביום 9.9.2019 כתאונת עבודה מהעבודה בדרך הביתה.

 הפסיקה קובעת כי סעיף 80 הרחיב את המקרים שיש לראותם כתאונת עבודה, תוך כדי ועקב העבודה אצל מעסיק או מטעמו וכי הרחבה זו מסויגת בכך שעל התאונה לבוא בגדר "סכוני הדרך", במקטע ה"דרך מקובלת" השייך מהעבודה למעון ותוך שאפשר שיתקיימו מספר חלופות מקובלות אם ההבדל ביניהם אינו משמעותי.

אף אנו עיינו במפות ומצאנו כי לא ניתן ללמוד מהם.

...

סוף דבר בהתייחס לפסיקה לעיל לפיה יש לשקול מהו מקטע ה"דרך מקובלת" השייך מהעבודה למעון ותוך שאפשר שיתקיימו מספר חלופות מקובלות אם ההבדל ביניהם אינו משמעותי.

התביעה מתקבלת .

הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ התובע בסך 5,000 ₪ תוך 30 יום.

ביום 20.4.20 הגישה התובעת תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 26.04.20 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן: ״אנו מצטערים להודיעך, כי עלינו לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 11/11/2019, על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים: על פי האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שארעה לעובד שכיר תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

בדרכה חזרה לכיתה שבבניין המכללה לעיל, החליקה התובעת, לפתע ובעוצמה, על שלולית מים ו/או איזור ריצפה רטוב ומסוכן, אשר וכפי שהתברר בדיעבד, מקורו בנזילת הביוב שארעה באותו היום בבניין אל עבר קומת הקרקע, (שם התנהלו הלימודים לעיל) תוך יצירת מפגע של ממש, חמור ומסוכן לבאי המקום ובכלל זה התובעת.

21.9 המדובר בהליך ונוהג מקובל של מעסיקים אל מול עובדיהם תוך היתייחסות לימי ההשתלמות ככאלה הנתפסים "עבודה". 21.10 אילמלא הידיעה שלימודי ההשתלמות הללו יביאו לשידרוג מעמדה של התובעת, יכולת קידומה ושכרה בעבודתה, לא הייתה התובעת נידרשת ללימודים אלה, מה גם שאלה אורגנו, תוכננו ובאו לעולם על ידי מקום העבודה ומטעמו, ואף הובאו לידיעת התובעת על ידי המעסיק, שאחרת לא הייתה מודעת היא להשתלמות זאת ולא הייתה נידרשת לה. 21.11 אילמלא הייתה התובעת נוטלת חלק באותו שיעור במסגרת לימודי גמול ההשתלמות ביום הפגיעה לא הייתה נפגעת היא בתאונה נשוא התביעה וכו'.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אנו קובעים שהתאונה שאירעה לתובעת ביום 11.11.19 הנה תאונת עבודה בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי.

הנתבע ישלם לתובעת את מלוא הזכויות המגיעות לה "כפגיעת עבודה". הנתבע ישא בהוצאות התובעת ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.