תאונת עבודה באתר בניה נפילה מגובה ללא קסדה

ב"תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" (טופס בל/211) [נ/2] (להלן: "התביעה למל"ל") שהגיש התובע למל"ל בגין התאונה מיום 21.1.05, כחודשיים ושבוע לאחר התרחשותה [ביום 28.3.19; סומן נ/2], מתאר התובע את הפגיעה, שאירעה בשעה 10:00 באותו בוקר - כך: "בעת הידוק כפתורים בקירות (כשאני עומד על פיגום) הלכתי לאורך הפיגום תוך שאני מהדק כפתורים בקיר, ומבלי לשים לב מעדתי בקצה הפיגום ונפלתי לפיגום סמוך הנמוך מגובה הפיגום בו עבדתי בכמטר, תוך כדי חבלה סיבובית של רגל שמאל באיזור הברך וכך נגרם נזק לברך". בתביעה למל"ל [נ/2] נרשם גם, כי הודעה על התאונה נימסרה על ידי העובד למעביד באמצעות מנהל עבודה שלו באתר [ר.א.].

כאמור, בעדות התובע כפי שנגבתה על ידי חוקר המל"ל, העיד: "הייתי לבד בעמדה באותו רגע. אבל המנהל [ר.א.] היה באתר הבניה כשזה קרה" וכן, "[ר.א.] שהיה מנהל עבודה היה באתר לא ראה ממש את הנפילה. רק לאחר הנפילה אני סיפרתי לו אמרתי לו ממש לאחר הנפילה". גם בתצהיר הנסיבות וגם בתצהיר התובע לא נימסר, כי היה עד נוסף לתאונה מלבד התובע; בתצהיר הנסיבות לא נאמר דבר בהקשר זה, ובתצהיר העדות הראשית הוצהר: "דיווחתי על התאונה לפי מה שאני זוכר למנהל העבודה" [ס' 11 לתצהיר]; עצם הצורך ב"דיווח" מלמד שלפי התובע - מנהל העבודה לא ראה את התאונה בעיניו.

ועוד ציין: "סולל בונה לא היו מוכנים לוותר על הרגליים והידיים, יש מגיני רגליים וידיים. הם היו עובדים לפי החוק. הם לא היו נותנים לנו לצאת לאתר ללא קסדה ואם לא היו מוציאים אותנו מהאתר. כל נושא הבטיחות היו. משקפיים, אוזניות, מבחינת בטיחות לא ויתרו לנו בפיפס" [ש' 16-20 בעמ' 84 לפרו'].

...

ההודעה לצד השלישי שהוציאו הנתבעות, כמודיעות - לצדדים השלישיים 2, 3, 4 ו-5 - נדחות.

הנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, לצדדים השלישיים 3 ו-4 בגין הוצאות משפט - שכר טרחת עו"ד בשיעור 19,000 ₪.

הסכומים לעיל שהנתבעות ישלמו, ביחד ולחוד, ישולמו בתוך 30 יום; שאם לא כן, יישאו ריבית והצמדה כדין, מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

כן העיד כי לא נתנו לו אמצעי הגנה כלשהם מפני נפילה מגובה: לא רתמה, לא חגורה, ולא קסדה, וכי העמדה עליה עמד, הייתה צרה מאוד כך שהיה קשה לעמוד עליה, היא לא הייתה מגודרת, ולא היה בה מעקה.

עדות התובע והעד מטעמו בכל הנוגע לאופן היתרחשות התאונה הייתה מהימנה, והיא גם נתמכת בכל האמור במסמכים הרפואיים שנכתבו בסמוך לארוע (ראה, למשל, האמור בדו"ח מגן דוד אדום: "הפצוע נמצא באתר בניה שרוע על הקרקע, לדברי הנוכחים לאחר נפילת קיר לבנים שפגע בו...", וכן האמור בטופס בל 250: "במהלך העבודה נפל עליו קיר, איבד הכרה והועבר לבית חולים").

הכרעה: לאחר שקילת טענות הצדדים, עיון בקבלות הבודדות והמעטות שהוצגו, מתן היתייחסות לגשר שנאלץ התובע לבנות לביתו, ובשים לב לאופי הפציעה, ומשלא הוכח צורך בהמשך קבלת טיפולים כלשהם (פרט לטפול פסיכולוגי), ובהיתחשב בעובדה שמדובר בתאונת עבודה במסגרתה מכוסות ההוצאות על ידי המוסד לביטוח לאומי, מצאתי לנכון לפסוק פיצוי גלובאלי בגין הוצאות לעבר ולעתיד בסכום של 30,000 ₪, כאשר בקביעת סכום זה נתתי דעתי גם לפסיקת סכום מתון מאוד בגין הוצאות ניידות מוגברות בשים לב לפגיעה בשתי הרגלים.

...

הכרעה: לאחר שמיעת העדים אני מקבלת במלואה את עדות התובע, והעד שהובא מטעמו (מנהל החברה הנוספת בה עבד התובע – חברה לייצור והרכבת חלונות), שהיו אמינות ומשכנעות.

לסיכום האמור לעיל יש לקבוע כי בסיס השכר של התובע הינו צירוף שתי המשכורת בשני מקומות העבודה בהן הוכח שעבד ערב התאונה, ולהעמיד חישוב הפיצוי על שכר כולל של 9,200 ₪.

חישוב הפיצוי: בשים לב לכל האמור לעיל להלן חישוב הפיצוי: כאב וסבל: ב"כ התובע עותר לפסיקת פיצוי בסכום של 500,000 ₪.

הנתבעות סיפקו לתובע ציוד מגן חלקי שלא יכל להגן עליו מפני נפילה (כמו קסדה למשל).

הנתבעות לא עמדו בנטל להוכיח שלא התרשלו שכן לא הוכח ש"האינסטנציה" שמעל לתובע בדקה את עבודתו, לא הוכח שננקטו אמצעי בטיחות סביב הפיגום, כמו רשת להגנה מנפילה, חיזוקים למיטות, בדיקות תקופתיות וכ"ו. יתרה מזאת, תאונות עבודה באתרי בניה ובמיוחד בנפילה מגובה, הפכו לצערנו לתופעה לא נדירה, ומדיניות שיפוטית ראויה אינה יכולה להיתעלם מכך.

...

בענייננו אני סבור כי טענות ההגנה, אינן מהוות הרחבת היריעה או שינוי חזית באופן החורג מאשר נזכר בכתבי הטענות ולפיכך אני דוחה את טענת התובעת שבסעיף 34 לסיכומיה.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד התובע דורש בגין העזרה שקיבל בעקבות הניתוח שעבר סך של 5,000 ₪ ואילו הנתבעת טוענת כי התובע לא הציג כל ראיה בדבר הצורך בעזרת הזולת ולכן אין לשלם לתובע דבר בגין ראש נזק זה. לאחר עיון בטענות הצדדים, סבורני שיש מקום לפיצוי ע"פ ראש נזק זה בסכום של 1,000 ₪.

סבורני שהפיצוי הראוי בגין ראש נזק זה לאור סוג הפגיעה ומהותה, הוא 75,000 ₪ .

סוף דבר הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכומי הפיצוי שציינתי לעיל בקיזוז תגמולי המל"ל ובצירוף הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

מחלוקת עובדתית מרכזית בין בעלי הדין נוגעת לשאלה האם נפל התובע מגובה של ארבעה-חמשה מטרים, כטענתו, או שמא מגובה נמוך יותר, כטענת הנתבעות: לטענת הנתבעות, התובע נפל מגובה שאינו עולה על שלושה מטרים, תוך שהן מפנות לעדותו של מר אלקיען.

עד זה לא נכח במקום במועד התאונה, אך העיד מתוך הכרותו עם האתר, ועם שלבי הבניה בו היה מצוי הבניין עובר לתאונה, כי הגובה ממנו נפל התובע לא עלה על שלושה מטרים "במצב הכי גרוע" (עמ' 32 ש' 31 – 33 ועמ' 33 ש' 1 – 4).

אני מעדיפה את גרסת התובע על פני טענת הנתבעות: עדותו של התובע עשתה עליי רושם מהימן, וניכר בו כי לא ניסה להפריז בחומרת היתנהלותו של מעסיקו, כגון משהעיד שחבש קסדה במועד התאונה (עמ' 14 ש' 7 – 8).

מר אלקיען העריך שהתובע לא עבד עם רתמת בטיחות (עמ' 36 ש' 20 – 21), אך לדבריו היו באתר ריתמות בטיחות, והוסיף כי "הלקח היום" הוא שחובה לעבוד קשור ברתמה כאמור החל מגובה של מטר וחצי (עמ' 36 ש' 14 – 15).

תאונת התובע הוכרה על ידי התובע מס' 2 כתאונת עבודה.

...

לאור הנכויות הזמניות הניכרות שנקבעו לתובע למשך תקופה ממושכת יחסית אני קובעת כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 49,000 ₪ במעוגל בגין התקופה שעד ליום 31.8.2015, ולפיצוי בסך נוסף של 44,000 ₪ במעוגל בגין יתרת התקופה עד היום (כולל ריבית מאמצע התקופות ופנסיה), ובסך הכל 93,000 ₪ במעוגל.

העולה מהמקובץ הוא, שהתובע זכאי לפיצוי בסך של 393,000 ₪ בגין נזקיו, בניכוי תגמולי המל"ל (לאחר שערוך) בסך של 62,275 ₪.

סיכומו של דבר, הנתבעות ישלמו לתובע סך של 330,725 ₪ בתוספת הוצאות (על פי קבלות) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% מהסכום שנפסק, ואילו למוסד לביטוח לאומי ישלמו הנתבעות סך של 62,275 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה ובצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ש"ח. המזכירות תשלח לבעלי הדין את פסק הדין.

על-פי המתואר בכתב התביעה, ביום 28/10/2014 בזמן ביצוע עבודות על הקרקע באתר הבניה האמור, נפל חפץ כבד מגובה ופגע בראש התובע (להלן: "התאונה").

לטענתה יש לתובע אשם תורם משמעותי ביותר, שכן לא חבש קסדה שהועמדה לרשותו וחרף הנחיות שקבל לחבוש אותה בכל עת. להשלמת התמונה יצויין כי לצד המחלוקת שנתגלעה בין התובע לבין הנתבעת, שעל חלקה עמדתי לעיל ועל חלקה האחר אעמוד בהמשך, מחלוקת נוספת התגלעה בין הנתבעת לבין צדדי ג', שצורפו בתור קבלנים מבצעים ו/או קבלני משנה שביצעו עבודות באתר הבניה במועד התאונה.

ככלל, הנטייה בהלכה הפסוקה לעניין פגיעת עובד בתאונת עבודה להקל עם העובד ולדקדק עם המעסיק בכל הנוגע לשמירה על אמצעי בטיחות הולמים בעבודה.

...

איני מקבלת טענת התובע כי יש להחיל על התובע את התנאים המצויים בצווי ההרחבה של ענף הבנייה.

לאחר ששקלתי בדבר והבאתי בכלל שיקוליי את חומרת הפגיעה בתובע, ההשלכות על עתידו, ובהתחשב בגילו ובהיותו מאושפז 9 ימים במצטבר כתוצאה מן התאונה, אני קובעת כי הפיצוי יעמוד על סך של 200,000 ₪.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעת לשלם לידי התובע פיצוי בסך- 213,742 ₪ לאחר ניכוי תגמולי המל"ל. לסך זה יש להוסיף: החזר אגרה בסך של 710 ₪, שכר חקירת המומחים – 5,000 ₪, חלקו של התובע בחוות דעת מומחי בית המשפט – 5,000 ₪, עלות חוות הדעת של המומחים מטעם התובע – בהתאם להצגת חשבוניות מס לעיון הנתבעת בתוך 15 ימים, שכר טרחת עו"ד ומע"מ בסכום כולל של 35,000 ₪.