תאונת החלקה במדרגות בית ספר ושבירת יד

אקדים לומר, כי לאחר שמיעת העדים ולאחר בחינה של מכלול הראיות בתיק, שוכנעתי לקבל את התביעה, ובפרקים הבאים אפרט את הנימוקים שהביאו אותי לתוצאה זו. נסיבות התאונה: לפי גרסת התובעת בתצהיר ובעדותה בבית המשפט, התאונה ארעה ביום שישי בשבוע במסגרת לימודי הכנה לבחינות הבגרות, ומשסיימה את הלימודים בשעת צהריים התכוונה לחזור לביתה ולצורך כך ירדה במדריגות החיצוניות אשר מובילות לשער היציאה מבית הספר, אלא שאז החליקה במהלך האחרון (התחתון) של המדריגות ונפלה על היד.

התובעת תארה את המדריגות כמדרגות רחבות אשר תחומות בקירות אבן משני הצדדים, כאשר בשלושת המהלכים הראשונים של המדריגות מותקן מאחז יד מברזל בשני הצדדים, ואילו במהלך התחתון, היכן שנפלה, לא היה כל מאחז יד. התובעת הוסיפה כי חברותיה שהיו עימה סייעו לה לקום ובשעה מאוחרת יותר מאותו יום ניגשה לבדיקה רפואית אצל רופא, אך מאחר שהיה זה יום שישי בשבוע שבו לא מתבצעים צלומי רנטגן היא שבה לבדיקה נוספת אצל רופא יומיים לאחר מכן, קרי ביום 16.12.2007, ובצילום הרנטגן התגלה אצלה שבר באצבע 2 ביד שמאל.

...

טענה זו דינה להידחות.

מאחר שהתובעת לא הציגה ראיות לגבי השפעת הנכות על עבודתה הנ"ל הרי שאין בידי לקבלה.

אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 75,000 ₪.

בצלום שבוצע לה נמצא, כי נגרם לה שבר בשורש כף יד ימין עם תזוזה.

במכתב השיחרור מהמיון בבית החולים (כזכור, התובעת הובהלה אליו באמצעות אמבולנס) נרשם שהיא התקבלה שם בשעה 19:21: "לדבריה בשעה 18:30 היום החליקה לאחר שנתקלה במדרגה ונחבלה בשורש כף יד ימין. ללא חבלה לראש. ללא תלונות נוספות". בעדותה היא הסבירה כי נשכבה על הריצפה לאחר שצרחה (שורה 7, עמוד 12).

אמנם בדו"ח של האמבולנס אשר פינה אותה לבית החולים, נרשם: "נפילה..." וגם "החליקה במדריגות", אך לא מצאתי בזאת די כדי לכרסם במהימנות הגרסה שנמסרה פחות משעה לאחר מכן בבית החולים, שכן נראה כי גרעין הגרסה לפיו ארוע התאונה נגרם בזירת המדריגות ועקב אובדן שיווי משקל עם היתקלות במדרגה, מהימן.

המנהל מטעם הנתבעים העיד (שורות 13-7, עמוד 55): "אבל לצורך העניין אני רוצה להגיד שבית הספר ניבנה בשנת 84, 85, והוא ניפתח ב-86 הבניין, השלימו את הבנייה שלו, התקנים של משרד החינוך לבנייה משתנים מעת לעת על פי אירועים שקורים ודברים. ואנחנו פעלנו בכל פעם לפי ההוראות שקיבלנו, כולל תקוני מעקות אחרי שנפלה ילדה מחלון בית ספר לוריא בירושלים והיו דרישות להעלות את הגובה של המעקות. אנחנו החלפנו את גרם המדריגות הספציפי דוקא ממדריגות שהיו חלקות למדרגות שיש עם חריצים בדומה למדרגות שפה בבית המשפט שיש חריצה במדרגה. אלה דברים שהיו בדרישות ומה שדרשו זה זה מה שביצענו" בהמשך הוא העיד (שורות 31-17, עמוד 55): "מר עידו קלאי: סליחה רגע, אי אפשר לשנות. הבניין ניבנה על פי תקן מסוים. אם שנתיים אחרי כך החליפו את התקן, לא הורסים את הבניין ובונים אותו מחדש.

...

סיכום ביניים על-יסוד האמור, התביעה נדחית.

הבעל קיבל שכר מלא בגין ההיעדרות, הן בשל חופשה הן בשל מחלה, ולפיכך אין לפצות את התובעת בראש נזק זה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בנדון, העתירה בפרק זה מעוררת קושי ממשי.

סיכום לאור האמור, התביעה נדחית.

טענות התובעת התובעת, ילידת 01/04/58, טענה לשני ארועי ניזקי גוף, שהראשון הוא סיבתו של השני: באירוע הראשון שאירע ביום 20/09/16 טענה התובעת כי נפלה במהלך ירידה מרכב לאחר שחנתה, בסמוך למקום עבודתה בבית־ספר בירושלים.

הנתבעת טוענת כי הארוע הראשון היתרחש ללא מגע ברכב, וזאת ניתן ללמוד מן הראיות הבאות: תעודה רפואית מאת ד"ר להמן, המציינת "נפלה הבוקר בזמן עבודה" – ללא רמז למעורבות של רכב; בקשה להכרה בתאונת עבודה מהמוסד לביטוח לאומי, המציינת כי התאונה ארעה בשעה 08:00, וכי היתקבל טפול מד"ר שרצר באותו היום בשעה 11:00, אך מקור ראייתי זה מעורר לשיטת הנתבעת מספר תמיהות: הראשונה היא מדוע לא הוזכר הטיפול אצל ד"ר להמן; השנייה היא מדוע נימסר בטופס זה בפרק של סיווג התאונה בנזיקין, כי סיבת התאונה היא נפילה או במדריגות או במדרכה פגומה; השלישית היא כיצד ייתכן שהתובעת טוענת לכך שיצאה מביתה ביום התאונה בשעה 08:30, והתאונה עצמה ארעה בשעה 08:00; הרביעית היא כי התובעת הצהירה בחלק המיועד לכך שלא הגישה, ואיננה מתכוונת להגיש, תביעה לפיצויים מאת צד ג' בקשר לתאונה.

תצהיר תשובות לשאלון מיום 21/05/18 – בתשובה לשאלה 11 מסרה התובעת: "בעקבות התאונה נגרם שבר בקרסול רגל שמאל. בתשובה לשאלה 35 ביום 20/09/2016 בשעה 08:00, נפגעתי... התאונה ארעה לאחר שהחניתי את רכבי ליד מקום עבודתי, ותוך כדי הירידה מהרכב מעדתי, וכתוצאה מכך נקעתי את קרסול רגל שמאל. כחודש לאחר מכן ביום 29/10/2016 מעדתי שוב תוך הליכה, בעקבות חולשה בקרסול רגל שמאל שנבעה כתוצאה מהתאונה". תצהיר ועדות התובעת התובעת מסרה בתצהירה כי ביום 20/09/16 נהגה ברכבה, ואז תוך כדי ירידה מהרכב בשעה 08:00 בבוקר מעדה ונקעה את קרסול רגל שמאל.

משכך, גם אם היה בית־המשפט מקבל את גרסאותיה של התובעת בקשר לתאונה, הרי שאלה מתיישבות יותר עם הגדרת ארוע המוחרג מגדר "תאונת דרכים". האם ניתק הקשר הסיבתי בין שני האירועים? הצדדים העלו סוגייה משפטית: כזכור ארעה הנכות הצמיתה אשר נקבע – כולה – מן הנפילה שגרמה לחבלה קשה בפרק יד ימין.

...

נוכח מסקנה זו מתייתר הצורך בדיון בשאלות העובדתיות והמשפטיות שעוררו הצדדים בעניין הוכחת הקשר הסיבתי בין האירוע הראשון לאירוע השני ובעניין נזקי התובעת.

תוצאות והוצאות התביעה נדחית.

נוכח שיקולים אלה מצא בית־המשפט לנכון לחשב את הוצאות שיוטלו על התובעת על־פי דרך החישוב הבאה: הסכום הנתבע בסיכומי התשובה, לאחר ניכוי מל"ל (793,277 ש"ח) חושב כאילו נתבע סכום זה בתביעה כספית, ושכר הטרחה בגינו נקבע על־פי מחצית הנוסחה הקבועה בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, וללא מע"מ. סך הכל תשלם התובעת לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 19,098 ש"ח סכום זה ישולם עד יום 01/02/21 ולאחר מועד זה יישא הפרשי ריבית והצמדה עד ליום תשלומו בפועל.

העובדות וטענות הצדדים בתביעה זו עותר התובע לפצוי בגין הנזק הגופני שניגרם לו, לפי פוליסת ביטוח תאונות אישיות של תלמידים, לאחר שלטענת התובע הוא נדחף ונפל במדריגות בית הספר ונגרם לו שבר טיביאה משמאל דיסטלית.

נסיון התובע להסתמך על התעודה הרפואית המצורפת לכתב התביעה, שאינה מהוה מיסמך ראייתי קביל להוכחת עניין שברפואה, אינו יכול להצליח, שכן באותו האופן שהגיש מיסמך זה היה בידו להגיש למצער תעודה רפואית ערוכה כדין.

...

בבר"ע (ב"ש) 511/06 מאיר אמויאל נ' פלונית (15.08.06) (להלן: "עניין אמויאל") תמצת כב' השופט נ' הנדל את המבחן המשולש בו יש לעמוד תובע בכדי לזכות בפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה: "נדמה שעל מנת שצד העותר לבית משפט יזכה לפטור מהגשת חוות דעת בעניין שברפואה, עליו לעמוד במבחן משולש. המבחן הראשון, הוא נסיבות מיוחדות המסבירות מדוע לא יהיה זה צודק לדרוש מהצד להגיש חוות דעת בכוחות עצמו. המבחן השני הוא שהתביעה או ההגנה, בעלת סיכוי סביר להתקבל ולו לכאורה. המבחן השלישי הוא, ראשית ראייה או ראייה לכאורה שהעניין שברפואה מבוסס אף שלא הוגשה חוות דעת רפואית. מתפקידו של בית המשפט לבדוק מבחנים אלה ולהגיע להכרעה על בסיס שיקלול תוצאות הבדיקה על פי הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה תוך מתן משקל ראוי לכלל שעומד ביסוד תקנה 127 לתקנות סד"א". בנסיבות מקרה זה, באתי לידי מסקנה, כי התובע לא עמד במבחן המשולש שקבעה הפסיקה.

משכך, לא שוכנעתי, כי התנהלות הנתבעת אינה ראויה ועולה כדי נסיבות מיוחדות המצדיקות לפטור את התובע מהגשת חוות דעת רפואית.

דברים אחרונים אלה, מביאים אותי להציע לצדדים בנסיבות תיק זה ולאחר שעיינתי בתעודה הרפואית שהציג התובע, לבוא בדברים ביניהם ולהימנע מהאמרת הוצאות.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

יתרה מכך, גם במסמכים שצרף התובע לכתב התביעה כחלק מראיותיו, בטופס תביעה (תאונות אישיות תלמידים) שמילא מנהל בית הספר יחד עם הוריו של התובע, וגם במכתב "בקשה לסיוע לתלמיד", נכתב שהתובע נפל במדריגות בית הספר ולא צוין בשום מקום שסיבת הנפילה של התובע הייתה שבר במדרגה.

משכך, אין בידי לסמוך על עדות זו ולא ראיתי שיש בה בכדי להוות תימוכין או חזוק לעדות התובע, ואנמק; בחקירתו הראשית של מחמוד הוא העיד שכאשר יצא מהשירותים רצה לעלות במדריגות, התובע היה בירידה מהמדרגות והוא נפל לפניו והיד שלו נישברה ולקחו אותו יחד עם חבר נוסף בשם ויסאם למנהל בית הספר.

...

לסיכום, אני מאמינה לתובע שנפל במדרגות בית הספר ונחבל, אך לא הוכח כי נפל בעקבות מכשול או מפגע באותן מדרגות.

אשר על כן – התביעה נדחית וכך גם ההודעה לצד שלישי.

התובע ישלם לכל אחת מהנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.