תאונת דרכים: נפילה ממשטח שהחליק מרמפה של משאית

גם שם דובר בנפילה מרמפה בעת פריקת סחורה, וביהמ"ש הכיר בתאונה כתאונת דרכים מכל הילכת אוסם.

היינו - הוא היה בשלב של "פריקה". בעת אירוע התאונה התובע גם לא ירד מהמשאית ביוזמתו אלא נפל ממשטח הרמפה בנסיבות שתוארו על ידו בסעיף 6 לעיל.

כשנשאל היכן בחוות דעתו היתייחס לדרך שבה צריך לבצע פריקה נכונה ובטיחותית של משטחים באמצעות מלגזה חשמלית אל עבר רמפה של משאית, השיב שבקש מנהג הנתבעת (ניר) להדגים לו כיצד הוא רגיל לפרוק סחורה, והוא צילם את אופן העובדה בדיסק צלום שהוגש וסומן נ/4.

...

באשר לטענת הנתבעות כי הכרעה בשאלת נסיבות התאונה בהסתמך על עדות התובע בלבד, כמוה כהסתמכות על עדות יחידה שאין לה סיוע, כהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות, סבורני כי אין בה ממש מהטעמים הבאים: מצאתי סיוע לעדות התובע, ברישום הרפואי סמוך לאחר התאונה, כמפורט בסעיף 15 לעיל.

לאחר ששקלתי את הדברים, מחד - רשלנות המעביד (כמפורט בהרחבה לעיל), ומאידך - סטיית התובע באופן ממשי מרמת הזהירות הנדרשת ממנו בעבודה עם רמת סיכון גבוהה דוגמת זו הנדונה, החלטתי להטיל על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 20%.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעת 1 נדחית.

סבורני גם כי מי שאמור לשאת בהוצאות המשפט של הנתבעת 1 ובשכ"ט עורך דינה היא הנתבעת 3, שהתעקשה על כי התאונה הנדונה היא בגדר "תאונת דרכים" עפ"י דין, באופן שחייב את התובע לצרף את הנתבעת 1 כנתבעת בתיק זה. על כן, אני מחייב את הנתבעת 3 לשאת בהוצאות המשפט ובשכ"ט עורך דינה של הנתבעת 1 בסכום כולל של 7,500 ₪, שישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד החלקי ועד ליום התשלום המלא בפועל.

לטענת התובע, הואיל ונפגע עת נפל מרמפה של המשאית בסיום הפריקה, מדובר בתאונת דרכים שדינה להתברר לפי חוק הפלת"ד. מחמת זהירות ורק לנוכח טענות הנתבעת 3 כי אין מדובר בתאונת דרכים – הוגשה התביעה גם כנגד הנתבעות 1-2 בעילה לפי פקודת הנזיקין, כאשר לטענתו חלים בעניינינו התנאים להיפוך נטל הראיה לפי ס' 41 או ס' 38 לפקודת הנזיקין ועל הנתבעות 1-2 להוכיח כי לא הייתה ביחס לתאונה התרשלות מצידן.

בעדותו בפניי ציין מר אזולאי כי התאונה התרחשה באופן הבא: "באותו יום הסידור אנו מקבלים הודעה זה המזכירות שמגיע נהג. נהג ברוב המקרים חונה על מדרכה, זה מקום הפריקה של כלל המשאיות. קיבלנו הודעה שאנו צריכים לפרוק משטח. הגענו לשם היה שער חשמלי ליד המשאית. אני לא נהג משאית, אך ראיתי אישית את תהליך פריקת משאיות. פרוצידורה לא כזו מסובכת. פותחים רמפה מושכים משטח שצריך, או כמה משטחים לכיוון הרמפה, ע"י שלט רחוק מורידים מסיימים התהליך. במאה אחוז מהמקרים הפריקה צריכה להיות עם הגב כלי (צ"ל כלפי – מר"א) הרמפה, וזאת זה לא הגיוני משוך העגלה, כי זה יכול לעוף ולפגוע באנשים וגם זה לא בטיחותי. מה שראיתי למיטב זכרוני משיכת המשטח היתה שהגב היה כלפי הרמפה, כשהרמפה בממוצע אפס עם המשאית, גוף המשאית. מפה בהבזק אלפיות השניה, יכול להיות ממיליארד סיבות שאני לא יכול לנתח, קרה שהנהג פשוט מאוד נפל מהרמפה על המדרכה, שזה בעצם אבן מישתלבת. בשלב זה פנינו אליו, ניגשנו אליו. במסגרת ההתעניינות." (עמ' 18 שורות 35-25 לפרוטוקול, ההדגשות שלי – מר"א).

...

בנסיבות אלו, משלא נטען בכתב התביעה לקיומו של מפגע אחר במשאית, ומשהטענה היחידה שכן הועלתה שם התבררה כלא נכונה, הרי שממילא לא יכולה התביעה להוסיף ולהתברר במישור החבות הנזיקית של הנתבעות 1-2 על יסוד גרסה שהתבררה כבלתי נכונה, או על יסוד טענות עובדתיות או משפטיות שלא הועלו בכתבי הטענות.

ברקע הדברים אף אוסיף ואציין כי בשים לב לכך שגרסת התובע התבררה כבלתי נכונה ביחס לנתונים מהותיים המצויים בליבתו של התיק (טענה להטייתה של הרמפה), ובהתחשב בכך שעסקינן בעדותו של בעל דין יחיד בהליך אזרחי, דומני כי די גם בכך בלבד כדי להוביל לדחיית התביעה בנסיבות, ואין לי אלא להפנות לפסק הדין בע"א 765/18 חיון נ' חיון (01.05.2019) )להלן – "עניין חיון"), שם נקבע כי: "סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו הייתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות...

סיכום לאור כל האמור התביעה נדחית.

המשיבה 2 הינה מבטחת של משאית החלוקה, שהיתה מעורבת, לטענת המערער, בתאונת הדרכים (להלן-המשאית).

בית משפט השלום קיבל את גירסת המשיבים, לפיה החבלות שנגרמו לתובע הן תוצאה של נפילה מן הרמפה, ולא תוצאה של פגיעת המשאית בו, ופסק כי גירסתם היא גירסה מסתברת יותר מגירסתו של המערער.

המערער אף טוען, כי מן העדויות שהיו לפני בית המשפט קמא, לא ניתן להסיק כי הוא נפגע מנפילה, והמסקנה היחידה המסתברת משקלולן של כלל הראיות, היא המסקנה כי המערער אכן נפגע בתאונת דרכים.

בית המשפט קמא קבע כי המערער נפגע עקב נפילתו ממשטח ההעמסה (הרמפה).

...

המערער אף טוען, כי מן העדויות שהיו לפני בית המשפט קמא, לא ניתן להסיק כי הוא נפגע מנפילה, והמסקנה היחידה המסתברת משקלולן של כלל הראיות, היא המסקנה כי המערער אכן נפגע בתאונת דרכים.

לפיכך, הגענו למסקנה, כי לא היו בפני בית המשפט קמא כל הראיות הנחוצות לצורך הכרעה במחלוקת שבין הצדדים.

אשר על כן אנו מקבלים את הערעור באופן חלקי.

בנסיבות העניין, נראה לנו כי מן הראוי שכל צד יישא בהוצאותיו בערעור זה. ניתן היום כ"ג באייר תש"ס (28/5/2000), בהיעדר הצדדים.

גירסאות התובע לאירוע התאונה בכתב התביעה נכתב כדלקמן: "ביום 22.11.98 נפגע התובע בתאונה בעת שנפל מחלקה האחורי של המשאית מגובה של כ-2 מטר. נפילתו של התובע אירעה מתזוזה פתאומית של המשאית הנובעת מפעולת המנוע. המדובר במשאית אשר בה מותקנות מעל הגלגלים האחוריים ומתחת לארגז, מעין כריות אויר הפועלות על לחץ אוויר שמייצר המנוע ותפקידן לבצע איזון לעומסים הנוצרים בארגז. בעת שהתובע עמד בחלקה האחורי של המשאית בהיותה עמוסה ובעת שמנוע המשאית פועל, התנודדה לפתע המשאית כתוצאה משינוי בלחץ האויר שבכריות הגורם לתזוזה של הארגז. כתוצאה מכך איבד התובע את שיווי משקלו ונפל מן המשאית, כאשר משטח ההעמסה, העגלה והארגזים נופלים בעקבותיו. התובע נפגע הן מן הנפילה והן ממשטח ההעמסה והארגזים שנפלו עליו" (ר' ס' 4 לכתב התביעה).

בהודעה זו מסר בין היתר: "באותו היום המשאית היתה עמוסה במשטחים כך שנאלצתי להסתובב עם עגלת המשטחים על הרמפה, ובמשטח הראשון שמשכתי הגעתי עד קצה הרמפה ואז לפתע המשאית זזה במקום על ידי משחק של כריות האוויר. עלי לציין כי כתוצאה משינוי המשקל על המשאית וגם כשהמשאית מצב של עמידה מוחלטת והמנוע פועל-יש תמיד משחק של כריות האוויר בחלק האחורי של המשאית, עיתים שני הצדדים יורדים במכה ולעיתים יש משחק של החלק האחורי של המשאית פעם לצד ימין ופעם לצד שמאל. כתוצאה מכך איבדתי את שיווי המשקל והרגשתי שאין לי מקום לדרוך ואז נפלתי אחורה על הגב והראש ואיבדתי את ההכרה, נלקחתי על ידי אמבולנס לבית חולים אסף הרופא." התובע הגיש למל"ל הודעה על פגיעה בעבודה-נ/1 מיום 6.1.99 שם תיאר את הפגיעה כדלקמן: "נפילה מדופן אחורי תוך כדי פריקת אריזה ריקה עם עגלת משטחים. נפילה מגובה כ-2 מטרים, עלי נפלו גם עגלת המשטחים + המשטחים + הארגזים הריקים." התובע הגיש גם תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ביום 21.1.99, אשר צורפה אף היא כנספח לכתב התביעה, שם פרטי הפגיעה הם כלדקמן: "בעמידה על רמפה אחורית במשאית היתנדנדה לפתע המשאית כתוצאה מתנועת כריות האוויר, איבדתי שווי משקל ונפלתי לאחור מגובה כ-2 מטר פגיעה בראש (זעזוע מח) פגיעה בגב + פגיעה בברך שמאל." עד כאן גרסאות התובע.

תמצית טענות התובע-המקרה נכנס בגדר ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים"-נפילת מטען מרכב חונה; במקרה של התנגשות בין נפילת מטען מרכב חונה לבין "פריקה וטעינה", גוברת הגדרת הריבוי שבהגדרה "שימוש ברכב מנועי".לחילופין-חלה החזקה המרבה שעניינה ניצול הכח המכאני של הרכב.

...

אני סבורה שלא.

סוף דבר-אני קובעת, כי התאונה אינה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

התביעה נגד נתבעות 1, 2-נדחית.

סבורני, כי יש לקבל טענת התובע, לפיה הארוע בו נפגע, היוה "תאונת דרכים". בכתב התביעה נטען, כי התובע נפגע "...בתאונת דרכים בעת שנפל ממשאית...". בתצהיר עדותו הראשית, תיאר התובע את היתרחשות התאונה, כך: "בתאריך 6.7.08 תוך כדי ובמהלך עבודתי, נפלתי מהרמפה של המשאית עליה עבדתי. המשאית היתה מונעת במצב חניה. נפלתי על רגל שמאל ובעקבות נפילה זו פוניתי באמצעות מד"א לבית החולים "סורוקה" שם אובחנה אצלי נפיחות ורגישות משמעותית של כף רגל שמאל".

בישיבת קדם המשפט נחקר התובע ע"י ביהמ"ש (תחת אזהרה), לענין נסיבות היתרחשות התאונה, והעיד: "הגעתי למקום, כדי להעמיס חומר גלם, החניתי את המשאית אך לא דוממתי אותה, פתחתי רמפה הידראולית של המשאית, לאחר מכן עשיתי סיבוב סביב המשאית, עליתי על רמפת הבטון של המבנה של המפעל, עליה יש מקום מיוחד של העמסות ופריקות. עליתי על רמפת הבטון, זו רמפה הידראולית שנמצאת על רמפת הבטון, פתחתי אותה, הרמפה של המפעל נפתחת ונהיה משטח אחיד, מישור אחד, הרמפה של המפעל מתלבשת על הרמפה של המשאית, ונהיה מישור אחד. לשאלה אם יכול להיות רווח בין הרמפות, אני משיב שהרמפה היא עדיין על הרמפה של המשאית, אבל היא יכולה להיות יותר על הרמפה של המשאית או פחות. נכון שאין מרווח, אין אויר, בין הרמפה של המשאית לרמפה ההידראולית. היא מתלבשת על. לאחר מכן נכנסתי פנימה למפעל, לקרוא לעובד כללי שכביכול אחראי משמרת, כדי להעמיס. שאלתי אותו אם יש לי מה להעמיס, הוא אמר לי שלא. ז"א באופן אוטומאטי אני מבין שאין לי מה לעשות במקום הזה, אני ממשיך הלאה בעבודה שלי. הולך חזרה לרמפה, סוגר את הרמפה ההידראולית של המפעל, ולאחר מכן הולך למשאית כדי לסגור את הרמפה של המשאית, לרדת מהמשאית, לסגור את הרמפה ולהמשיך הלאה. בכוונתי היתה לרדת מהמשאית, מאיזושהי סיבה, כנראה מהחושך, הרגל שלי נתקעה. לא בדיוק הרגל, הקרסול של הנעל, הנעל של העבודה היא לא שטוחה, החלק של העקב של הנעל, שהוא בולט ביחס ליתר הסוליה. החלק הקידמי של העקב.

...

בנסיבות אלה, סבורני, כי יש לפסוק לזכות התובע פיצוי על דרך של אמדן גלובלי, כאשר בהתחשב בגילו, ובשיקולים האמורים, סבורני כי יש לפסוק לזכותו ברכיב זה, פיצוי בסך 40,000 ₪, הכולל גם הפסדי פנסיה צפויים (לרבות הפסדי פנסיה בגין תקופת אי הכושר הממושכת במהלכה לא עבד, ולא קיבל משכורת, כאמור לעיל).

לפיכך, ונוכח תקופת אי הכושר הממושכת, סבורני כי נכון לפסוק לזכות התובע בראשי נזק אלה, פיצוי על דרך של אמדן גלובלי לעבר, בסך 5,000 ₪.

ריכוז סכומי הפיצויים: כאב וסבל 19,861 ₪ הפסדי שכר בעבר 52,105 ₪ פגיעה בכושר השתכרות – הפסדי שכר צפויים בעתיד 40,000 ₪ הוצאות ועזרת הזולת 5,000 ₪ ___________________________________________________________ סה"כ לפני ניכוי תגמולי מל"ל 116,966 ₪ בניכוי תגמולי מל"ל המשוערכים להיום לסך 78,997 ₪ ___________________________________________________________ סה"כ הפיצוי לאחר ניכוי תגמולי המל"ל 37,969 ₪ התביעה מתקבלת אפוא.