בעירעור הראשון נדון עניינו של חייל שנהג באופנוע ללא רישיון נהיגה מתאים ונפגע בתאונה (להלן: "המקרה הראשון"); בעירעור השני נדון עניינו של חייל שנהג באופנוע בחוסר זהירות וגרם למותו של מי שישב מאחוריו (להלן: "המקרה השני"); ובערעור השלישי נדון עניינו של חייל שנהג על אופנוע ללא ביטוח חובה ורישיון בר תוקף, והיתנגש באופנוע אחר (להלן: "המקרה השלישי").
כב' השופטת ארבל קובעת כי לשם פרשנות "היתנהגות רעה חמורה":
"יש לאמץ בהשאלה לעניין זה את מבחניה של הפסיקה לצורך הרשעה בעבירה של הריגה בתאונות דרכים, להבדיל מהרשעה בגרימת מוות ברשלנות. דהיינו, יחולו מבחניה של עבירת המחשבה הפלילית- ולפיה יש לפרש היתנהגות רעה וחמורה בהקשר שלפנינו כנהיגה ברכב בחוסר זהירות תוך סטייה חמורה מרמת זהירות סבירה. במקרה כזה תקום חזקה אף לכך שהנהג היה מודע לאפשרות הגרימה של תוצאות מעשיו, חזקה הנתנת לסתירה..".
אשר לערעורים שבפניה, קבעה כב' השופטת ארבל לגבי המקרה הראשון שבו המערער נהג על אופנוע ללא רישיון נהיגה מתאים, כי היתנהגותו היא:
"היתנהגות פלילית וחמורה, הן מנקודת מבטו של החוק והן מנקודת מבט מוסרית. אדם שנוהג ללא רישיון נהיגה מתאים מגדיל את הסיכון לתאונת דרכים שעלולה לפגוע לא רק בו כי אם גם בעוברי דרך אחרים סביבו. עם זאת, המקום לטפול בהתנהגות כגון זו של נפתלי היא בדין המשמעתי או הפלילי. היתנהגות זו, בנסיבות העניין, אינה ממלאת אחר תנאיו של סעיף 9 לחוק הנכים".
לגבי המקרה השני בו המערער שרכב על אופנוע "ביצע עקיפות לא זהירות, והתקרב יתר על המידה לאוטובוס שנסע מלפניו", קבעה השופטת ארבל כי:
"נוצר מגע בין האופנוע לחלקו האחורי של האוטובוס, שכתוצאה ממנו הנוסע שישב מאחורי אורן הועף מהאופנוע ונהרג. אכן, בהתאם להרשעתו נסיבות אלו תואמות את העבירה של גרימת מוות ברשלנות. בהתאם למבחן שהצעתי לעיל, אם כן, אין מקום להחלתו של סעיף 9 לחוק הנכים על מקרה זה. אמנם, הרשעה בגרימת מוות ברשלנות, ללא דיון לגופו באפשרות ההרשעה בעבירת ההריגה, אינה שוללת לטעמי את החלתו של סעיף 9 לחוק הנכים באופן אוטומאטי, אך היא בהחלט מהוה אינדיקאציה לכך. כמו כן, מהפסיקה עולה כי נסיבות העניין אכן תואמות עבירה של רשלנות, להבדיל מעבירה של מחשבה פלילית (ראו למשל עניין שי, פסקה 21). המסקנה היא, אם כן, כי גם היתנהגות זו אינה מבססת את תנאיו של סעיף 9 לחוק הנכים, ודין העירעור בעיניין זה להיתקבל".
העירעור היתקבל גם לגבי המקרה השלישי בו המערער נהג על אופנוע ללא ביטוח חובה ורישיון בר תוקף והיתנגש באופנוע אחר, ובערכאה קמא נקבע כי אינו זכאי לתגמול לפי סעיף 9 לחוק.
...
בפסק דינה של הוועדה נדחה ערעורם של המערערים על החלטת קצין התגמולים שדחה את תביעתם להכיר בבנם, סמל ראשון פלוני (להלן: "המנוח"), כנספה על פי החוק, בנימוק שהמנוח נספה בנסיבות המהוות 'התנהגות רעה חמורה', כמשמעות מונח זה בסעיף 16 לחוק.
בסופו של דבר, עניין לנו בחייל בשירות קבע, בן 24, ששיחק ברימון, תוך שהוא מהתל ומנסה להפחיד את חברו לנשק.
מקובלת עליי עמדתה של חברתי, כב' השופטת אלון, כי מחדליהם של אחרים, בין אם זה מפקדו הישיר של החייל והחיילים שסבבו אותו, ובין אם מחדלים מערכתיים (והיו מחדלים משמעותיים, בכך אין כל ספק!) אין כדי להקהות ממעשיו הרעים והחמורים של המנוח, וזאת גם בהתעלם מן התוצאה הקשה שהובילה למותו של המנוח וחייל נוסף, ולפציעתם של שלושה חיילים נוספים.
לפיכך, עם כל הצער שבדבר, אני מצטרפת לעמדת השופטת אלון, לפיה יש לדחות את הערעור ללא צו להוצאות.
