תאונת דרכים שנגרמה על ידי מנוף גלגלים נייד

התובע ופועל נוסף עמדו על פיגום נייד עם גלגלים וריתכו יחדיו צד אחד של הפרופיל למסגרת הריצפה, כשבמקביל אליהם בנו של הנתבע ופועל נוסף ריתכו את הפרופיל למסגרת בקצה השני.

בשלב הבא, אמור היה התובע להזיז את הפיגום לכיוון מקום החיבור של החגורה ולשחרר אותה ורק אחר כך יכול היה המנוף לעקוף את הברזל, אך עוד לפני שהתובע הספיק להגיע לכיוון הפרופיל ולשחרר את החגורה, החליק הפרופיל, שהיה באלכסון על גבי ריצפת הברזל, יצא מתוך החיבור של החגורה ופגע בפיגום הנייד עליו עמדו התובע והפועל הנוסף.

דיון והכרעה – מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב סעיף 1 לחוק הפיצויים, המגדיר מהי "תאונת דרכים", קובע כי יראו כתאונת דרכים גם - "מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי". החזקה של "ניצול הכוח המכני", חלה במקרים בהם מדובר ברכב בעל ייעוד מקורי דו-תכליתי: יעוד תחבורתי וייעוד נוסף, כאשר הנזק נגרם עקב ניצול הכוח המכני לייעודו הלא תחבורתי של הרכב.

אמנם, ניתן לומר קשר סיבתי עובדתי מיתקיים - שכן אילמלא היה הפרופיל מורם ומונח על ידי המנוף כפי שהונח, תוך ניצול הכוח המכני של הרכב, הוא לא היה מחליק ופוגע בפיגום וגורם לפגיעה בתובע, אך קשר סיבתי משפטי לא הוכח: על מנת שקום קשר סיבתי משפטי, על פי "מבחן הסיכון", צריך להוכיח כי הנזק שניגרם הוא בתחום הסיכון אשר יוצר ניצול הכוח המכני לייעודו המקורי הלא תעבורתי של הרכב (ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ ואח' (19.10.03); ע"א 6000/93 עיזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נ' האשם רג'בי ואח' (28.11.96), פורסמו במאגרים המשפטיים).

...

הנתבע טוען כי התאונה נשוא כתב התביעה מהווה "תאונת דרכים" על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן "חוק הפיצויים") ומשכך, דין התביעה נגדו להידחות.

כאמור, לא הובאו עדות מומחה או מסמך אחר שבאמצעותם ניתן יהיה להגיע למסקנה מושכלת שבקונסטלציה כזו או אחרת עגורן מהסוג הנדון, כשהוא מהווה חלק בלתי-נפרד מרכב-משא, מיועד להיות מנוצל כפי שהיה במקרה זה".

" לסיכום - הנתבע לא הוכיח כי ניצול הכוח המיכני של הרכב במקרה דנן, היה במסגרת הייעוד המקורי הלא תעבורתי של הרכב.

על כן, בקשתו לדחיית התביעה נגדו נדחית.

אני סבורה כי קיימת כיום בפסיקה מעין "חזקה" בדבר היות מלגזה, הנעה על גלגלים, בגדר "כלי רכב מנועי" וזאת בהתבסס על פס"ד נחום והפסיקה בעקבותיו, ואין צורך לחזור ולהוכיח בכל תיק ותיק כי מדובר במלגזה שהיא בגדר "כלי רכב מנועי". מאחר והמלגזה הרווחת הנה מלגזה ניידת מעין זו ששמשה במקרה זה, הרי שככל שרצתה קרנית להוכיח כי מדובר במלגזה מסוג אחר, שאיננה מקיימת את התכונות של "כלי רכב מנועי" הנטל לעשות כן מוטל דוקא עליה.

העובדה כי העבודה בוצעה במקום בו היה המפעל עד חודשיים לפני התאונה באמצעות מנוף שהחזיק את דופן המשאית בעת חיתוכה, דבר שלא היה קיים במקום המפעל החדש אליו עברו חודשיים לפני התאונה, איננה בעלות משמעות כלשהיא לאור קביעתי כי היתרחשות התאונה לא נגרמה כתוצאה מהשמוש במלגזה דוקא (לעומת שימוש במנוף).

אני מחייבת את התובע בהוצאות קרנית, לאור העובדה כי הנתבעת 2 לא חלקה על טענת קרנית שאין מדובר בתאונת דרכים, וזאת בהתאם לשומת הוצאות שתאושר על ידי לאחר שזו תוגש בתוך 30 יום.

...

לסיכום התאונה נשוא התביעה איננה בגדר "תאונת דרכים" ולפיכך דין התביעה כנגד נתבעת 1 להידחות, ועמה נדחית גם ההודעה כנגד הצדדים השלישיים.

אני קובעת כי הנתבעת 2, מעבידת התובע, אחראית כלפיו לנזקי הגוף שיוכח כי נגרמו לו בתאונה, בשל התרשלותה כלפיו באי הנהגת שיטת עבודה בטוחה שתמנע את התאונה.

אני קובעת ישיבת קדם משפט ליום 23.1.17 בשעה 10:00.

עסקינן בתביעה בסך 63,347 ₪ שעניינה ניזקי רכוש שנגרמו לכלי הרכב המבוטח על ידי התובעת בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 5.6.18 (להלן: "התאונה") בין רכב התובעת לבין רכב הנתבע 1, ואשר אירעה בכביש 4, המצוי באחריות הנתבעת 2.

ניידת אשר סיירה בכביש בשעה 10:21 לא מצאה את קורת הברזל ואת כלי הרכב המעורבים בתאונה ולאחר מכן התברר כי המישטרה פינתה את קורת הברזל.

אשר להתנהלות הנתבע 1 השיב התובע: "הבחנתי בחפץ בזווית העין, אתה רואה משהו על הכביש, אני לא יודע אם היה יכול לפנות ימינה או שמאלה". הנתבע 1 תיאר את התאונה, בעדותו הראשית כך: "זה היה בבוקר...שאני נוסע לעבודה. זו יציאה מכביש 41 לכיוון כביש 4. זה סיבוב חד. הייתי בצד שמאל, בנתיב השמאלי. החתיכת ברזל הייתה באמצע הכביש. איפה שיש את הלבן, זה היה באמצע. מצד שמאל היה את הגדר והיה את הרכב מאחורי מימין. לא ראיתי את זה, זה לא גדול אבל זה שוקל הרבה. הערייה שהביאו מנוף להרים את זה החליפו למנוף גדול. עליתי על זה והגלגל היתפוצץ. לא היה לי מספיק זמן לעצור. אם אני אפנה ימינה יש רכב ואם אפנה לצד השני אכנס במעקה. היתפוצץ הגלגל הימני, ההגה נישבר, ניסיתי לסובב את הרכב ולא הצלחתי..אז התנגשנו אני והרכב השני" משנשאל הנתבע 1 בחקירתו הנגדית מתי הבחין בחפץ לראשונה, השיב "הסיבוב לא אפשר לי, שניות ספורות לפני שאני עולה עליו זיהיתי אותו...5 מטרים". הנתבע אף היתייחס בחקירתו הראשית לפינוי החפץ ותיאר כי על מנת לפנות אותו (מפאת משקלו) נידרש להגיע מנוף מיוחד: "אחרי 20 דקות הגיעה המישטרה וסגרה את הכביש. אחרי זה חיכינו זמן הגיע מנוף קטן, הוא לא יכל להרים את החתיכה ואז הגיע עוד מנוף..הייתי כשפינו..זה היה 40 דק' אחרי". בנוסף הוצג בפניי סירטון אשר צולם מספר דקות אחרי התאונה ובו נראים 3 אנשים אשר מנסים בקושי רב להזיז את קורת הברזל מן הכביש, ובאמצעות גילגול קורת הברזל, אשר נראית בסירטון כבדה, ארוכה ונמוכה יחסית – מסיטים אותה ממרכז הכביש אל עבר שולי הכביש.

...

סבורני כי התשובה לכך הינה בשלילה.

לפיכך - סבורני כי תגובתו האינסטינקטיבית של הנתבע, אשר הבחין בקורת הברזל ממש בקירוב אליו (ובהתחשב אף בזמן התגובה) הייתה סבירה בנסיבות המקרה ולא השתכנעתי שהנתבע 1 התרשל במעשיו או פעל באופן שאינו סביר בנסיבות העניין.

אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל, ומשלא הוכחה קיומה של התרשלות מצד מי מהנתבעים על מנת ליחס למי מהם אחריות לקרות האירוע התאונתי ולנזקיו - הרי– שהתביעה נדחית.

תאונת דרכים מוגדרת בחוק כדלקמן: " 'תאונת דרכים' – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי"; הכרעה בשאלה האם ארוע מסוים הנו תאונת דרכים, מורכבת מבחינה הכוללת שלושה שלבים: בשלב הראשון יש לבדוק, אם הארוע נשוא התביעה, נופל בגדר ההגדרה הבסיסית.

בהתאם לחוק הוגדר "רכב מנועי" כדלקמן: "רכב מנועי" או "רכב" – רכב הנע בכוח מכאני על פני הקרקע ועיקר ייעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכאני בכביש ורכב נגרר או נתמך ע"י רכב מנועי ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות".

לאור כל האמור ולאור ההלכות שלעיל, מקבלת אני את טענת התובע, כי הרכב נשוא התאונה הנו רכב "רב תכליתי", מיועד לנסיעה אך גם לפעולות נוספות שאינן נופלות לגדר ההגדרה הבסיסית – המנצלות את כוחו המכאני של הרכב– לצורך טעינה ופריקה כמו כן אני קובעת כי התאונה התרחשה עקב ניצול הכוח המכאני של מנוע המנוף (ומנוע המשאית) כאשר בעת השמוש לא שינה הנגרר עם המנוף את ייעודו המקורי כפי שיפורט להלן: בע"א 6000/93 עיזבון המנוח פואז קואסמה נ. האשם רג'בי, נ (3) 661 נקבע כי: "החזקה החלוטה המרבה בעיניין "ניצול הכוח המכני של הרכב" מבוססת אף היא על מבחן הסיכון כאמת המידה לקשר הסיבתי-משפטי.

...

לאור כל האמור ולאור ההלכות שלעיל, מקבלת אני את טענת התובע, כי הרכב נשוא התאונה הינו רכב "רב תכליתי", מיועד לנסיעה אך גם לפעולות נוספות שאינן נופלות לגדר ההגדרה הבסיסית – המנצלות את כוחו המכני של הרכב– לצורך טעינה ופריקה כמו כן אני קובעת כי התאונה התרחשה עקב ניצול הכוח המכני של מנוע המנוף (ומנוע המשאית) כאשר בעת השימוש לא שינה הנגרר עם המנוף את ייעודו המקורי כפי שיפורט להלן: בע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה נ. האשם רג'בי, נ (3) 661 נקבע כי: "החזקה החלוטה המרבה בעניין "ניצול הכוח המיכני של הרכב" מבוססת אף היא על מבחן הסיכון כאמת המידה לקשר הסיבתי-משפטי.

משקבעתי כי חלה בענייננו החזקה המרבה החלוטה הנוגעת לניצול הכוח המכני של הרכב וכי נזק הגוף נגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, הרי שהחריג בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" קרי "למעט טעינתו ופריקתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד" נסוג מפני החזקה החלוטה ולפיכך אני דוחה את טענת הנתבעות 1-2 כי התאונה בה נפגע התובע ארעה במהלך פעולות פריקה וטעינה – המוחרגות מהגדרת "שימוש ברכב מנועי". ראה לעניין זה רע"א 10157/09 הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ נ. פטקין, ד"נ 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה – פורסמו במאגרים המשפטיים וכן ספרו של כב' השופט ריבלין תאונת הדרכים, עמ' 187.

סוף דבר לאור כל האמור חוסה התאונה נשוא כתב התביעה בצלו של החוק בהיותה תאונת דרכים כהגדרתה בו. בנסיבות העניין איני פוסקת הוצאות.

האם המלגזה מהווה רכב מנועי כהגדרת חוק הפלת"ד? "רכב מנועי" או "רכב" מוגדר בחוק הפלת"ד כ"רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכאני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות.

פסיקה זו אושרה שוב ברע"א 613/95 קרנית נ' עופר נחום ואח' (פ"ד נא(4) 659), שם נקבע כי "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכאני של הרכב נכלל בין החזקות החלוטות המרבות. מאורע כזה יחשב לתאונת דרכים, אפילו נסיבותיו אינן עונות על ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים, המוצאת את ביטויה ברישא של הגדרת תאונת דרכים." על פי ההגדרה בחוק הפלת"ד, ''תאונת דרכים" הנה "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם...

" כך גם בעניינינו: המזלג של המלגזה הורם והורד (יחד עם הקורה) באמצעות הכח המכאני של המלגזה, לצורך היעוד המקורי הנוסף של המלגזה כרכב דו-יעודי – שנוע אנכי של מטענים. לפיכך יש לראות את הארוע כתאונת דרכים. העובדה, כי עמידתו של התובע על המלגזה, כשלעצמה, לצורך שחרור המטען מהמנוף, איננה חלק מקובל מהשימוש היעודי של המלגזה, איננה משנה את אופי פעולתה של המלגזה בעת שהתובע נפגע – והוא שנוע אנכי של המטען שהונח על כפות המזלג.

...

לפיכך אני קובעת כי האירוע בו נפגע התובע היוה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק.

כב' השופט מצא קבע: "טענה זו אין בידי לקבל. הכלל לעניין נטל הראיה בתביעות לניזקי ביטוח רכוש הוא, שעל המבוטח להוכיח כי מקרה הביטוח היתרחש, בעוד שעל חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נשוא תביעתו של המבוטח ניכנס לגדרו של אותו סייג. (...

" לפיכך, אני קובעת כי הצורך הנורמאטיבי ברשיון נהיגה למלגזה (אם קיים), והיעדרו של רשיון כזה בפועל (אם אמנם נעדר), הן בגדר טענת הגנה של חריג לחבות הביטוחית, שנטל הוכחתה מוטל על המבטחת.