תאונת דרכים של נהג חדש ללא ביטוח חובה - השלכות

תביעה בגין נזק גוף בתאונת דרכים שנדונה על פי פקודת הנזיקין בעיניינו תביעת לפיצויים בגין נזק גוף בתאונת דרכים - מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקנ"ז"), מטעם תובע שנהג ברכבו בעת התאונה ללא פוליסת ביטוח חובה המכסה את שימושו ברכב.

כאמור, מתברר כי במועד התאונה נהג התובע ברכב ללא ביטוח חובה, ועל כן לפי הוראת סעיף 7(5) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") הוא נימנה בין הנפגעים שאינם זכאים לתבוע פיצויים בגין נזקיו לפי תנאי חוק זה. עם זאת, לפי הוראת סעיף 8(ג) לחוק הפלת"ד כפי שפורשה בפסיקה [ראה: ע"א 5773/95 נבולסי נ' אבומנה פ"ד נג(5) 542, 546 (1999); רע"א 2853/96 קרנית נ' פרח פ"ד נג(1) 680, 686ו, 690ה (1999); ע"א 13939/06 אלטאוויל נ' נחמיאס (טרם פורסם, 10.3.08)], אין בכך כדי לשלול מהתובע עילת תביעה, אלא שכעת הבחינה לזכאותו לפיצויים בשל נזק גוף שניגרם בגין התאונה ותוצאותיה תהיה לפי הוראות פקנ"ז. אמנם, עקרונית, במקרה כזה נידרשת בחינת נסיבות התאונה לצורך בחינת התרשלות הנהג הפוגע (המנוח - בעניינינו) ובחינת קיומו של אשם תורם [סעיף 68 לפקנ"ז].

הפסיקה הכירה בזכות ובאפשרות של נהג שניפגע בתאונת דרכים לתבוע בגין נזק גוף שניגרם לו, גם אם אינו מבוטח, אך הוא יאלץ להוכיח את תביעתו על פי הוראות עוולות המסגרת שבפקנ"ז. לשון אחר; חוק הפלת"ד מקנה לנהג לא מבוטח, על אף הפרת החובה החקוקה, את הזכות לתבוע את נהג הרכב השני והמבטחת שלו בהתבסס על פקנ"ז [ע"א (ירושלים) 2317-08 בגים אליהו נ' כוכב יצחק (פורסם; 08.03.09)].

הואיל ובעניינינו נקבעה רשלנות הנהג המבוטח, ללא אשם תורם מצד התובע, ראוי להזכיר גם את הבהרתו של כב' השופט עאטף עיילבוני בהחלטתו בענין ת"א (נצרת) 92-08 עזבון המנוח סאמח אבו שקארה ז"ל נ' סאמח סואעד (פורסם; 30.03.11): "מי שנוהג ללא ביטוח תקף וללא טסט, ביודעין, נוטל על עצמו את ההשלכות המתבקשות, הן בהיבט האזרחי והן בהיבט הפלילי. עם זאת, בין נסיעה ללא ביטוח וטסט ובין הטלת אשם תורם להתרחשות התאונה, אין ולא כלום, והעובדה כי המנוח נסע ללא ביטוח לא השפיעה על אופן היתרחשות התאונה ותוצאותיה העגומות. משכך, אין להטיל על המנוח אשם תורם בגין נהיגתו ברכב ללא ביטוח וטסט ביודעין". לגבי הטענה מטעם הנתבעים להסתכנות מרצון (בעצם הנהיגה ללא ביטוח חובה), אפנה לכך שעיון בפסיקה מלמד כי אין מדובר בטענה המשקפת עמדה רווחת.

...

בעקבות כל מה שפורט לעיל, אבהיר כי גם לא שוכנעתי כי הוכחה עשיית עושר מצד התובע כלפי מי מהנתבעים, שלא הוכח ברמה הנדרשת כי נגרם לו בנסיבות ענייננו "חסר" בשל אי-רכישת הביטוח על ידי התובע, וה"עושר" שלכאורה מיוחס לתובע בטענת הנתבעים - מובנה כבר שנים בדין הרלוונטי כזכות העומדת למי שהתרשלו כלפיו בתאונת דרכים.

אשר על כן, דין התביעה הנדונה להתקבל, כך שישולמו לתובע פיצויים בסך של 164,927 ₪.

סוף דבר אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת 2 תשלם לתובע סך של 164,927 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 38,593 ₪, וכן, בגין החזר הוצאות משפט - סך של 13,482 ₪.

ביום 25.7.14, כשבוע בערך לאחר שקבל התובע את האופנוע, בזמן שהיה "נהג חדש" ונהג באופנוע ללא ביטוח חובה, היה מעורב בתאונת דרכים סמוך לקבוץ לוחמי הגיטאות, כתוצאה מהתנגשות האופנוע ברכב צד ג'.

ברע"א 9478/12 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ נקבע בהקשר זה: "הודגש כי חזקה זו אינה חלוטה, וייתכנו מקרים בהם חרף קיומם של יחסים כאמור, לא יצא הנפגע ידי חובתו אם לא ברר אודות הכסוי הבטוחי עובר לשימושו ברכב (עניין אגמי, פסקה 18). כזה המקרה, למשל, אם הנפגע היה מודע לאפשרות שלפיה לרכב אין ביטוח מתאים, וחרף זאת נימנע מלברר אודותיו...". בחינת סבירות היתנהגותו של הנהג הנפגע, מעבר לכך שהיא רלוואנטית לנסיבותיו של המקרה הפרטני הנידון בבית המשפט במקרה כזה או אחר, יש בה כדי להשליך על סטאנדרט ההיתנהגות הסבירה הנדרשת מכלל הנהגים בכל הנוגע לבירור קיומו של כסוי בטוחי.

בכל מקרה, הפרה של חובה זו, ככל שהיתה, רלוואנטית לתוקפו של רישיון הנהיגה ולא של תעודת החובה, כאשר בפסק הדין שניתן בע"א 8183/01 ספיאשוילי נ מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(6) 2004, נקבע כי לפי דיני התעבורה, תוקפו של רישיון הנהיגה של נהג חדש מותנה בלווי בזמן הנהיגה ומי שמפר חובה זו יהיה חשוף לסנקציות הקבועות בפקודת התעבורה, אם כי מבחינת חוק הפיצויים, אין הוא נחשב כמי שנהג ללא רישיון, שכן הוא מחזיק ברישיון לסוג הרכב שבו נהג, כך שאין באמת השלכות לטיעון זה על זכאותו של התובע.

...

המסקנה הינה אפוא דחיית התביעה.

סוף דבר מששוכנעתי כי דין התביעה להידחות, ברור שדין ההודעות לצדדי ג' אף הוא דחיה.

על כן, אני מורה על דחית התביעה וכפועל יוצא מכך, על דחיית ההודעה לצדדי ג'.

לאחר התאונה התברר כי הקטנוע חסר פוליסת ביטוח חובה ולכן לאור חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), סעיף 7(5) הוא אינו זכאי לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו בהיותו ״מי שנהג ברכב ללא ביטוח לפי פקודת הביטוח, או שהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב".

ביהמ"ש מיתנצל בפני הצדדים ובאי כוחם על העיכוב שבמתן פסה"ד החלקי שנבע מעומס עבודה רב. המישור הנורמאטיבי שלושה הם התנאים המצטברים לחלותו של סעיף 7א' לחוק הפלת"ד והם: הנהג נהג בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו. הנהג לא ידע בפועל על כך שאין פוליסת ביטוח בת תוקף או שהפוליסה הקיימת אינה מכסה את השמוש בכלי הרכב – התנאי הסובייקטיבי.

האם התובע לא ידע שהקטנוע לא היה מבוטח כדין? ב״כ התובע טען בסיכומיו כי לתובע התברר בדיעבד ולאחר היתרחשות התאונה כי לקטנוע לא היה ביטוח בתוקף עפ״י פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש״ל-1970 (להלן: ״פקודת ביטוח רכב מנועי״).

מה האמת? בחינת חומר הראיות מלמדת, שצד ג' 2 ידע או למצער יכול היה לדעת כי אין לו פוליסת ביטוח בת תוקף לנהיגת התובע שכן בפועל וכפי שהוכח בדיון המשפטי, הפוליסה שהיתה לקטנוע ובוטלה היתה של נהג נקוב בשם – צד ג' 2 בלבד.

אינני מיתעלם לעניין זה מפס"ד של כב' הש' חשין בעיניין פרח (רע"א 2853-96 קרנית – קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' דחבור ג'מאל פרח , פ"ד נג(1) 680), אלא שהגיל הצעיר ובמיוחד אצל קטינים מחייב גם היסתכלות מיוחדת על המשתמשים בכלי הרכב על החשש העולה מפעולה פזיזה וחסרת אחריות בה נמסרים לחברים כלי הרכב הדו גלגליים שלהם, שבדר"כ מבוטחים גם בביטוחים נקובים בשם, באופן המחייב חינוך של בני הדור הצעיר אודות ההשלכות הקשות האפשריות הנובעות מאי בדיקת קיומה של פוליסת ביטוח בת תוקף כאמור.

...

אמרו אם כן מעתה כי יש להטיל ספק רב בטענה לפיה התובע גנב את הקטנוע, ואין לי אלא להגיע למסקנה לפיה התובע נהג בהיתר מהמחזיק – צד ג'2.

סוף דבר התביעה בעילה לפי חוק הפלת״ד נדחית.

לפיכך נדחית התביעה כנגד קרנית כמו גם כנגד צדדי ג' וצד ד'.

התובעים טוענים כי בנסיבות המקרה חל החריג הקבוע בסעיף 7א לחוק הפיצויים, המוציא מגדר משוללי הזכויות לקבלת פיצויים מכוח החוק, את הנוהג ללא ביטוח חובה תקף (ס'7(5) לחוק), כאשר השתמש ברכב בהיתר מן הבעלים או המחזיק כשהוא חף מידיעה בדבר העדר הכסוי הבטוחי ואף לא סביר היה שהנהג יידע.

מדובר בגירסה חדשה ומתפתחת, אשר לא מצאה כל ביטוי בעדותו במישטרה בסמוך לארוע או בכתב הגנתו ובתצהירו בהליך זה. גרסה שהופרכה לחלל האויר מבלי שנתמכה בכל ראיה ו/או עדות חיצונית ניטראלית, של גורם שאינו מעוניין בתוצאות ההליך.

לטענתו הודיע למנוח שלא ערך פוליסת ביטוח, המנוח ידע והסכים לרכוב על הקטנוע ללא ביטוח תוך הסכמה כי יישא באחריות ובהשלכות מנהיגה על הקטנוע ללא ביטוח חובה.

כאשר קיימים יחסי עובד-מעביד בין מתיר השמוש ובין המשתמש אין לידרוש מהעובד "...לפשפש בכיסוי של מעבידו לברר אם מונחת בו פוליסת ביטוח" וכן: " מעביד המורה עובד מעובדיו כי ייטול אחד מכלי הרכב של העסק, ינהג בו לאשר ינהג, ויחזור מיד לעבודה. במהלכה של אותה נהיגה מעורב הרכב בתאונת דרכים והעובד נפגע. מסתבר כי לא הוצא ביטוח לאותו רכב... העובד לא ידע, כמובן, על העדרו של ביטוח, ובנסיבות העניין אף לא ניתן היה לצפות כי ישאל את המעביד על אודות הביטוח. מכאן ההצדק שלא לשלול את זכותו של העובד לפיצויים...". (רע"א 2853/96 קרנית נ' פרח, פ"ד נג(1) 692 (3.3.99)).

בהתאם להוראות חוק הפיצויים, בהיותו של צד ג'1, מעבידו של התובע וכן, הבעלים הרשום ו/או הבעלים ו/או המחזיק ו/או מתיר השמוש בקטנוע, אשר לא נקט באמצעים סבירים למניעת נטילתו ו/או מניעת השמוש בקטנוע, מבלי שהיה לקטנוע ביטוח חובה תקף המכסה את השמוש שעשה בו המנוח, יש לחייב את צד ג'1, מר עידו שמר, במלוא סכום הנזקים שנגרמו בגין התאונה וזאת בהתאם להוראות סעיפים 9(א)(1) בשילוב עם הוראת סעיף 7(6) לחוק הפלת"ד .

...

לאחר שעיינתי בטענות התובעים ובהתייחסות הנתבעים לעניין זה, אין כל בסיס לטענות התובעים באשר לאופן חישוב תביעתם לפי עקרונות פקודת הנזיקין.

אין כל בסיס משפטי לחישוב התובעים עד גיל 70, שכן הנחת היסוד בפסיקה ביחס לחישוב אובדן השתכרות הינה גיל הפרישה המקובל במשק לשכירים, גיל 67, כאשר התובעים לא הציגו כל ראיה המצדיקה סטיה מחישוב זה, ועל ככן, טענתם נדחית.

לאור המפורט לעיל אני מחייב את הנתבעת 4, קרנית- קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים לשלם לתובעים 2-3, יורשי עזבון המנוח, דוד זבאן ז"ל, פיצוי בסך 1,321,934 ₪, אגרות בית משפט בתביעה העיקרית ובהודעת צד ג' שהוגשה מטעמה, וכן, שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ כחוק.

המשיב 2 לא רכש פוליסת ביטוח חדשה לרכב האאודי, ונהג בו ללא ביטוח חובה.

קרי, לפי ההסדר שקבוע בסעיף, לביטול פוליסת ביטוח לא יהיה תוקף כלפי הניזוק, אלא בחלוף 21 ימים מהמועד שבו ניתנה לבעל הפוליסה הודעה בכתב עליו (להלן: הוראת ההשהיה; לשלמות התמונה יוער כי ביום 28.12.2017 תוקן הסעיף (חוק לתיקון פקודת ביטוח רכב מנועי (מס' 22), התשע"ח-2017, ס"ח 2676), אולם בעניינינו חל הסעיף בנוסחו עובר לתיקון זה, וממילא לתיקון אין השלכה על הסוגיה שלפניי).

בית המשפט דחה את הטענה שלפיה מכך שאדם אשר נהג ללא ביטוח חובה אינו זכאי לפצוי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד), נובע כי יש להחריגו גם מיגדרי התיבה "ניזוק" בהוראת ההשהיה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. בפסק הדין בעניין הפול נקבע כי את התיבה "ניזוק" שבסעיף 24 לפקודת הביטוח יש לפרש ככזו שאינה חלה על בעל הפוליסה שבוטלה.

מהאמור עולה כי בית המשפט ביסס את קביעותיו על כללי הפרשנות המקובלים, ובנסיבות אלה סבורני כי אין מקום לסטות מהכלל שלפיו "ההלכה נקבעת על ידי הרכב ראשוני של בית משפט זה [...] בלא שיש צורך לאשר כל הלכה חדשה על-ידי עריכת דיון נוסף בה" (דנ"פ 6519/05 עיסא נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (2.9.2005); כן ראו: דנ"א 5476/20 באטה נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 6 (8.9.2020); דנ"א 6115/22 אס.אר.אקורד בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 19 (15.2.2023); מרזל, בעמ' 246).

הבקשה נדחית אפוא.