וכך קובעים בעיניין זה סעיפים 64ב(ב), 64ב(ב2) ו- 64ד(א) לפקודת התעבורה:
64ב(ב) שוטר רשאי לידרוש מנוהג רכב או מממונה על הרכב, שהיה מעורב בתאונת דרכים או שיש לשוטר חשד סביר כי הוא שיכור, לתת לו דגימת שתן או דגימת דם לשם בדיקה אם מצוי בגופו אלכוהול ובאיזה רכוז, או אם מצוי בגופו סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן; שוטר רשאי להורות על נטילה של דגימת דם כאמור בסעיף קטן זה גם מנוהג רכב או מממונה על הרכב שהוא מחוסר הכרה, ולא יחולו לענין זה הוראות סעיף קטן (ב2).
המגע בין שני כלי הרכב והקשר הסיבתי בינו לתאונה
בית משפט קמא קבע בעיניין זה כדלקמן:
"מעיון בחומר הראיות שהובאו הן ע"י התביעה (ראה עמ' 21 ש' 1-2 ועמ' 31 ש' 23) והן ע"י ההגנה (ראה עמ' 191 ש' 28-29 ועמ' 195 ש' 24-25 ונ/2 א עמ' 5) עולה, כי המגע, כשלעצמו, איננו מצדיק אובדן שליטה ולא גרם להזרקת כלי הרכב למקומם הסופי.... היות ומדובר במגע מינורי, שהוגדר ע"י כולם כשפשוף, לא מצאתי בשפשוף גורם לאבוד שליטה, ואין כל חשיבות להכרעה אם הפיאט סטתה לימין או ההיפך. ייתכן מצב, כי כל אחד מהנאשמים נסע בגבול הקיצוני של נתיבו, מבלי לסטות, ועדיין בפועל נוצר מגע ביניהם. נהג סביר הנוסע בנתיבו ומבחין, כי לימינו/שמאלו נוהג נהג אחר בגבול נתיבו אמור להיתרחק מהסכנה ולהאט כאשר על הנוהג מימין לשמור על הימין ועל הנוהג משמאל, שמבחין בסכנה, לנהוג, לכל הפחות, במרכז נתיבו, בשים לב לרוחב הרכבים והנתיב, כפי שעולה מהמסמכים שערך הבוחן. אף עובדה זו, שהנאשמים לא מנעו את המגע ולא הגיבו כלל לסכנה, מלמדת על נהיגה בחוסר זהירות ומרמזת על כך שלא היו במלוא חושיהם כלומר, היו שיכורים. אדגיש, כי קביעתי זו מתייחסת גם לנהג עם וותק קצר שמיומנותו בנהיגה קצרה. המגע בין הרכבים היה נגיעה של מה בכך, שלא השאיר נזק של ממש, שבקושי נראה לעין, ואף לבוחן היה צורך במז"פ. כל נהג סביר היה ממשיך בנתיבו המקורי ושומר על השליטה ברכב, גם במקרה של מגע מינורי בינו לבין רכב אחר. שעה שכל אחד מהנאשמים מדבר על איבוד שליטה על כל אחד מהם לתת הסבר סביר מדוע לא הצליח לשמר בידו את השליטה ברכבו". (ההדגשות שלנו)
קביעתו של בית משפט קמא בכל הנוגע לטיבו ומידתו של המגע, ולקשר, או העידר הקשר, שבין אותו מגע לשרשרת האירועים שבאה בעקבותיו, מבוססת על היתרשמותו מחומר הראיות שהיו בפניו, ואין בעיניין זה מקום להתערבותנו.
על חומרתה של עבירת הנהיגה בשיכרות עמד בית המשפט בעפ"ת (מרכז) 23854-12-10 אפרים ארביב נ' מ"י (3.4.2011):
"השכרות היא אם כל חטאת בתחום התעבורה. הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו, אלא את כל סביבתו בכביש ואף את הולכי הרגל ואין צורך להכביר מילים על כך. תופס הגה כשהוא שיכור כונה בפסיקה לא אחת כ"מכונת מוות נעה".
נהיגתו הרשלנית של מערער 2 שכתוצאה ממנה נוצר המגע בין שני כלי הרכב, המערער איבד שליטה על רכבו ובכך גרם לחבלה בנוסע לצידו וכן בו עצמו, אף היא חמורה, במיוחד בהיתחשב בתוצאה שנהיגה רשלנית זו הביאה, דהיינו, היתהפכות כלי הרכב.
...
שכרותו ומהירותו המופרזת הובילו למגע בין כלי הרכב, לפעולות ההיגוי השגויות ולאיבוד השליטה על רכבו כאשר בסופו של דבר התנגש רכבו בעמוד התאורה והמנוח קיפד את חייו.
עם זאת, נראה לנו כי ראוי מערער 1 להקלה מסויימת בעונש המאסר וזאת בהתחשב במצבו הנפשי עקב התאונה, בה נטל, במו ידיו, את חייו של חברו הטוב, כמו גם בהתחשב בהליכי הטיפול אותם הוא עבר ועובר בבית הסוהר, כעולה, בין היתר, מהמכתב האישי שהעביר אלינו באמצעות בא כוחו בו הוא מתאר את קשייו וסבלו, ואת חרטתו.
סוף דבר
אנו מעמידים את עונשו של מערער 1 על 20 חודשי מאסר בפועל ועל 15 שנות פסילה, מלקבל או להחזיק רשיון נהיגה.
