תאונת דרכים שגרמה לשבר פתוח בבוהן כף רגל שמאל

לפניי בקשה לתשלום תכוף לפי סעיף 5 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים) התשמ"ט – 1989 (להלן: "התקנות").

במסגרת הבקשה נטען כי לאחר היתרחשות התאונה המבקש נמצא מוטל על הכביש והובהל באמבולנס למחלקת "טפול נמרץ" בבית החולים הלל יפה בחדרה כשהוא מורדם ומונשם, ושם הוא אובחן כסובל מחבלת ראש קשה וחבלות מרובות בגוף ובכלל זה שברים מרובים בעצמות הגולגולת, דימום מוחי, בצקת קלה במוח, שברים בסינוסים, שבר בתעלת שמע חיצונית באוזן ימין, דימום בכל הסינוסים, אוויר בריאות, שברים בצלעות 3-5, שבר בירך שמאל, שבר פתוח בשוק ימין, ירידה בשמיעה, פגיעה של שיתוק עיצבי בעין ימין, פגיעה בזכרון, קרע חלקי של גיד הסופראספנאטוס ואותות חריגים בלברום העליון.

ממועד התאונה ועד היום, המבקש אושפז לסירוגין, סבל מזיהום בעקבותיו טופל באנטיביוטיקה ואיבד תחושה בבהונות ובכף הרגל, סבל מבעיות קשות בראיה ובעיות בבליעה ובשמיעה , זיכרונו נפגע ותפקודו הפיזי והקוגניטיבי נפגעו קשות.

אציין כי לאחר שערכתי את האיזון בין הפגיעה במבקש מעצם אי פסיקת תשלום תכוף ובין הנזק אשר יגרם למשיבה 1 ככל שיתברר כי אין כסוי בטוחי, אני סבורה כי יש להעדיף מתן סעד למבקש בשלב זה לאור חומרת התאונה ומהות הפגיעות שכן, ובמידה ובית המשפט יקבע כי אין כסוי בטוחי לאחר עיון בנסיבות התאונה ושמיעת טענות הצדדים בעיניין, יינתנו הוראות מתאימות לטובת המשיבה 1.

...

לאחר שבחנתי את הכנסותיו של המבקש אל מול ההוצאות שהוא נדרש להויציא בעקבות התאונה, והוצאותיו השוטפות ללא קשר לתאונה אני סבורה כי יש מקום לפסוק לטובתו סכום כספי אשר יסייע בידו במהלך התקופה שבה הוא נדרש לטיפולים רפואיים נוספים בגין התאונה ואשר נמשכים עד למועד כתיבת שורות אלה.

אציין כי לאחר שערכתי את האיזון בין הפגיעה במבקש מעצם אי פסיקת תשלום תכוף ובין הנזק אשר יגרם למשיבה 1 ככל שיתברר כי אין כיסוי ביטוחי, אני סבורה כי יש להעדיף מתן סעד למבקש בשלב זה לאור חומרת התאונה ומהות הפגיעות שכן, ובמידה ובית המשפט יקבע כי אין כיסוי ביטוחי לאחר עיון בנסיבות התאונה ושמיעת טענות הצדדים בעניין, יינתנו הוראות מתאימות לטובת המשיבה 1.

לסיכום, אני מחייבת את המשיבה 1 לשלם למבקש תשלום חד פעמי בסך 40,000 ₪, אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

לפניי תביעה לפיצויים בשל ניזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1957, ב"תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), שארעה בתאריך 15/1/2015.

המומחה סיכם, כי בעקבות התאונה סבל התובע משברים פתוחים של עצם הפימור הימנית ושל שתי עצמות השוק הימנית.

בנוסף נימצאו שבר אורכי, ללא תזוזה של הפטלה השמאלית, שברים של עצמות מסרק 2-3-4 מימין ושברים של עצמות מסרק 3 ו-4 בכף רגל שמאל.

בפני המומחה התלונן התובע, על כאבים והגבלה בתנועות הבירכיים, קושי בהתכופפות, קושי בהליכה, קושי בעליה ובטיפוס במדריגות, קושי בישיבה, בכריעה ובקימה, קושי בהנעה של בוהן ימין וכאבי גב. בבדיקה גופנית נימצאו אצל התובע סיבוב חצוני של רגל ימין, צלקת מכערת ורגישה למגע על פני שוק ימין, חריקות פטלו-פמורליות בברך ימין, הגבלה בכיפוף של ירך ימין, רגישות על פני הפרקים המטטרסו-פלנגיאליים 2-3-4 מימין ואצבע פטיש 2 בכף רגל שמאל.

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהובאו, אני קובעת שנכותו התפקודית של התובע עומדת פחות או יותר על שיעור נכותו הרפואית בעלת משמעות תפקודית ואני מעמידה בנסיבות העניין על 30% נכות.

מאידך אינני מקבלת את טענת התובע, לנכות תפקודית מלאה ולחוסר יכולת לעבוד.

נזק לא ממוני בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, לשיעור הנכות (הרפואית) ול- 18 ימי אשפוז מגיע הפיצוי בראש נזק זה לסכום של – 51,122 ש"ח. סוף דבר: סך כך הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן: הפסד שכר בעבר - 196,105 ₪ גריעה מכושר ההשתכרות - 340,363 ₪ עזרת הזולת והוצאות מכל סוג - 30,000 ₪ נזק לא ממוני - 51,122 ₪ סה"כ - 617,590 ₪ הנתבעת תשלם לתובע סכום של 617,590 ש"ח בתוספת שכ"ט עו"ד כדין וכן אגרה כפי ששולמה בתוספת הצמדה מיום התשלום.

ראו סיכום מחלה מיום 8.11.2006 במוסד שקומי מגדל הזהב (מוצג ד' בתיק מוצגי התביעה): "מדובר בחולה בן 20,.... עצמאי בתפקודו. ב22.09.06 נפגע בתאונת דרכים כרוכב אופנוע. לא איבד הכרה. במיון ב"איכילוב" אובחן שבר פתוח בטיביה מימין A III G ושבר של רדיוס שמאל, שבר אצבע 5 ברגל ימין ללא תזוזה, שבר בפיבולה מימין .

הגבלה בתנועות וירידה בתחושה בבוהן ימין (שבר ה"ה באצבע 5 באותה רגל).

נגרמו לו הפציעות הבאות: שבר פתוח בעצמות השוק הימנית, שבר-פריקה של שורש כף היד השמאלית ושבר באצבע 5 בכף רגל ימין.

...

מעוצמת הפגיעה החזיתית ברכב הנתבע, עולה מסקנה ברמת הסתברות גבוהה, כי הרכב לא נכנס אל תוך הצומת ממצב עצירה.

לסיכום שאלת החבות: מהתשתית הראייתית עולה כי התובע נהג במהירות מופרזת ומבלי לתת את הדעת לצומת שלפניו.

התביעה מתקבלת בחלקה וכמפורט לעיל.

עוד באותן נסיבות, נהג המבקש, לכאורה, במהירות שאינה סבירה ובקלות ראש, סטה מנתיב הנסיעה וגרם לתאונת דרכים שגרמה לחבלות של ממש ל- 4 בני מישפחה אחת: אב המשפחה, פונה ממקום התאונה באמצעות מסוק מד"א, כאשר הוא מורדם ומונשם עם חבלת ראש קשה ובצקת מוחית.

אם המשפחה סבלה משבר פתוח בכף רגל שמאל, קטיעה חלקית של הבוהן, חבלה בחולייה בגבה וסבלה מפצעים פתוחים לאורך הרגליים.

בת מישפחה נוספת פונתה לביה"ח בעודה מונשמת ומורדמת, סבלה משברים בגולגולת, באגן, בקרקפת, פגיעה בשתי הריאות וסבלה מכוויות.

...

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי בתיק החקירה, איני סבורה כי המבקש ראוי לאמון בית המשפט כדי ביטול החלטת מעצר הבית לחלוטין.

אפנה להחלטת ביהמ"ש העליון, כב' השופט א' שטיין, בבש"פ 1237/20, אוסמה חטיב נ' מדינת ישראל: "... לזאת אוסיף, כי מעצר, מעצם טבעו, מטיל קשיים כלכליים ונפשיים לא מבוטלים (בלשון המעטה) על העצור ועל משפחתו, וכי לנוכח האמור בסעיפים 21(א)(1)(ג)(4) ו-22 ב(ב)(1), כפסע היה בין העורר לבין מעצרו מאחורי סורג ובריח". נכון כי לא פשוט לשהות בתנאי מעצר בית מלא תקופה ארוכה אולם, בראייה כוללת, נכון יהיה לומר כי בנסיבות תיק זה, כפסע היה בין המבקש לבין מעצרו מאחורי סורג ובריח ולכן, לאור העובדה כי המבקש היה רשאי לצאת להתאווררות בכל התקופה, לאחר בחינת מכלול הנתונים ובשלב זה, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה לביטול מעצר הבית באופן מלא.

המומחה מצא כי בעקבות התאונה התובע סבל מכאבי צואר וגב, כאבים בצלעות בית חזה ימין, כאבים באגן כף יד שמאל וברך שמאל, כמו גם פצעי שיפשוף רבים בגפיים.

מנגד, לא נמצאה הגבלה בקרסוליים, כפות רגליים, בהונות כפות הרגליים; וכן לא נמצאה נכות בעמ"ש גבי ומותני - בצלומי הרנטגן לא נימצאו שברים או פריקות.

על כן, פתוחה היתה הדרך לפני התובע להגיש תביעה למל"ל, ולבקש כי קביעת המל"ל תחייב כקביעה על פי דין, קרי: לילך לפי המסלול הנקוב בסעיף 6ב לחוק הפלת"ד. ברם, התובע בחר שלא לעשות כן, ומצינו כי הגיש בד בבד עם התביעה בקשה למינוי מומחים, ואף הגיע להסכמה עם הנתבעת בדבר מינוי מומחה בתחום האורטופדיה.

האם בעניינינו קביעת המומחה עדיפה על קביעת המל"ל? בהתאם לסעיף 6ב קביעת הנכות עפ"י דין תחייב כל עוד נקבעה "לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה". המונח 'שמיעת הראיות' לצורך סעיף 6ב לחוק פורש כחל עם הגשת חוות דעת המומחה לתיק בית המשפט "זאת, בין היתר, לאור תכליתו של סעיף 6ב לחוק, למנוע את הצורך במינוי מומחה רפואי לקביעת דרגת נכות עקב התאונה, כשזו כבר נקבעה ע"פ כל דין, על ההוצאות והטרחה הנוספים שייגרמו על-ידי כך." (ראו: ענין טטרו, שם; וראו גם: עניין פלוני, שם; רע"א 2607/11 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' סלומון (28.8.11); א. ריבלין, בספרו תאונת הדרכים, שם, בעמודים 684 ואילך).

...

על כן, אני קובעת כי, בנסיבות, הסכם המינוי גובר על ההסדר הדיוני הנקוב בסעיף 6 לחוק הפלת"ד; ובהתאמה, חו"ד עדיפה על פני קביעת המל"ל, ונכותו הצמיתה של התובע היא בשיעור של 14.5%.

סוף דבר דין הבקשה להידחות.

בהתאמה, אני קובעת ישיבת קדם משפט, לאחר תחשיבי נזק, ליום 21.5.23 שעה 9:30.