תאונת דרכים שבר בעצם הסקפואיד של פרק כף יד שמאל

מימצאי חוות הדעת בעיניינו של התובע 1 בכל הקשור לבדיקה הקלינית הם: "בדיקתנו הקלינית מצביעה על מיגבלה תנועתית קלה בתנועות שורש כף היד, כאבים בלחץ מעל עצם הסירה, תגובה סינוביאלית קלה, וירידה קלה בכוח יד שמאל.". מימצאי חוות הדעת באשר לשבר שנימצא אצל התובע 1 הם: "בסקירת הממצא של השבר בעצם הסירה בשורש כף היד, ידוע הוא הסבוך הלא נדיר של חוסר איחוי של עצם זו, בגין אספקת הדם המיוחדת מכיוון דסטלי לפרוקסימלי של עצם זו והפגיעה באספקת הדם הגורמת לנמק של העצם ואי חיבור פרמננטי. שבר בעצם הסירה שלא היתחבר מזה זמן ממושך, במקרה שלפנינו כימעט שנה וחצי, יכול לגרום לכאבים ולמגבלה תנועתית, לכאבים במאמצים של שורש וכף היד, ובעתיד לשינויים ניוונים העלולים להגביר את הכאב, וחמרת המיגבלה התנועתית, לכן הומלצה פרוצידורה ניתוחית.". נקבע בחוות הדעת עוד, כי צפויה החמרה עתידית במצב שורש כף ידו השמאלית של התובע 1 - באם לא יעבור ניתוח; החמרה הכרוכה בשינויים נווניים, כאבים ומגבלה תנועתית.

המומחה מסכם: "נפגע למעשה בעיקר בבית החזה עם שברים מרובים בצלעות התאונן בנוסף על כאבי גב תחתון, אבל גם לדבריו אלו היו קודם לפגיעתו בתאונה". מימצאי חוות הדעת בכל הקשור לבדיקה הקלינית של התובע 2 הם: "בדיקתו הקלינית מצביעה עדיין על רגישות קלינית כולל בנשימה בבית החזה בעיקר משמאל, מיגבלת תנועות הגב בינונית, אך לדעתי קשורה לאנמנזה עשירה קודמת לתאונה, והתאונה בה עסקינן לא החמירה את מצבו.". מימצאי חוות הדעת באשר לבדיקות העזר הם: "מימצאי בדיקות העזר מצביעות על מימצאי שברים מרובים בצלעות, במנובריום של עצם החזה, ואיזור סטרנוקלביקולרי, לפי בדיקת המיפוי, ממצאים גם בגב תחתון של הרושם לתמט בחוליה 5L, ללא ממצא תומך בבדיקת ה- CT מתאריך 3.7.16. עיון בחומר הרפואי קודם לתאונה בה עסקינן מצביע על חבלות בעברו בבית החזה והצלעות כולל צלומי רנטגן שלא הדגימו שברים (1998, 2012, 2014)." המומחה קבע כי לתובע 2 נותרה נכות צמיתה המוערכת על ידו ב-2% - לפי הוראת סעיף ליקוי תואם 38(2)(א) לתקנות המל"ל עקב החבלה בחזה ובצלעות.

המלאכה להבחין בין אלה מסורה לערכאה הדיונית השומעת את הראיות; וקביעתה נסמכת על מכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תיפקודו ועל הישתכרותו וכושר הישתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון: גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפניו לנתב בעתיד את עסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המיקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד [ר' פסיקת כב' השופט יצחק עמית, ב-ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (החלטה מיום 11.1.15); וכן - אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, 636-633 (מהדורה רביעית, 2012)].

בנסיבות ענייננו, אינני מקבל טענה זו. ראשית, עיון בטבלת "אישור זכאות לקצבאות לפי פרק ביטוח נכות לשנת 2015" שהוצג בתיק המל"ל מטעם הנתבעת, מעלה כי בעצם מדובר בתוספת לסכום קבוע שהתובע קיבל חודש בחודשו טרם התאונה, והמשיך לקבל לאחר התקופה המדוברת הזאת - בסך של 1,733 ₪ (בגין 41% אחוזי נכות זמנית, שעלו ל-48% נכות, ו-74% דרגת אי-כושר זמנית).

...

עוד תשלם הנתבעת לתובע 1 - החזר שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% [מהסכום שנפסק לו לעיל;היינו סכום של 16,796 ₪].

עוד תשלם הנתבעת לתובע 2 - החזר שכר טרחת עורך דין בשיעור של 15.21% [מהסכום שנפסק לו לעיל;היינו סכום של 3,650 ₪].

עוד תשלם הנתבעת לתובעים - החזר האגרה ששילמו התובעים בנדון.

לצורך הערכת נכותו של התובע ביחס לשתי התאונות, מונה מומחה בתחום האורטופדי, דר' אבידב ליברמן אשר בחוות דעתו מיום 19/6/2014 קובע בחלק הדיון כי: " ...בתאונה הראשונה ב 13/10/2013 עיקר הפגיעה הייתה בעצם הבריח משמאל. השבר בעצם הסירה ובאגודל החלימו ללא שארית. נותרה מיגבלה בכתף שמאל עקב השבר בעצם הבריח. לגבי התאונה השניה נגרם נזק לעצמות כף היד. הפגיעה היא במיוחד תפקודית. הייתה פגיעה משמעותית בעצמות רבות. אמנם לכאורה אין מיגבלה בתנועה אך יש פגיעה ברקמות רכות בגידים ובשרירים הקטנים של היד כמצוין. לגבי ע"ש והברכיים- איני מתרשם שהתאונות הנ"ל גרמו לבעיות שצוינו. הממצאים מתאימים למצב כרוני. דיווח על הכאב לא היה מידי אלא לאחר מספר שבועות. אינני מוצא נכות כלשהיא לגבי ע"ש והברכיים..." (הדגשה שלי- א.ב).

לאור הדיון המפורט שערכתי לעיל בפרק של נכות תפקודית, באתי למסקנה כי החישוב ייעשה לפי שכר ממוצע במשק (10,021 ₪ ברוטו לחודש 7/2016 לפי נתוני הלמ"ס ולאחר ניכוי מס הכנסה: 9,236 ₪ נטו, נכות תפקודית בשיעור 12% עד הגיעו לגיל 67 כדלקמן: 9,236 X 12% X 275.67=305,530 ₪ בתוספת 12% פנסיה =36,664 ₪.

עצם העובדה כי התובע ישב באפס מעשה ולא עשה מאומה על מנת לממש זכאותו זו כעולה מדבריו בעמ' 5 לפרוטוקול עומדת לו לרועץ ואינה מהוה פטור מזכאותה של הנתבעת לנכות סכום רעיוני בגין אי מימוש זכאותו במל"ל. ראה בעיניין זה ספרו של א. ריבלין, תאונות הדרכים, תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה רביעית עמ' 1000-1002 וכן ראה ההבחנה שם בין מצב בו המזיק הנו מעביד (או במקרה של תאונת דרכים כאשר מדובר ברכב בשרות המעביד המעורב בתאונה שאז זכאית המבטחת לבצע ניכוי רעיוני בין אם מימש הניזוק זכותו במל"ל ובין אם לאו) לבין מצב בו המזיק הנו צד ג', שאז זכאית המבטחת לבצע הקפאה של הסכום הרעיוני עד למימוש הזכויות בפועל במל"ל. במקרה דנן, התאונה השניה אירעה ברכב מעביד ובהתאם לכך זכאית הנתבעת, בהיותה המבטחת של רכב המעביד, לנכוי מלא של המענק הרעיוני.

...

בנסיבות אלו, ולאחר ששקלתי את הדברים, בהצטרף לעובדה כי התובע שם פעמיו לכוון של רכישת השכלה אקדמאית ובהתחשב ביכולותיו העיוניות והקוגנטיביות הגבוהות ללימודים כעולה מהישגיו בתעודת הבגרות ובמכללה עד כה (ראה דיון להלן), באתי למסקנה כי יש לקבוע את נכותו התפקודית בשיעור של 75% מהנכות הרפואית בתחום האורטופדי ובסך של 12%.

לאור הדיון המפורט שערכתי לעיל בפרק של נכות תפקודית, באתי למסקנה כי החישוב ייעשה לפי שכר ממוצע במשק (10,021 ₪ ברוטו לחודש 7/2016 לפי נתוני הלמ"ס ולאחר ניכוי מס הכנסה: 9,236 ₪ נטו, נכות תפקודית בשיעור 12% עד הגיעו לגיל 67 כדלקמן: 9,236 X 12% X 275.67=305,530 ₪ בתוספת 12% פנסיה =36,664 ₪.

באשר לתאונה הראשונה, אני מקבלת את גרסת התובע כאמור בעמ' 6-7 לפרוטוקול וקובעת כי אין המדובר בתאונת עבודה.

זאת ועוד, ממילא בגין נכות בשיעור 5% אשר הותירה התאונה הראשונה לא זכאי התובע למענק נכות כלשהו (שכן הנכות המזכה במענק נכות הינה 9% ומעלה) ומשכך נותרת טענה זו של הנתבעת כטענה אקדמית בלבד ללא נפקות מעשית והינה נדחית בזאת.

המערער יליד 1984, נפגע בתאונת דרכים ביום 22.3.03 בעת שהותו בחופשה במהלך שירות חובה בצה"ל. עיקר פגיעתו שבר בעצם הסירה בשורש כף יד ימין, ידו הדומינאנטית.

עוד נטען על ידי המערער כי מדובר במצב של שבר לא מאוחה של עצם הסירה ביד ימין , עם שינויים נווניים ולכן יש להתאים את מבחן 35(1) לתקנות הדן במחלות העצמות והפרקים, ארטריטיס רב-מטואידית ניוונית או מכל סוג אחר.

ס'41(10) הדן בשורש היד קובע – א. מצב אחרי חבלה בפרק כף היד הפרעות מזעריות ימין1% שמאל 1% ב. קשיון נוח ימין 20% שמאל 15% ג. קשיון לא נוח ימין 40% שמאל 30%.

...

וראו לעניין זה רע"א 10746/06 פלוני נ' הועדה הרפואית (13.3.07) - "לא שוכנעתי, כי באי בחירתה של הועדה במבחן עליו מצביע המבקש מתקיימת עילה משפטית ראויה, לאחר שזו דנה בנושא והכריעה רפואית כאשר הכריעה, שוב – עניין לנו בנושא רפואי מובהק, ובית המשפט כמצוות המחוקק – אינו מצויד בסמכות ואף אינו ניחן במומחיות הדרושות לכך". לא מצאתי פסול בכך שהועדה הרפואית העליונה מצאה לפנות בעיקרון למבחן הדן בפגימה בשורש כף היד, המסווג את דרגת הנכות לפי טווח הפעולה של היד.

אינני מקבלת את עמדת המערער כי על הועדה הרפואית העליונה היה להתייחס לחוות דעת זו. מלכתחילה הוחזר התיק לועדה רפואית עליונה בנושא אחד בלבד, בהתייחס לשימוש במבחנים שבתוספת.

בכפוף לאמור בסעיף 10 הנ"ל – הערעור נדחה.

בסיכום אשפוז מאותה מחלקה נרשם, כי עם קבלתו "לחדר הלם נצפו מספר בעיות-1. מחוסר הכרה, מונשם. 2. פגיעת ראש-שבר בבסיס גולגולת, עם עדות לשבר פתוח פרונטלי, עם שבר דחוס באזור סינוס פרונטאלי ואתמואידלי, דחיקת מוח, דימום לחדרי המוח 3-4. 3. פגיעת חזה-קונטוזיה ריאתית, לא נזקק לנקז חזה, ללא עדות לפנאומוטורקס או המוטורקס. 4. פגיעת בטן-בדיקת FAST חיובית, כמות גדולה של נוזל בטן, ב-CT בטן עדות לקרע בכבד, ללא פגיעה בטחול, בשלב ראשון הוחלט לא לבצע ניתוח בטן, לאור יציבות המודינמית. 5. פגיעה ביד שמאל, שבר בדיסטל אולנה ורדיוס, עם שבר בעצם סקפואיד משמאל". בהמשך, נרשם כי הוא היתקבל למחלקה "ישירות מחדר ניתוח לאחר ביצוע תיקון שבר פרונטאלי, עם מילוי אזור השבר הפתוח עם רקמת שומן מהירך. כמו כן בוצע קידוח מוח וניתוח ICP". בסיכום אנמנזה סיעודית שנערך במחלקה לטיפול נמרץ נרשם, כי התובע מחוסר הכרה, מונשם, נעשה שימוש בקטטר לצורך הפרשת שתן, מרותק למיטה, וידו השמאלית מגובסת.

בפרק הערכה, סיכום ודיון נרשם, כי "מדובר בגבר (בן) 28, לא מוכר למערכת הפסיכיאטרית, בריא בדרך כלל, עבר תאונת דרכים שהייתה לו ב-4/05, קיבל פגיעת ראש קשה עם איבוד הכרה, ולאחר התאונה הופיעו תסמינים המעידים על קשיים הסתגלותיים. אין עדות להפקעת PTSD. אין עדות למצב דכאוני או מצב פסיכוטי, אין לשלול גם רווח משני. הנ"ל מעוניין בטיפול תרופתי נגד חרדות וירידה במצב רוח". ביום 12.12.06 נבדק על ידי פסיכיאטר בבי"ח רמב"ם, אשר פירט תלונות על חולשה, עצבנות וחרדות.

בחוות דעתו קבע פרופ' וולפין, כי לאחר התאונה סבל התובע משבר בחלק המרוחק של הרדיוס בשורש כף יד שמאל ובעצם הסירה משמאל, שטופלו על ידי שחזור וקיבוע בגבס.

בהמשך ציין פרופ' וולפין, כי במסמכים הרפואיים מעברו עולה, כי בשנת 1997 סבל התובע משבר תוך פרקי ללא תזוזה של הרדיוס הדסטלי בשורש כף יד שמאל, שיכול לגרום למגבלות בהמשך.

...

אין בידי לקבל טענה זו. בתצהיר עדותו הראשית ציין התובע, כי מדובר בקבלות על הוצאות נסיעות לצורך קבלת טיפולים רפואיים.

סוף דבר 53.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 799,900 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ ואגרת משפט משוערכת בסך 650 ₪.

הנתבעת חלקה על טענת התובע כי התאונה ארעה בנסיבות שנטענו וכי הפגיעה אירעה בעקבות תאונת דרכים במשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן-חוק הפיצויים), ועל כן דנתי בשאלה זו לאחר ששמעתי ראיות קבעתי ביום 11.6.06 כי התאונה שארעה לתובע הינה תאונת דרכים במשמעה בחוק הפיצויים.

בפרק הדיון והמסקנות ציין המומחה, כי בבדיקה לא נמצאו אצל התובע ממצאים פתולוגיים אובייקטיביים בברך ימין, פרט לסימני גירוי פטלו-פמורלית שקיימים גם משמאל.

עוד ציין המומחה, כי הוא מעריך שלתובע נותרה נכות צמיתה בגין פגיעתו בשורש כף יד שמאל, אותה העריך בשיעור 2.5% לפי סעיף 35(1)(ב) לתקנות תוך ציון כי "ניתן רק חלק של נכות המלא בשל תיפקוד מלא לאחר שבר בעצם הסירה של שורש כף יד עם שינויים קלים ב CT ותלונות סובייקטיביות". משכך קבע המומחה כי שיעור הנכות הרפואית של התובע הוא 4.9% "ללא הפרעה תפקודית"; המומחה אף ציין כי לא ראה שנותרה לתובע כל נכות בגין תלונותיו ביחס לברך ימין, בהעדר סימנים קליניים בברך זו. המומחה לא הוזמן להחקר על קביעותיו שבחוות הדעת, גם שאלות הבהרה לא נשלחו אליו ועל כן חוות הדעת של המומחה היא הראייה הרלוונטית להוכחת 'ענין שברפואה', קרי להוכחת המצב הרפואי של התובע ושיעור נכותו; "בדרך כלל, כשמומחה רפואי...

בתצהיר העדות הראשית של התובע שהוגש ביום 13.6.07 (לאחר מתן חוות הדעת) טען התובע, בין היתר כי "הפגיעה ביד שמאל, הן בכתף והן בשורש כף היד היתה קשה מאוד והותירה אותי, עד היום, עם כאבים והגבלה בתנועות שקרוב לוודאי ילוו אותי עד לתום חיי. בתאונה הזו נפגעתי גם בברך ימין. חרף העובדה שהמומחה לא קבע לי נכות בגין פגיעתי בברך, אין להתעלם מהעובדה, כי עד היום אני נותר עם כאבים והגבלות בעקבות פגיעה זו..

...

הנתבעת חלקה על טענת התובע כי התאונה אירעה בנסיבות שנטענו וכי הפגיעה ארעה בעקבות תאונת דרכים במשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן-חוק הפיצויים), ועל כן דנתי בשאלה זו לאחר ששמעתי ראיות קבעתי ביום 11.6.06 כי התאונה שאירעה לתובע הנה תאונת דרכים במשמעה בחוק הפיצויים.

בנסיבות אלה לא שוכנעתי כי התובע נזקק לעזרת הזולת בפעילויות שונות, והתובע אף לא העיד באופן פרטני לאיזה שהוא צורך בכך.

לאחר שעיינתי בטענות השונות ראיתי לפצות את התובע בדרך האומדנא ועל 'הצד הנמוך והבטוח' בגין נסיעות לעבר בסך 2,000 ₪ (כולל ריבית והצמדה), ואשר להוצאות רפואיות הגעתי למסקנה כי אין מקום לפצות את התובע בגין אב נזק זה, לא בהתייחס לעבר גם לא בהתייחס לעתיד.

לאור כל האמור לאחר שהתרשמתי מהתובע כפי שתארתי ופירטתי לאורך פסק הדין, אני מחייבת את הנתבעת לפצות את התובע בגין נזקיו מהתאונה בסך של 32,000 ₪.