המחלוקת נוגעת לתחולת החזקה המרבה לפיה יראו כתאונת דרכים גם "מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו". בית המשפט המחוזי קבע כי הקריטריון מהי חניה אסורה הוא מבחן הסיכון התחבורתי, גם אם החנייה לכשעצמה מותרת על פי דין (ור' הפסיקה המובאת שם).
...
בית המשפט בחן תחילה את הקשר הסיבתי העובדתי וקבע כי "אין חולק כי במסגרת המאורע המתואר מתקיים קשר סיבתי עובדתי בין חניית הרכב במקום האסור לבין הפגיעה, שכן אלמלא היה חונה הרכב במפרץ החניה, לא היה פוגע בו האוטובוס"
משם המשיך בית המשפט העליון ובחן את הקשר הסיבתי המשפטי בין החניה האסורה לבין התרחשות התאונה וקובע כי זה לא מתקיים:
"באשר לקשר הסיבתי המשפטי, כאן כאמור השאלה היא האם בנסיבות העניין פגיעת האוטובוס ברכב החונה באה בשל הסיכון שנוצר כתוצאה מחנייתו במפרץ, כלומר, האם הסיכון התחבורתי שנוצר על-ידי החניה האסורה – התממש. לשאלה זו, לשיטתי, יש להשיב בשלילה: כפי שצוין לעיל, הסיכון אשר יצר הרכב בעודו חונה במפרץ החניה המיועד לעצירתם הבטוחה של האוטובוסים, הוא כי אוטובוס המבקש להוריד או להעלות נוסעים ייאלץ לעצור כך שבחלקו יבלוט לתוך נתיב הנסיעה. סבורתני, כי סיכון זה לא התקיים בענייננו, שכן אין חולק כי הפגיעה לא נוצרה בעקבות הקושי שנתקל האוטובוס לעצור כראוי במפרץ כניסתו של האוטובוס, על-מנת להעלות ולהוריד נוסעים. שונה היה המקרה אילו עסקינן במקרה בו האוטובוס ניסה לעצור בתחנת האוטובוס, ובמסגרת ניסיונו לעצור כראוי, מבלי לבלוט בחלקו האחורי לתוך נתיב הנסיעה, היה פוגע ברכב החונה במפרץ, שהרי אז אין מי שיחלוק כי הסיכון התחבורתי אשר נוצר על-ידי חניית הרכב במקום האמור, הוא אשר התממש בעצם הפגיעה. ודוק, כפי שטענה המשיבה בתגובתה, אין חשיבות לשאלה האם הסיבה המכרעת לקרות הפגיעה הייתה סטיית האוטובוס ממסלולו או המיקום האסור בו חנה הרכב, שהרי אין מקום לבחינת גורם האשם במסגרת חוק הפלת"ד אשר בבסיסו עומד העיקרון של אחריות מוחלטת. יחד עם זאת, אין בכך כדי לייתר או להחליף את הצורך לבחון, כי הסיכון התחבורתי הגלום בחנית הרכב התממש בנסיבות המקרה, קרי קיומה של זיקה תחבורתית בין ההתרחשות לבין התוצאה. במילים אחרות, אמנם במסגרת בחינת שאלת היווצרותו של הסיכון התחבורתי אין חשיבות לעובדה כי הפגיעה ברכב נגרמה בשל סטיית האוטובוס ממסלולו, ולא בשל המקום בו עמד הרכב, אולם לשאלת התממשותו של הסיכון התחבורתי, בוודאי שיש משקל לנסיבות ההתרחשות אשר הובילה לפגיעה".
יצוין, כי בדרך זו הלך בית המשפט המחוזי גם לפני כן. בתא (מרכז) 43854-02-10 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (31.3.11) בדק בית המשפט את הקשר הסיבתי העובדתי והמשפטי בנסיבות אותו מקרה וקבע: "הוכח לי, כי לא זו בלבד שנוצר מגע בין הנפגע, רוכב האופנוע, לבין רכב מגדל, ועל כן רכב מגדל היה מעורב בתאונה, ועל כך אין עורר, אלא ששוכנעתי, כי קיים גם קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין אותו מגע לבין חניית רכב מגדל בשולי הכביש" (והשוו: ע"א 6527/06 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' ארד (לא פורסם, 7.10.08); ע"א 1856/08 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אליהו (לא פורסם, 15.12.10) ; רע"א 41848-11-10 ודעי נ' מעין (לא פורסם, 22.3.11)).
ואולם, מעיון בחומרים שהונחו בפני, סבורני כי לא כך הם פני הדברים.
משכך, ההודעה לצדדי ג' מתקבלת, ואני מורה כי מגדל ומנורה יישאו בסכום הפשרה שנקבע בהחלטה מיום 23.6.2020 בחלקים שווים.
