תאונת דרכים עקב נסיעה נגד כיוון התנועה

התובע, יליד 20.11.1996, נפגע בתאונת דרכים ביום 26.7.2018, בעת שעבד כשליח, כאשר האופנוע שעליו רכב, היתנגש חזיתית באמבולנס שנסע נגד כיוון התנועה, בנתיב נסיעתו של התובע.

...

אין בידי לקבל את הטענה כי העבודה הופסקה מטעמים שאינם נוגעים לתאונה.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין רכיבי הנזק כמפורט להלן: הפסד שכר לעבר - 69,000 ₪ הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעבר - 8,625 ₪; נסיעות לעבר ולעתיד – 25,000 ₪; הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד – 30,000 ₪; עזרת צד ג' לעבר – 50,000 ₪; עזרת צד ג' לעתיד -150,000 ₪; הפסד שכר לעתיד – 750,000 ₪; הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים לעתיד – 93,750 ₪; כאב וסבל – 61,337 ₪.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 1,237,712, ₪ בניכוי תקבולי מל"ל בהתאם לחוות הדעת האקטוארית העדכנית שהגישה הנתבעת לתיק בית המשפט.

המערער המשיך בנסיעתו ובעקבותיו השוטרים בניידת, המורים לו לעצור.

כך, המערער לא מכחיש את המיוחס לו לעניין המהירות המופרזת בה נסע, חציית רמזורים באור אדום, נסיעה נגד כיוון התנועה, וכל אלו תוך המלטות משוטרים.

אם המערער היה גורם לתאונה עם נפגעים – ולנוכח המהירות בה נהג ולנוכח המרדף שהתנהל אחריו דומה כי המערער נטל עליו את הסיכון – הרי שמטבע הדברים לא היה כסוי בטוחי לפצוי הנפגע, על כל המשתמע מכך במישור האזרחי של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

...

בנסיבות המקרה דנן, איני רואה להיעתר לבקשתו של המערער לאפשר לו לחזור בו מהודייתו.

אם כן, בנסיבות המתוארות לעיל, אין בידי לקבל את טענות המערער לעניין ההקלה בעונש.

על רקע האמור לעיל, דומה שבית משפט קמא הקל עד מאוד בעונשו של המערער, וטוב היה לערעור זה משלא הוגש.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ביום 01.9.08, עת נסע התובע ברכבו, הגיח מולו רכב אשר נסע נגד כיוון התנועה והיתנגש ברכבו חזיתית (להלן: "התאונה/הארוע").

ש: ואת אומרת להם, 'רגע, אבל יש היתיישנות, מה קורה לכם'? ת: אני אמרתי את זה לנתי, שימלא טפסים" ידיעתה של הסוכנת פז ושל הנתבעת על תאונת הדרכים והפגיעה ממנה כעולה מחקירתה ומהצהרת הבריאות שנשלחה לנתבעת במסגרת השינויים שביקשה הסוכנת פז לערוך בפוליסה, העובדה שביקשה מהתובע מסמכים בטרם הגשת התביעה לנתבעת ועיכוב הגשת התביעה עד לחלוף למעלה משלוש שנים מיום התאונה, וסרוב הנתבעת להאריך את תקופת ההתיישנות, מהוים לדידי חוסר תום לב בבצוע החוזה ולפיכך אני דוחה את טענת ההתיישנות הן לעניין נכות מתאונה והן לעניין אובדן כושר עבודה.

...

משקבעתי כי התובע מצוי באובדן כושר עבודה מלא מיום התאונה תשלם התובעת לתובע את סכומי הביטוח לפי הפוליסות ושכרו, לפי הנמוך ביניהם עובר לתאונה.

לסיכום התביעה בענין נכות מעבודה מתקבלת בשיעור הנכות שקבעתי לעיל.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט וכן שכ"ט בשיעור 23.4%.

נוסף על כן, קיימת עדות של עדת ראייה לפיה המשיב נסע נגד כיוון התנועה וגרם לתאונה.

ר' ב"ש (מח' ת"א) 90192/07 רדלייך נ' מ"י, נקבע , כב' השופטת אהד, כי: "לטעמי, עילת נהיגה בשיכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשיכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מידית". עוד ביחס לעבירה של נהיגה בשיכרות נקבע בפסיקה – רע"פ 5166/14 קרופצקי נ' מדינת ישראל: "הסיכונים הגלומים בנהיגה ברכב על-ידי נהג שיכור הנם ברורים מאליהם. אדם כזה, עלול להקל ראש במצבי הסכנה הכרוכים בנסיעה בכביש; להיתעלם מכללי הבטיחות בדרכים; לנהוג ברכב שלא בהתאם לתנאי הכביש, ולמהירות הנסיעה המותרת; ובכך לסכן חיי אחרים ואת חייו שלו. צריכת אלכוהול גורמת גם לאבוד המיומנויות המוטוריות ולהפרעות בראייה ובמהירות התגובה...". בש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם היתנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נידרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, על ידי כב' השופט מודריק: כי "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימאלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מיתקיים". הן כמות האלכוהול שנמדדה, 830 מ"ג , הן היתנהלותו של המשיב ונסיבות קרות הארוע מעידים על המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

...

מבלי להתעלם מטענות ב"כ המשיב , אני סבורה כי קיימת ראיות לכאורה, אשר מספקות לשלב זה של ההליך.

ר' ב"ש (מח' ת"א) 90192/07 רדלייך נ' מ"י, נקבע , כב' השופטת אהד, כי: "לטעמי, עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות יש למנוע את המשך נהיגתו המסכנת – מידית". עוד ביחס לעבירה של נהיגה בשכרות נקבע בפסיקה – רע"פ 5166/14 קרופצקי נ' מדינת ישראל: "הסיכונים הגלומים בנהיגה ברכב על-ידי נהג שיכור הינם ברורים מאליהם. אדם כזה, עלול להקל ראש במצבי הסכנה הכרוכים בנסיעה בכביש; להתעלם מכללי הבטיחות בדרכים; לנהוג ברכב שלא בהתאם לתנאי הכביש, ולמהירות הנסיעה המותרת; ובכך לסכן חיי אחרים ואת חייו שלו. צריכת אלכוהול גורמת גם לאיבוד המיומנויות המוטוריות ולהפרעות בראייה ובמהירות התגובה...". בש"פ 10865/06, ישעיהו נגד מדינת ישראל, על ידי כבוד הש' לוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום- יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בע"ח 17389-05-14 פירו נ' מדינת ישראל, על ידי כב' השופט מודריק: כי "נהג הנוטל הגה לידיו, לאחר ששתה אלכוהול בכמות העולה על המידה המינימלית המותרת, מסכן בזדון ובעיניים פקוחות את הבריות. כאשר מתברר שיש ראיות לכאורה כנגד נהג כזה, אין זה ראוי להניח בידו לשוב ולנהוג, כל עוד משפטו מתקיים". הן כמות האלכוהול שנמדדה, 830 מ"ג , הן התנהלותו של המשיב ונסיבות קרות האירוע מעידים על המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

מהירות מותרת בכביש עד 50 קמ"ש. שדה ראייה לאחור ממראות הרכב וממסך מצלמת נסיעה לאחור המותקן ברכב פתוח למסלול חציית הולכת הרגל במלואו ואף מעבר לכך לכיוון מזרח עד לצומת ויצמן תל חי הממוקם מרחק 127 מטרים ממקום התאונה.

במקרה שלפנינו אין מדובר ברשלנות רגעית, הנאשם נסע אחורנית על מנת לחפש חניה, מדובר בפעולה רצונית שביצע הנאשם לאחר ששקל הצורך בנסיעה לאחור נגד כיוון התנועה ובטח שלא מרחק כה גדול של כ- 15 מ'.

אינני מקבלת טענת ב"כ הנאשם שהנאשם לא מואשם בגין נסיעה אחורה (ראה פרוטוקול מיום 20.7.23) הרי כעולה מכתב האישום וכך נקבע בהכרעת דין נהיגתו אחורנית של הנאשם היא זאת שגרמה לתאונה קטלנית.

בית המשפט העליון קבע: "קשה היא הטלת המאסר בעבירות בהן פעל אדם ברשלנות, וגרם למותו של אחר, כאשר הוא לא חפץ כמובן במותו, והוא מייסר עצמו בשל התוצאה. אולם בית משפט זה חזר ואמר פעמים רבות כי נוכח הקטל בדרכים, מצווים בתי המשפט לתרום תרומתם למלחמה בתאונות הדרכים.

...

לאור כל האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן: מאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים מאחורי סורג ובריח.

השיקול השמיני נסיבותיו האישיות של הנאשם, מפנה לפסק דין לע"פ 1826/14 דוד נגד מ"י בפסקה 15 פורסם בנבו ביום 17.3.14 אשר לא רק נעתר לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע עונש המאסר אלא גם ציין את נסיבותיו האישיות שיכולות להוות שיקול מכריע לעיכוב ביצוע של עונש המאסר :"בית המשפט זה קבע כי נסיבות אישיות מיוחדות עשויות להוות שיקול מכריע בעיכוב עונש מאסר". אזכיר שבשעת חירום שני בניו הגדולים של הנאשם נמצאים בצבא, מגנים על כל מי שיושב כאן באולם הזה, גם את זה אבקש שגברתי תוסיף לכל נסיבותיו החריגות.

ומאחר ומדובר בנאשם נעדר עבר פלילי, עברו התעבורתי אינו מכביד, התייצב לכל הדיונים בבית המשפט, מצאתי להיעתר לבקשה ולעכב רכיב המאסר, הפסילה ותשלום הפיצויים בכפוף לתנאים הבאים: הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון אם יש בידו.