תביעה כספית על סך של 16,952 ₪ לפצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים, שארעה ביום 24.08.16.
לטענתו, במועד הארוע עמד רכבו במקום המיועד לחניה לצורך פריקה וטעינה, כאשר הנתבע עמד מחוץ לרכבו כשהוא נשען על דלת רכבו בהיותה פתוחה.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש לתיק, כתבי הטענות, תמונות הרכבים ומקום התאונה, דוחות השמאים, הודעת נהג האוטובוס על מקרה התאונה ושאר הראיות ושמעתי עדויות הנהגים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.
מעבר לאמור, מנח הרכבים כפי שצולם בסמוך לאחר התאונה ונצפה בתמונות נ'/1 ונ'/5 מלמד כי אוטובוס התובעת, נצמד לקו ההפרדה המפריד בין נתיב הנסיעה לחניית פריקה וטעינה ולא שמר מרחק מספיק מרכב הנתבע, עת שבקש להישתלב בנתיב הנסיעה לאחר יציאתו מהתחנה.
כך למשל, בתמונה נ'/5 המתעדת את מיקום הרכבים בעת התאונה, עולה בבירור כי הנזק לאורך תא המטען של האוטובוס ולמדבקות הדופן, אינו קשור לתאונה וחלקים אלו של האוטובוס לא באו כלל במגע עם רכב הנתבע, הן על פי התמונות והן על פי עדויות הצדדים.
...
מתמונות אוטובוס התובעת ודו"ח שמאי מטעמה, עולה כי קיים נזק בקדמת האוטובוס, כנף קדמית ימנית ודלת קדמית ומיקומם של נזקים אלה מתיישב עם המסקנה שדלת רכב הנתבע הייתה פתוחה כבר עם נסיונו של האוטובוס להשתלב בנתיב, שאם לא כך, הייתה נצפית פגיעה ראשונה בהמשך האוטובוס ולא כבר בראשיתו, בכנף קדמית ימנית.
לאור האמור לעיל, מסקנתי היא כי התאונה אירעה בנסיבות שתוארו על ידי הנתבע ועדיפה עלי גרסתו באשר לאופן קרות התאונה ומכאן שדין התביעה להידחות.
נוכח האמור לעיל, משהתובעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה ולשכנע בנכונות גרסתה על פי מאזן ההסתברויות, נדחית תביעתה.
