תאונת דרכים עם קרע בגיד בכתף

הפגיעה בתובע הינה פגיעה עיקרית בפלג גוף עליון בצד שמאל, קרע בגיד הכתף.

(ה) הקרן תשלם לנפגע שהוא ישראלי, אשר נפגע בתאונת דרכים שאירעה באיזור או בשטחי עזה ויריחו, ואשר החבות לגביה אינה מכוסה בפוליסה שהוציא מבטח, השלמת פיצויים בסכום ההפרש שבין הפיצויים שהיה זכאי להם אילו ארעה התאונה בישראל, לבין הפיצויים שהוא זכאי לקבל לפי הדין במקום התאונה; הקרן רשאית לשלם לבית חולים את הוצאות הטיפול בנפגע כאמור, כשם שמבטח חייב לשלמן לפי סעיף 28 לפקודת הביטוח.

...

בהחלטתי מיום 27.4.2011 ציינתי כי מאחר והצדדים לא השכילו להגיע להסדר בינם לבין עצמם אין מנוס מלהכריע בעיניין החבות והורתי לצדדים להגיש עדויות הראשיות בתצהירים, כשתצהירי התביעה יוגשו לא יאוחר מיום 15.6.2011 ותצהירי ההגנה יוגשו לא יאוחר מיום 15.9.2011.

סבורני כי המקרה השלישי המצויין בפסק הדין בעניין קורן הוא הוא נקודת המחלוקת שבין הצדדים במקרה דנן.

לדידי לאחר שעברתי על המסמכים המופיעים בתיק בית המשפט, על עדות התובע ועל טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבל את הטענה לפיה התובע-הנפגע לא נטל את פרטי הנהג הפוגע מסיבה סובייקטיבית שניתן לראותה כסבירה בנסיבות העניין.

סוף דבר הביטוח הסטאטוטורי מטעם קרנית נועד בראש ובראשונה להבטיח כי אדם שנפגע בתאונת דרכים לא יוותר ללא פיצוי, אולם ברור הדבר שמדובר באמצעי המהוה בררת מחדל והוא חל במקרי 'אין ברירה' המתוארים בסעיף 12(א)(1) – לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המקרה דנן אין מדובר מקרה 'אין ברירה' והתובע לא עמד במבחן הדרישה הסבירה, ומשנסיבות המקרה דנן אינן 'ניכנסות' לגדרי סעיף 12(א)(1) לחוק הפלת"ד, הרי שאין מקום להחיל אף את סעיף 12(ב) לחוק הפלת"ד. משכך ולאור כל האמור לעיל, דין התביעה להדחות.

הפגיעה בתובע הנה פגיעה עיקרית בפלג גוף עליון בצד שמאל, קרע בגיד הכתף.

(ה) הקרן תשלם לנפגע שהוא ישראלי, אשר נפגע בתאונת דרכים שארעה באיזור או בשטחי עזה ויריחו, ואשר החבות לגביה אינה מכוסה בפוליסה שהוציא מבטח, השלמת פיצויים בסכום ההפרש שבין הפיצויים שהיה זכאי להם אילו ארעה התאונה בישראל, לבין הפיצויים שהוא זכאי לקבל לפי הדין במקום התאונה; הקרן רשאית לשלם לבית חולים את הוצאות הטיפול בנפגע כאמור, כשם שמבטח חייב לשלמן לפי סעיף 28 לפקודת הביטוח.

...

בהחלטתי מיום 27.4.2011 ציינתי כי מאחר והצדדים לא השכילו להגיע להסדר בינם לבין עצמם אין מנוס מלהכריע בעניין החבות והורתי לצדדים להגיש עדויות הראשיות בתצהירים, כשתצהירי התביעה יוגשו לא יאוחר מיום 15.6.2011 ותצהירי ההגנה יוגשו לא יאוחר מיום 15.9.2011.

סבורני כי המקרה השלישי המצויין בפסק הדין בעניין קורן הוא הוא נקודת המחלוקת שבין הצדדים במקרה דנן.

לדידי לאחר שעברתי על המסמכים המופיעים בתיק בית המשפט, על עדות התובע ועל טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי לא ניתן לקבל את הטענה לפיה התובע- הנפגע לא נטל את פרטי הנהג הפוגע מסיבה סובייקטיבית שניתן לראותה כסבירה בנסיבות העניין.

סוף דבר הביטוח הסטטוטורי מטעם קרנית נועד בראש ובראשונה להבטיח כי אדם שנפגע בתאונת דרכים לא יוותר ללא פיצוי, אולם ברור הדבר שמדובר באמצעי המהווה ברירת מחדל והוא חל במקרי 'אין ברירה' המתוארים בסעיף 12(א)(1) – לאור כל האמור לעיל, בנסיבות המקרה דנן אין מדובר מקרה 'אין ברירה' והתובע לא עמד במבחן הדרישה הסבירה, ומשנסיבות המקרה דנן אינן 'נכנסות' לגדרי סעיף 12(א)(1) לחוק הפלת"ד, הרי שאין מקום להחיל אף את סעיף 12(ב) לחוק הפלת"ד. משכך ולאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

מוסכם כי מדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק, וכי נתבעות 2 ו-3, שביטחו את המשאית, אחראיות לפצות את התובע על נזקיו בחלקים שוים.

הנכויות במל"ל התובע נפגע בכתף שמאל, בגב ובצואר, וועדות רפואיות של המל"ל קבעו כי נותרה לו נכות משוקללת בשיעור 38.23%, לפי תקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1965, בשל הפגיעות הבאות: 15% בשל תסמינים פוסט טראומטיים לפי סעיף 34(ב) 2-3 לתקנות; 15% נכות בשל קרע בגיד הכתף והגבלה בתנועות בפרק כתף שמאל לפי סעיף 14(4)(ב) לתקנות; 10% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מתני לפי סעיף 37(א) לתקנות; ו-5% בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צוארי לפי סעיף 37(5)(3) לתקנות (סה"כ 27.32% אורתופדי).

...

הנתבעת סבורה שאינו זכאי לפיצוי בגין תקופה זו, שכן ממילא לא יכול היה לעבוד, אך טענתה נדחית שכן תגמולי המל"ל בגין התאונה הנוספת חושבו לפי שכרו המופחת, שנבע מהתאונה, והתובע זכאי לפער.

הפיצוי לאחר ניכויים 1,100,952 ₪ סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעות ישלמו לתובע סך של 1,100,952 ₪, בתוספת שכ"ט כדין.

האם השפיעה התרחשותה של התאונה השפעה כלשהיא על הופעת האבחנות "קרע בגיד IST, SSP, ביצפס ארוך", והאם יש קשר סיבתי בינים לבין התאונה ובאיזה מידה? "לאחר עיון ברשומה הרפואית, בעובדות המוסכמות והידע הרפואי בתחום אני סבור כי אין קשר סיבתי בין הליקויים בכתפו הימנית של התובע לארוע מיום 14.05.2022.". בהחלטה מיום 17/08/2023, נעתר בית הדין לבקשת התובע להפניית שאלות הבהרה בחלקה.

פסילתו של מומחה רפואי שמונה על-ידי בית-המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להגרם לאחד הצדדים עוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום-לב (ראו גם א' ריבלין תאונת הדרכים – סדרי דין וחישוב הפיצויים [3], בעמ' 583-577).

...

המומחה ציין כי התובע אכן פנה לטיפול רפואי טרם התאונה, עם תלונה של כאב והעובדה לפיה באותן מועדים לא אובחנו קרעים בגידים, אין בה, כשלעצמה, כדי להביא למסקנה אותה התובע מבקש לקבל, ולפיה התאונה מושא ההליך היא זו שגרמה לאותם קרעים.

לסיכום, אין בבקשה טעם ממשי המצדיק מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף.

מכאן, הבקשה נדחית.

זאת, לנוכח הרישומים הרפואיים של התובעת בתקופה הארוכה שלאחר התאונה שלא מתאימים "למצב בו קרע כזה אירע או אף החמיר בארוע חבלתי חריף. לא מצויין כאב בכתף או הגבלה בתנועתה בתקופה שאחרי תאונת הדרכים". המומחה הוסיף, כי "קרע בגיד השרוול המסובב אינו נדיר באוכלוסיה הכללית בגיל זה גם ללא כל חבלות" וכי "אפשרי גם שהיתה תרומה של תאונה קודמת במאי 1996 בה היא נפלה על המדרכה ונפגעה בזרוע ימין. (מנגנון נפילה מתאים יותר להעביר כוחות ניכרים לשרוול המסובב מאשר תאונה בה הרכב נפגע מאחור)"[footnoteRef:8].

...

גב וצוואר טענת התובעת שלפיה יש מקום כי בית הדין יקבע במסגרת ההליך דנן שהיא סובלת גם מהגבלות תנועה בעמוד השדרה (גב וצוואר)- דינה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור, הננו מאשרות את הודעת הנתבע מיום 23.11.2023 ומורות כי הפגימה בצוואר עם הקרנה לכתף ויד ימין והפגימה בגב עם הקרנה לרגל ימין מוכרות כפגימות הנובעות מתאונת העבודה מיום 21.12.2016.

התביעה להכרה בפגימות בכתף ימין ובכלל זה בקרע בכתף ימין, ברגל ימין וביד ימין כפגיעות עצמאיות- נדחית.