תאונת דרכים עם אחוז אלכוהול גבוה בדם

ד"ר קוגל הדגיש בהמשך חקירתו כי כמות האלכוהול שנמצאה בדמה של המנוחה 239 מיליגרם, אחוז אטנול בדם, זו רמה גבוהה של אלכוהול, שיכולה להוביל לאיזו שהיא הדרדרות במצב ההכרה, אך הוא לא בטוח מה של המנוחה, קרי מה היתה הסיבולת שלה.

אותם עדים לא תיארו בהכרח שיכרות, ובנסיבות העניין לא ניתן יהיה להוציא מכלל אפשרות שפגיעתו של הנאשם במנוחה נעשתה מתוך אותו לחץ גדול שבו היה שרוי מסיבות בלתי ידועות, (אולי בשל תאונת דרכים כלשהיא שעבר, כפי שציין בפני מר ברכוב) ולא רק מתוך השפעת האלכוהול.

...

השופט א.חזק: תוכן עניינים נושא ראשי נושא משני תת נושא עמודים כתב האישום 9 מענה לכתב האישום 12 העדים 12 עדות רס"ל אנדילו מוגס מיום 30.10.17 12 עדות מר שרון עמר (שיטור עירוני אשדוד) מיום 30.10.17 13 עדות רס"ל ניר בטיטו מיום 30.10.17 14 עדות רש"ט יעקב קוסקס מיום 30.10.17 14 עדות רס"ר צחי ברמי מיום 30.10.17 14 עדות פקד בוריס ברדין מיום 9.11.17 15 עדות מתן כהן – חובש בכיר מד"א מיום 9.11.17 15 עדות ראובן פרנק – מתנדב מד"א מיום 9.11.17 16 עדות רועי פולק – צוות נט"ן מיום 9.11.17 16 עדות אשר ארביב – צוות נט"ן מיום 9.11.17 16 עדות ילנה קפוסטין מיום 9.11.17 16-19 עדות סטייסי קפוסטין מיום 9.11.17 19-21 עדות אלכסנדרה דניסוב מיום 12.3.18 21-23 עדות לאוניד ברכוב מיום 12.3.18 23 עדות קונסטנטין אסקיס מיום 12.3.18 24-25 עדות איתי קרסטני מיום 12.3.18 25-26 עדות הראל כץ מיום 20.11.17 26-28 עדות רפ"ק צחית חזן איתן מיום 19.3.18 28-31 עדות ניר פינקלשטיין - מעבדת סימנים וחומרים, מיום 19.3.18 31-32 עדות מיכאל קפוזה מיום 19.3.18 33 עדות רס"ב יום טוב בן אדרת מיום 30.10.17 33-34 עדות מורן בכר מיום 12.3.18 דוחות צפייה ממצלמות אבטחה 34 הערות לגבי דו"חות הצפייה והזמנים במצלמות האבטחה 34 עדות ד"ר חן קוגל מנהל המרכז הרפואי מיום 20.11.17 35-37 עדות ד"ר ריקרדו נחמן מיום 17.7.18 37-44 חקירות הנאשם במשטרה 44-50 עדות ראשית הנאשם מיום 8.1.19 50-52 חקירה נגדית הנאשם מיום 22.1.19 52-56 המשך חקירה נגדית הנאשם מיום 10.3.19 56-58 סיכומי המאשימה 59-61 סיכומי ההגנה 61-63 עובדות מוסכמות 63-65 דיון והכרעה - כללי 65-66 התשתית הראייתית 66-69 מבנה הכרעת הדין 70 אירועי היממה 70-73 אירועי 15.1.17 73-75 פרק א' – זירת בית הנאשם 75 עדות רפ"ק צחית חזן איתן – ראש השלוחה הדרומית של המעבדה הניידת לזיהוי פלילי 75 חוות דעת של הגב' חזן איתן (ת/29ג' 75-76 מסקנות חוות הדעת 77 עדותה של הגב' חזן איתן בבית המשפט 77 רגלי העץ מתחת לטלוויזיה 78 רגלי העץ מתחת לספה 78 האם היה מאבק 78-79 אפשרות לשימוש ברגלי העץ 79 בדיקות הדם 79 דם המנוחה 79-80 שמירת הבית 80 זיהוי הנאשם והחצר – תמונות ומסקנות 80 דם המנוחה על הדלי 80-83 דם הנאשם על מספר חלקים של הכיסא השבור 83-84 האם היה מאבק 84 העדר דם רב של המנוחה ודנ"א המנוחה בזירה 84-87 אבק על רגלי המנוחה ונעלי המנוחה 87 פציעות הנאשם והדם שנמצא בזירה 88-90 מסקנות לעניין הפציעות 90-92 מה ראה הראל כץ בעת ביקורו בדירה? 92-95 מה ראתה אלכסנדרה בעת ביקורה בדירה? 95-96 אי הסדר על השולחן וריח הוויסקי 96-97 הפצע המדמם מעל עינה השמאלית של המנוחה 97-99 גרסאות הנאשם סביב מות המנוחה 99 שיחות הטלפון עם מוקד 100, עם שוטרי הסיור ועם אלכסנדרה 99-100 השיחה מיום 15.1.17 בשעה 3:03 למוקד 100 100-101 שיחה מיום 15.1.17 שעה 3:14 הנאשם מתקשר לבת זוגו אלכסנדרה (שיחה מוקלטת 1:04 דקות- תמלול ת/7א) 101 שיחה עם צוות סיור בשעה 3:34 101-102 שיחה בשעה 3:48 (בזמן שהשוטרים בביתו) הנאשם התקשר לאלכסנדרה (השיחה הוקלטה ונמשכה 12:27 דקות עד ששוטר הפסיק אותה- תמלול 7א) 102-103 דברים שאמר הנאשם למוקד 100 (ת/6א) 103 הקריאה לעזרה והחבלות – "משטרה עזרו לי" 103-104 החבלות בפני המנוחה 104-105 לא יכולה לבוא בשתיים עשרה בלילה 105-108 שעת ההגעה לביתו 108-109 השיחה הראשונה לאלכסנדרה - דברים שאמר הנאשם בשיחה הראשונה לאלכסנדרה בשעה 3:14 (ת/7א) 109 דברים שאמר הנאשם בשיחה הראשונה עם שוטרי הסיור 109-112 דברים שאמר הנאשם בשיחה השנייה לאלכסנדרה ב-3:48 (ת/7א) 112-114 "שברה דברים" – הכיסאות הדלי והמטאטא השבורים 114-115 הגרסה לגבי הכיסא 115-117 הגרסה לגבי הדלי 117-118 הגרסה לגבי המטאטא 118 כשאמא באה ישנתי 119-121 באה ושברה דברים 121 העימות בין הנאשם לאחותו ובתה 121-123 גרסאות הנאשם בנוגע לשיחות עם אלכסנדרה בשעה 02:27 (שיחה של 19 שניות) ובשעה 02:45 (שיחה של 2 דקות) 123-125 פרק ב' – השלב המקדים – שהות המנוחה בהוסטל, הגעתה לבית הנאשם וסיבת מותה 125 דירת המנוחה בהוסטל – מה קרה בהוסטל 125 הוסטל המנוחה 125-126 כתמי הקינמון 126 חקירה נגדית 126 בדיקת הנתיב שעשתה המנוחה 126 כתמי הדם בפתח חדרה של המנוחה 126 שהות הנאשם והמנוחה בהוסטל והאירועים עד "עזיבת" המנוחה את ההוסטל 126-130 מסקנות 130-131 עזיבת ההוסטל 131-133 האם המנוחה יכלה ללכת מההוסטל לדירת הנאשם 134-136 מסקנות 136 ההחייאה 137 החייאה בשלוש שיטות 137-138 השברים שנגרמו שלא כתוצאה מההחייאה 138-139 טיעוני ההגנה 139-141 האם המנוחה נפלה 141 חבלות שנגרמו בראשה ובפניה של המנוחה 141-142 חבלות קרוב לקודקוד 142-144 תרופות שנטלה המנוחה 144-145 סיבת המוות 145-146 סיכום עיקרי המסקנות והראיות 146-150 פרק ג' – שקרים, עדויות כבושות וראיות נסיבתיות 150 שקרים ששיקר הנאשם - הגרסאות שמסר הנאשם 150-151 עדויותיו הכבושות של הנאשם 151 שתיקת הנאשם 151-154 ראיות נסיבתיות – רקע משפטי 154-155 פרק ד' - הסבריו החלופיים של הנאשם – השלב השלישי של המבחן התלת שלבי 155-156 האפשרויות 156 "החלופה השנייה" האם המנוחה נפגעה על ידי אחרים 157 טענת ההגנה 157-159 טענת התביעה 159 דיון 159-161 מר דובינסקי 161 הנרקומנים 161 חקירה נגדית 162 סיכום 162-163 מסקנות לגבי מכלול הראיות 163 שכרות הנאשם – האפשרות הרביעית (שהוצגה בידי ההגנה) 163 טענת ההגנה 163-164 טענת התביעה 164 דיון 164-165 הראיות 165-168 מצבו הנפשי של הנאשם שאינו קשור לשכרות דווקא 169-170 אי בדיקת הנאשם 170-171 סיכום הראיות בעניין השכרות 171-173 הגנת השכרות החלקית 173-175 הנאשם כשל בהוכחת גרסה חלופית 175-176 פרק ה – עבירת הרצח 176-177 רצח אם 177 דיון 177-178 "אכזריות מיוחדת" ו"התעללות גופנית" 178-184 סוף דבר 184 כתב האישום – הנאשם הוא בנה של אירינה קפוסטין ז"ל (להלן: "המנוחה"), ילידת 1951.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אציע לחברי להרשיע הנאשם בעבירה של רצח בהתאם לאמור בסעיף 300(א) לחוק העונשין, על פי נוסחו לאחר תיקון 137 לחוק.

עיונו המעמיק והמדויק, מחייב את המסקנה הקשה אליה הגיע, עובדתית ומשפטית.

אמת, נכון הדבר, הנאשם רצח את אמו באלימות משמעותית ובשוויון נפש ואין מנוס מהרשעתו בעבירת הרצח בנוסחה המתוקן.

מחלוקת נוספת נוגעת לשאלה האם תאונת הדרכים ארעה לתובע בשל סכוני הדרך או שמא בשל נהיגתו תחת השפעת משקאות משכרים.

האם הוכח כי התובע נהג תחת השפעת משקאות משכרים בעת התאונה? התובע טען כי לא שתה אלכוהול בפאב [עמ' 25 ש' 12-13], כי שתה שליש ליטר בירה בערב בביתו מספר שעות טרם צאתו לפאב [עמ' 25 ש' 14-22] וכי הוא מפקפק בתוצאות בדיקת המעבדה המלמדת על אחוז אלכוהול גבוה בדמו בעת התאונה [עמ' 25 ש' 23-25].

הנתבע לא הגיש כל חוות דעת הנוגעת להשפעת שתיית משקאות משכרים וכמות אלכוהול בדם הנהג או ראיות אחרות בהקשר זה אשר יש בהן כדי לנתק את הקשר הסיבתי בין גורם הדרך לעצם קרות התאונה.

...

התנהלות המוסד לטעמנו, בהקשר זה, לא היתה ראויה.

הדברים מצויינים למעלה מן הדרוש שכן, כאמור, הגענו לכלל מסקנה כי ממילא הוכח שהתאונה ארעה בעיקר בשל סיכוני הדרך.

יחד עם זאת, מדובר בטענה שלא הועלתה על ידי הנתבע וממילא לא הוכחה ומשכך איננו נדרשים לה. סוף דבר מהטעמים המפורטים לעיל מצאנו לקבוע כי תאונת הדרכים אשר אירעה לתובע ביום 27.9.14 היא בבחינת תאונת עבודה כהגדרתה בחוק.

דא עקא, בתום שמיעת חלק ניכר מראיות התביעה, התחוור כי בשל מנוסתו ממקום התאונה, לא ניתן היה ליטול ממנו בדיקת דם ועל כן, נבצר מהמאשימה להוכיח את אחוז האלכוהול בדמו בעת התאונה.

לעניין זה ראה רע"פ 2842/96 כחלון נ' מדינת ישראל: "הקלה בעונש על ידי השוואתו לעונשים קלים יותר שהוטלו במקרים אחרים ואפילו דומים, עלולה לפגוע בתפקיד החשוב שממלאת הענישה במאמץ לצמצם את עבריינות התאונה ואת תאונות הדרכים. הקטל הנורא בכביש הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדברים היא כי יש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך, אולם דומני שאיש לא יחלוק שהשעה צריכה לכך". מעשי הנאשם נפשעים, מכוערים ומקוממים.

בהנתן העונש המירבי הקבוע בגין העבירה, שעומד על 7 שנים (מחצית מהעונש המירבי של 14 שנים, לנהג המעורב בתאונה) ובהיתחשב במיתחם הענישה שנקבע ביחס לעבירת ההפקרה, כאשר המפקיר הוא נהג הרכב מעורב, יש לקבוע, להשקפתי, מיתחם ענישה הגבוה מזה שהוצע על ידי ב"כ המאשימה, שיעמוד על מספר חודשי מאסר עד שלוש שנות מאסר.

...

לאחר ששמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים בנדון, באתי לכלל מסקנה כי אין לחלט את כלי הרכב.

כך או כך, הבקשה לחילוט כלי הרכב נדחית.

בהתחשב בכלל השיקולים המפורטים, אגב מתן משקל לנסיבות האישיות של הנאשם 2, אני גוזרת עליו את העונשים הבאים: · 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל ובניכוי ימי מעצרו מיום 23.8.12 ועד 12.9.12.

אוסיף, כי לאור מכלול הראיות בתיק, ובדגש על עדותו של המערער בעיניין עתוי צריכת האלכוהול נכונה היא קביעתו של בית המשפט כי המערער לא צרך את האלכוהול ממש בסמוך לתאונה (יתכן וגם בסמוך לתאונה), ומשכך בעת קרות התאונה אחוז אלכוהול בדמו כבר עמד על mg% 62 לכל הפחות (זאת מבלי שאנו נזקקים להכריע בשאלה, האם בשל עתוי צריכת האלכוהול וקצב פירוקו בדם, רמתו בפועל הייתה גבוהה מזו אשר יוחסה בכתב האישום).

ההנחה הראשונה היא כי מן השעור הקבוע ואילך נמצא הנהג במצב של "שיכרות". ההנחה השנייה היא כי: "מצב של שיכרות, פוגע ביכולתו המנטאלית, ביכולת השיפוט ובשיקול הדעת של הנוהג, ויוצרת סיכון לכך שיגרום בנהיגתו לתאונת דרכים" (ראו דברי ההסבר בהצעות חוק הממשלה 154, בעמ' 519).

...

יפים לעניינו דברים שנאמרו בע"פ 1641/04 לוין נ' מדינת ישראל, פס' 15 לפסק דינו של השופט א' א' לוי (לא פורסם, 15.12.2004): "נדמה כי אין צורך לחזור ולהזכיר את הקטל הנמשך בדרכים לו תורמים גם נהגים שיכורים. ואף שעובדה זו ידועה ונהירה לכל, עדיין מתהלכים בתוכנו לא מעטים, וביניהם בני-נוער, המוכנים ליטול את הסיכון של נהיגה במצב של שכרות, תוך שהם מסכנים את חייהם-שלהם וחייהם של אחרים שלרוע מזלם נקלעו בדרכם. במצב זה שוב אין מנוס מגזירתו של מאסר בפועל, ואולי דרך ענישה זו תגרום לאותם נהגים הרהור נוסף אשר עשוי לחסוך חיי אדם". באשר לתכליתה של הענישה בעבירות אלו אמרה השופטת א' פרוקציה בע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל, פס' 8 (לא פורסם, 10.10.2005): "תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב התנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם". אכן, בחינת רף הענישה המקובל בעבירות אלו מעלה כי העונש שהושת על המערער אינו סוטה במידה ניכרת לקולה או לחומרה.

אולם, נוכח חומרת המעשים, תוצאתם הקטלנית והיקפה של התופעה החברתית הפסולה של נהיגה בשכרות, אני סבור כי ראוי שרף הענישה בעבירות של נהיגה בשכרות, אשר הביאו לתוצאות קטלניות, יוחמר, וישקף את ההוקעה הנדרשת להתנהגות זו. אדגיש, כי לצד שיקולים אלו אני אף מביא בחשבון את עקרון אחידות הענישה, הנגזר מעקרון שוויון הנאשמים בפני החוק (ראו: ע"פ 9792/06 חמוד נ' מדינת ישראל, פס' 15 (לא פורסם, 1.4.2007).

סוף דבר מן הטעמים שבוארו לעיל, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור על הכרעת הדין, ואת הערעור על חומרת גזר הדין, ולקבל את ערעור המדינה על קולתו, כמפורט לעיל.

באשר לעבירת השכרות המיוחסת לנאשם 1 – טענה המאשימה כי הוכח שנאשם 1 נהג ברכב כשבגופו אלכוהול בריכוז הגבוה מן המותר שכן הוכחה שרשרת העברת מוצג רציפה ומלאה ובצוע תקין של בדיקת דגימת הדם ע"י ד"ר שריקי אשר ערכה חוות דעת (ת/31), עוד הפניתה המאשימה לעדויות 2 הנוסעות ברכב הנאשם אשר ציינו כי הנאשמים שתו הרבה בירה טרם הנסיעה, כי נאשם 1 לא הצליח להשתלט על הרכב אגב נהיגתו ולטענתו השקרית של נאשם 1 לפיה לא שתה משקה אלכוהולי לאחר התאונה.

כאשר רכב מעורב בתאונת דרכים ונגרמים לו נזקים כבדים, כפי שנגרמו לרכבו של המערער, קשה להלום כי נהג הרכב ימשיך בנהיגה רציפה לביתו, לא כל שכן במהירות גבוהה במיוחד למרות הגבלת הראות המשמעותית לאור ניפוץ השמשה הקדמית ובשים לב לרעידות ברכב.

(1) אזור הדקירה בגוף הנבדק יחוטא בחומר שאינו מכיל כוהל; (2) דוגמאת הדם תילקח לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי בכמות שריכוזו הסופי בדוגמת הדם לא יפחת מאחוז אחד למאה; (3) כלי הקיבול יסומן כמקובל בסימון מוצגים משפטיים מסוג זה ויועבר למעבדה לבדיקה; (4) הבדיקה תבוסס על שיטה מקובלת; (5) תוצאת בדיקת דם חופשי מאלוכוהול (blank sample) לא תעלה על עשרה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם; (6) מקדם השונות (coeffcient of variation) של שיטת הבדיקה לא יעלה על 10 אחוזים למאה; (7) המעבדה תימסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמה בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

...

סיכומו של דבר בנסיבות המקרה שלפני, לאחר שמיעת הראיות ובחינת העדויות – הריני קובעת כדלקמן: נאשם 1 התרשל בנהיגתו והינו אחראי לגרימת התאונה.

הנאשמים לא עמדו בנטל ליתן הסבר שיש בו לשלול את המסקנה המפלילה העומדת נגדם - אני דוחה את הסבריהם השונים לסיבות בגינן עזבו מקום התאונה ולא הזעיקו עזרה (נאשם 1) ולא התקשרו לגופי ההצלה (2 הנאשמים).

לאור האמור, שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמים עברו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום המתוקן ואני מרשיעה אותם בעבירות כדלקמן: נאשם 1 - הפקרה אחרי פגיעה, נהיגה בקלות ראש אשר גרמה לתאונה בה נחבל אדם חבלה של ממש ונהיגה בשכרות – עבירות בניגוד לסעיפים 64א(ב), 62(2) יחד עם סעיף 38(3) ו-62(3) יחד עם 64ב לפקודת התעבורה, יחד עם תקנות 169א ו-169ב לתקנות התעבורה.