תאונת דרכים לפני התנעת רכב

בקליפת אגוז, לפניי תביעה קטנה לתשלום סך כולל של 6,800.14 ₪, בגין נזק רכוש שהתובעת טוענת כי אירע לרכב שלה (להלן: "הרכב") בתאונת דרכים שנגרמה על ידי הנתבע שנהג ברכב (להלן: "הרכב הפוגע") שפגע ברכב שלה בעת שחנה בחניה במקום מסומן כחול לבן ליד בית מגוריה.

טענות התובעת: התובעת טוענת כי בעת ששהתה ברכבה בחניה בכחול לבן, בצד ימין של רחוב מגוריה, שהוא רחוב צר, בצמוד למדרכה [ש' 17-20 בעמ' 1 לפרו'], ולפני שהספיקה להתניעו, הגיע רכב אשר פנה בפניה ימינה לתוך הרחוב, ופגע בצד השמאלי האחורי של רכבה, וגרם לו נזק.

...

לענין יתר רכיבי הנזק הנטענים, אקדים ואמור כי התובעת אמנם הוכיחה נחישות ואובדן זמן מסוים בניסיונה להגיע לתיקון הרכב בהסכמה, אך לא שוכנעתי, שבמעט סבלנות לא היה ענין זה מסתייע ומסתיים.

סוף דבר התביעה – מתקבלת בחלקה, כך שהנתבע ישלם לתובעת סך כולל של 3,051 ₪.

כמו כן, ישלם הנתבע לתובעת סך 500 ₪ - בגין הוצאות משפט.

לפני תביעה לניזקי גוף בעילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

נסיבות התאונה: התובעת טענה בכתב התביעה, כי ביום 12/5/13, בשעה 14.00 או בסמוך לכך, ארעה תאונת דרכים בעת שרכב מ.ר. 59-084-14 (להלן: "הרכב"), נהוג בידי נתבע מס' 1, חזר אחורנית בסמוך לכביש ראשי בכפר יאסיף, פגע בתובעת והפיל אותה בחוזקה רבה.

בתצהיר מטעם הנתבעים ציינו הנתבעים, כי נתבע מס' 1, יחד עם בנו, ישבו ברכב וטרם הספיקו להתניעו, או אז, הבחינו בתובעת רצה בבהלה בחזרה לצד השני של הכביש, חששה ככל הנראה מהרכבים הנוסעים, עקב כך לא שמה לב לרכב שהיה בעצירה מוחלטת ופגעה בעמוד של גגון הרכב וכתוצאה מכך נפלה.

...

גם עדותו של עד זה היתה מקובלת עלי, עדות שלא נתגלו בה סתירות, עדות של אדם שהיה בקשר עין רציף בין הרכב לבין התובעת במהלך שיחתו עם התובעת, בעת שביקש ממנה להמתין מול החנות אורות 2000 ותוך כדי הוא מבחין ורואה ברכב חוזר אחורנית ופוגע בתובעת.

מכל האמור לעיל, הגעתי, כפי שציינתי לעיל, שהתובעת הוכיחה את אירוע התאונה, ולפיו בעת נסיעת הרכב אחורנית פגע בה הרכב והופלה ארצה ובשל כך היא נפגעה בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

לאור כל האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת כדלקמן: א.      כאב וסבל                                                    9,000 ₪                                 עזרת צד ג' (עבר והווה) 2,000 ₪  הוצאות כלליות , הוצאות נסיעה 500 ₪           סה"כ                                                                    11,500 ₪ בנוסף, הנתבעים ישלמו לתובעת, החזר אגרה בסך 710 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לפניי תביעה כספית שעניינה ניזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעת בעטיה של תאונת דרכים.

לטענת גבי, עוד בטרם התניע את רכבו הוא ראה כי האוטובוס מתקרב אליו ואז חש בדחיפה קלה מאחור (עמ' 4, שורות 27-28).

...

סברתי כי אין במסמך "הצעת התיקון" שהגישו הנתבעים להוכיח את נזקם וכי בוצע תיקון בפועל, ואין בידי לקבל מסמך זה אשר הינו חסר ערך ראייתי בהיותו לא חתום ואף הוגש שלא במועד.

לא מצאתי לפסוק לתובעת הוצאות בגין עגמת נפש, מזו לא הוכחה בפניי וכן נוכח המסקנה אליה הגעתי.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 3,379 ₪.

התמונה הכוללת-מעבר להגדרה של "תאונת דרכים"-טרם נראתה בבירור.

סיכומו של דבר: נזק גוף, הנגרם על-ידי פצוץ במכונית המופעל על-ידי התנעת המכונית, הנו נזק הבא "עקב שימוש" ברכב מנועי, שכן השמוש ברכב הוא גורם ממשי לנזק הגוף ועל-כן מהוה "תאונת דרכים", כמשמעותה בחוק הפיצויים.

...

המסקנה, כי פגיעה המיתהווה בשל מעשים כנ"ל נגרמת "עקב השימוש" ברכב, אינה עומדת בסתירה להיגיון הפשוט ולניסיון החיים, ועל-כן ניתן לראות בכל אחד מהמקרים האלה משום "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי...

מהכלל, כפי שנקבע בחוות-דעת חברי, עולה, שכל תאונת עבדה הקורית במוסך, ובה נפצע פועל בעת טיפולו באחת המכוניות שבמוסך, הינה בבחינת "תאונת דרכים", ונראה לי, עם כל הכבוד, כי מסקנה זו חורגת מתחום הפרשנות הנכונה של מונח זה. כמובן, תמיד אפשר לשאול: "אם הסכמנו כבר לכך, כי פגיעה בעת תיקון הרכב לצדי הכביש הינה בבחינת תאונת דרכים, כיצד נוכל להצדיק הבחנה בין תיקון כזה לבין תיקון במוסך המבוצע על-ידי פועל המוסך"? אולם שאלה זו נותנת למעשה ביטוי לסכנת ה"גלישה", שהצבעתי עליה לעיל.

כמו כן מסכים אני לדעתו בנקודה זו של הפרופ' אנגלרד, בספרו הנ"ל, בעמ' 22: "מה דינן של תאונות בשעת תיקון המכונית במוסך? אם פירושנו המצמצם של מושג השימוש נכון לגבי רכב החונה במוסך, הרי המסקנה תהיה כי תיקון רכב שחונה במוסך ביתי או במוסך מסחרי אינו בבחינת שימוש ברכב מנועי. כאמור, הרכב העומד במקומות אלה אינו יוצר סיכון תחבורתי. נמצא כי תאונות עבודה אינן בבחינת שימוש ברכב לא מצד בעל הרכב ולא מצד המתקן. אך, תאונה הנרמת שם כתוצאה מהזזת הרכב או התנעתו, אמנם תיחשב כתאונת דרכים, מפני שאז נוצר סיכון תחבורתי. הוא הדין, כמובן לגבי נסיעה להרצת הרכב או לשם בדיקתו על-ידי עובד המוסך". הבחנות אלה של הפרופ' אנגלרד תואמות את עמדתי בנידון, ואין נפקא מינה לעניין זה, אם נאמץ את המבחן של ה"סיכון התחבורתי" או נדריך את עצמנו על-פי המבחן של "השימוש הרגיל והטבעי ברכב". כותב חברי הנכבד, השופט ברק, בחוות-דעתו, בדונו בהבחנה שנעשתה בפסיקה בין "שימוש ברכב" לבין "תיקון הבא לאפשר שימוש ברכב": "אמת הדבר, תיקון מאפשר שימוש, אך מכאן לא נובע שהוא אינו בגדר שימוש". לכך אני, עם כל הכבוד, מסכים, ולכן גם אני סבור, שניתן לראות ב"תיקוני דרך" של המכונית משום שימוש ברכב, אך לדעתי אין נובע מכאן, שכל עבודת תיקון ברכב מהווה גם שימוש ברכב.

התאונה הנדונה אירעה ביום 23.2.78, ואין חולק כי לפי ניסוחו אז של סעיף 1 לחוק, יש לראות בתאונה "תאונת דרכים". בתיקון הרכב היה משום "עשיית שימוש" בו, ונזק הגוף שניגרם לנפגע היה "עקב" שימוש זה, שכן תיקון ברכב, בין בנסיעה ובין בעמידה, ניכנס בגדר "שימוש" (ע"א 358/83 ר' שולמן ואח' נ' ציון חברה לביטוח בע"מ; ע"א 720/84 זכריה נ' קרור בע"מ מפעלי גרנות ואח' וערעור שכנגד).

הוא רשאי למנוע מכל אדם להיכנס למכונית או לעשות בה שימוש כלשהו, כשם שבידו להתניע את המכונית ולהסיע אותה ממקומה לצורך הרחיצה.

אולם השאלה בעינה עומדת לפחות לעניין תאונות דרכים כמובנן לפני תיקון ההגדרה בחוק.

...

למסקנה כי יש לקבל את ערעור המשיב הצטרף גם השופט ד' קציר.

מבחן "השליטה והפיקוח" שנקבע בהלכה הפסוקה, מוביל למסקנה כי למשיב לא היו השליטה או הפיקוח על הרכב.

סבורני, על-כן, כי גם כשמדובר בתאונת דרכים שבה היה מעורב רכב חונה, לא די בחזקה שיש בה שליטה ופקוח ממשיים על הרכב גופו.