תאונת דרכים לפי סעיף 9(7) לפקודת מס הכנסה

אילו היתה מתקבלת עמדת המערער על ידי המשיבה, היה המערער זכאי לפטור ממס הכנסה לפי סעיף 9(5)(א) לפקודה, המצוטט להלן, מאחר שהשיעור המשוקלל של נכותו באיברים השונים עולה על רף המינימום של 90% המזכה בפטור ממס.

הראציונאל של האבחנה בין סוגי הנכים ה"נעשית על רקע תחושת החובה המוסרית של החברה הישראלית כלפי לוחמיה ומגיניה (נכי צה"ל), קורבנות תוקפיה (נכי פעולות האיבה) ונפגעי צורריה (נכי רדיפות הנאצים)" (בג"ץ 5304/02 ארגון נפגעי תאונות עבודה ואלמנות נפגעי עבודה בישראל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(2) 135, 141 (2004)), חל, לגישתנו, הן בגינו של נכה אשר דרגת נכותו לפי חוק רלוואנטי מזכה בפטור לפי סעיף 9(5) לפקודה והן בגינו של נכה הנידרש לחישוב המיוחד תוך צירוף נכויות נוספות להשגת הפטור.

הן משיקולים של מראית עין והן משקולי יעילות – של הרשות (שיקולים תקציביים) ושל האזרח (המנעות מ"טירטור" בין ועדות שונות) גם יחד – נכון, בנסיבות העניין ולנוכח הקביעה בפקודה, כי קביעת ועדה רפואית אחת תחייב את רעותה (השוו על דרך ההקש: סעיף 6ב. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975).

בכל אחד מהחוקים הרלוואנטיים קיים מנגנון המאפשר בחינה מחדש של שיעור הנכות בעקבות החמרה (ראו בין היתר: סעיף 10 לחוק רדיפות הנאצים; תקנה 7א לתקנות הנכים; תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי; סעיף 5 לחוק לפצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994), כך שהדרך פתוחה בפני הנכה לבקש בחינה מחודשת לפי החוק הרלוואנטי, אשר תוצאותיה תשלכנה גם על אחוזי הנכות שיוכרו לו לפי סעיף 9(5) לפקודה.

...

לעניין זה, לא מצאנו כל סיבה מבוררת להבחין בין מי שזכאי לפטור מכח דרגת הנכות שנקבעה לפי חוק רלוונטי לבין מי ששיעור נכותו בגין ליקוי מסוים, אשר נקבע כדין על ידי ועדה הפועלת מכח חוק רלוונטי, נמוך משיעור הפטור.

פרשנותנו אף עולה, לטעמנו, בקנה אחד עם השכל הישר ועם התנהלות תקינה של הרשות הציבורית.

סוף דבר – ערעור המערער מתקבל.

לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] מיום 15.3.18 (להלן: "הועדה") אשר קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 87.46%.

מסקנת ד"ר בירגר: "בהכרה מיתמצא בכל המובנים, מתאר באריכות ועם הגזמה והאדרה את בעיותיו. מתאר תסמינים שונים ובלתי הגיוניים כמו רגישות לצבעים (מיוחדים?) רגישות לרהיטים מעץ או כלים חד פעמים. אין תאור של טקסטים חזרתיים פעולות כפייתיות. אינו זוכר את שם התרופה שמקבל ולא את סוג הטיפול למרות שנימצא בו 8 חודשים. מתאר גם התפרצויות אשר לומד לשלוט עליהם. ללא מחשבות שוא או יחס. ללא הפרעות בתפיסה חושית. שיפוט ותובנה תקינים". ד"ר בירגר המליץ על 5% נכות נפשית וזאת עקב תאונת הדרכים הקשה שעבר שכללה איבוד הכרה ושקום נוירוקוגניטיבי.

...

ההכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, המערער לא הצביע על כך טעות משפטית בתחום זה. האבחנה של אקטיניק דרמטיטיס אינה מחייבת קביעת אחוזי נכות והיא תלויה בחומרה.

כמו כן האבחנה של קלינאית התקשורת של אותה בדיקה קובעת : "תדר הטנטון עוצמתו ומאפייני המיסוך אינם חורגים מהמקובלים בקליניקה". ההכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מסקנתי הינה כי גם בנושא זה דין הערעור להידחות.

התוצאה הינה כי הערעור מתקבל בחלקו.

משרוב הערעור נדחה והחלק שהתקבל היה בהסכמה, אין צו להוצאות.

בתמצית; תיק זה הוא הליך אזרחי, תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 ולחילופין תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] בגין מותו המצער של פלוני, ז"ל (להלן: "המנוח") בתאונת דרכים מתאריך 9.4.14 (להלן: "התאונה").

להשלמת התמונה יצוין כי בכתב הגנתה קרנית הכחישה את חבותה לפצות את התובעים מכוח חוק הפיצויים, בין היתר מאחר שלטענתה המנוח עשה שימוש באופנוע שאין לו כסוי בטוחי תקף ביודעין או לכל הפחות בנסיבות בהן היה עליו לדעת שאין ביטוח (ראו הוראות סעיפים 7 ו – 7א לחוק הפיצויים).

בד בבד, וככל שבכל זאת היא תחויב לפצות את התובעים, קרנית שלחה הודעה לצד שלישי לשמר וז'אן בהתבסס על זכות החזרה הנתונה לה לפי סעיף 9 לחוק הפיצויים.

עובד מס הכנסה לא יידרש לגלות סוד מי שנתמנה לפי הוראות הפקודה, או מי שמועסק בביצועה, לא יידרש להראות לבית משפט כל דו"ח, תעודה או שומה, או לגלות לבית המשפט או להודיע לו, כל דבר שהגיע לידיעתו אגב מילוי תפקידו לפי הפקודה, אלא במידה שדרוש לעשות כן להפעלת הוראות הפקודה או מתוך כוונה לתבוע לדין על עבירה שנעברה במס הכנסה, או תוך כדי בירור תביעה כאמור [הדגשות אינן במקור].

...

נותר הצו השני המתייחס לז'אן. לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, דין הבקשה להתקבל.

סוף דבר; הצו מתאריך 13.1.20 בקשר עם שמר – בוצע על ידי פקיד השומה; הצו מתאריך 13.1.20 לפקיד השומה, בקשר עם ז'אן – מבוטל .

לאור העמימות במעמדו של ז'אן בעסק, בקשתו למחוק אותו מההליך כבר בשלב זה, נדחית.

התובע עבר תאונת דרכים ביום 22.10.21 ומאז קרות התאונה הוא נמצא באי כושר עבודה מלא כאשר לפי ועדה רפואית מיום 23.8.22 נקבע לו 100% נכות ו 100% אי כושר לתקופה מ 10/21 עד 12/22 והחל מ 1/23 דרגת נכות רפואית צמיתה בשיעור 55% ואי כושר בשיעור של 100%.

בסעיף 195 לחוק מופיעות הגדרות נוספות הרלבנטיות לביטוח נכות: "הכנסה" – "הכנסה שהשר קבע באישור ועדת העבודה והרווחה ומתאריך שקבע, וכל זמן שלא קבע כאמור - "הכנסה" כמשמעותה בסעיף 2 לפקודת מס הכנסה, הכל למעט קצבת ילדים לפי פרק ד', ולמעט הענקות מכוח סעיף 40(ב1)(2) לחוק חיילים משוחררים;"

" סעיף 7 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976: "דין דמי מחלה המשתלמים מאת מעסיק כדין שכר עבודה לכל דבר." נקודת המוצא לפרשנות החוק היא לשון החוק.

...

] דיון והכרעה כבר תחילה נציין כי אנו מקבלים את טענות המוסד לביטוח לאומי, שכן פרשנותו עולה בקנה אחד עם לשון החוק ועם תכלית קצבת הנכות.

[footnoteRef:2] "העיקרון שביסוד החוק הוא הבטחת המשכיות ההכנסה"[footnoteRef:3] ו"ליתן מענה לצרכיו השוטפים של הנכה",[footnoteRef:4] "וכן - דרגת הנכות הכללית נקבעת על פי מידת איבוד כושר ההשתכרות של הנכה בגין נכותו. ברי כי אין אדם יכול לקבל פיצוי כפול בגין אותה עילה, נכות או פגיעה. .. המטרה היא להחזיר את מצבו של הניזוק לקדמותו ולא לזכותו מעבר לנזקו".[footnoteRef:5] [2: עב"ל (ארצי) 3785-11-10 איצקוביץ – המוסד לביטוח לאומי (17.11.2010)] [3: דב"ע מא/0-115 המוסד לביטוח לאומי - שולמית פיקהולץ] [4: עבל (ארצי) 38771-09-12 האפוטרופוס על פי דין של חסויה נ' המוסד לביטוח לאומי (4 נובמבר 2013)] [5: עבל (ארצי) 88/98 המוסד לביטוח לאומי נ' גדעון נאמן (11.5.2006)] בהתאם לכך, מקובלת עלינו פרשנות הנתבע כי בתום 90 הימים לאחר התאריך הקובע – שבענייננו אין מחלוקת שהתאריך הוא 23.10.21 - כאשר מתחילים לחשב את הכנסתו של התובע אז יש לקחת בחשבון את דמי המחלה – שאין מחלוקת בין הצדדים שעולה על 60% מהשכר הממוצע - וזאת כאמור בסעיף 195 לחוק.

מקובלת עלינו פרשנות הנתבע בעניין זה, כי בהתאם לסעיף 207 לחוק המועד לבחינת או לדיון בתביעת התובע הוא בחלוף 90 ימים מהמועד הקובע – שכאמור מוסכם על הצדדים שהוא 23.10.21 – מבלי לקחת בחשבון שב-90 הימים האלה קיבל התובע דמי מחלה.

לאור האמור לעיל – התביעה נדחית.

נוסיף כי סעיף 9 (א) לחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלאציה), תשמ"ה-1985 מתייחס ל"הפסדים משנים קודמות, הניתנים לקזוז לפי הפקודה.

"] המנוח הגיש שלושה הליכים הנוגעים לתאונת הדרכים שאירעה לו, מתוכם שניים אוחדו בפני אב"ד – הליך זה בו טען המנוח בעיניין השכר הקובע לצורך חישוב דמי הפגיעה והליך נוסף (ב"ל 49249-01-22) במסגרתו עתר המנוח לביטול החלטת הנתבע בדבר תשלום דמי ביטוח לשנים 2016 – 2017.

לפיכך, ככלל, סטייה מתקנה 11 לתקנות המקדמות יכול שתעשה, "מקום שבו המבוטח מסר למוסד או למס הכנסה, טרם קרות התאונה וללא כל קשר אליה, דו"ח עדכני בנוגע להכנסותיו. במקרה של הגשת דו"ח כאמור, ההנחה היא שהמקדמות של אותו מבוטח צריכות היו להתעדכן ב"זמן אמת" ואם הדבר לא נעשה בשל ביורוקראטיה ו"זמן תגובה" של המערכת, אין לזקוף זאת לחובת המבוטח" (סעיפים 45-43 לפסק הדין והאזכורים שם).

...

בשל האמור, לא מצאנו כל הצדקה לכלול רכיב זה במסגרת חישוב בסיס השכר של המנוח.

לפיכך, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה כך שהבסיס לחישוב ההכנסה השנתית יכלול את ההפסדים משנים קודמות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.