טענות המערער בעירעור שלפניי:
היחיד טען בהודעת העירעור את הטענות הבאות:
בית משפט קמא שגה בקבעו כי תאונת דרכים ונהיגה בכלי רכב ללא ביטוח, מהוה היתנהגות חסרת תום לב. בעניינינו, אין מדובר בחוסר תום לב של היחיד, אלא בפזיזות ו/או בקלות דעת בלבד של יחיד, יליד שנת 1991, בעל סיפור חיים קשה שניתק קשר עם משפחתו הגרעינית כבר בגיל 16.
לעניין חוסר תום ליבו של היחיד, לא נידרש להוכיח כוונה במעשיו, אלא די בכך שהיחיד הכניס את עצמו ביודעין למצב שבו נהג באופנוע ללא ביטוח חובה ולסיכונים הכרוכים בכך, דבר שלבסוף גרם לקרנית לשלם לנוסע (בן זוגו של היחיד) שנסע עמו, סכום עתק בגין פגיעה חמורה ונכות שהוא סובל ממנה כתוצאה מהתאונה בה היו מעורבים.
...
אדרבה, אם ייקבע ליחיד צו תשלומים ההולם את נסיבותיו, אני סבורה כי יש סיכוי טוב שהיחיד יירתם להליך באופן העשוי להביא הן לשיקומו של היחיד, והן לתועלת לנושים.
לא נעלמה מעיניי התנהלות היחיד ובן זוגו במהלך הדיון בערעור, שאכן מכרסמת במסקנה כי היחיד ישתף פעולה עם בעלי התפקיד ובית המשפט.
לפיכך, אני מורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט קמא ועל החזרת התיק לבית המשפט קמא לשם קביעת תקופת תשלומים שאינה מוגבלת בזמן, לפי סעיף 163(ד) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018, וזאת לאחר שהיחיד ימציא את המסמכים שנדרשו ממנו על ידי הנאמן בתוך 30 יום מהיום.
