מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תאונת דרכים ברכב חונה עם מנוע פועל

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2020 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

האם נעשה "שימוש" של הרכב רלוואנטי בעת התאונה? לטענת קרנית, בעת התאונה עשה התובע שימוש ברכבו, שכן החנייה הקצרה במנוע פועל הייתה חלק בלתי נפרד מהנסיעה ברכב שתוכנן מיד להמשיך בנסיעתו עם ירידתה של חברתו מדירתה.
כפי שיפורט להלן, מצאתי לנכון לדחות טענה זו, ולקבל את טענת כלל, כי בעת התאונה היוה רכבו של התובע מעין זירה בלבד, וכי התאונה ארעה עקב שימוש ברכב הפוגע, ועל כן חובת הפצוי על מבטחת רכב זה. סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים מגדיר את תאונת הדרכים כך: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שארע עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם ארעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שניגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שניגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובילבד שבעת השמוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השמוש ברכב המנועי". בעניינינו ההגדרה הרלוואנטית הנה - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה.
 לטעמי באותה מידה יכול היה התובע להמתין לחברתו מחוץ לרכב או לשבת ברכב עם מנוע דומם, באופן שניתן לומר כי הרכב היוה רק זירה להתרחשות התאונה.
...
לאור האמור, מתבקשת המסקנה, כי מי שחב בפיצוי התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו הוא נהג הרכב הפוגע, ובמקרה הנוכחי קרנית בהיעדר כיסוי ביטוחי.
מבחינת נהג הרכב הפוגע הרי שהוא עשה, ללא ספק שימוש ברכב מנועי, ועקב שימוש זה נפגע התובע, עת היה מצוי בתוך רכב חונה, שלא נעשה בו שימוש המוכר ככזה לפי ההגדרות החוק הפלת"ד. לאור האמור, אני מקבל את טענותיה של "כלל" ואת הניתוח המשפטי המפורט בסיכומיה, ודוחה את טענות קרנית.
סוף דבר לאור המפורט לעיל, התביעה נגד הנתבעת מס' 1 – נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום דימונה נפסק כדקלמן:

טענת הנתבעת היא כי עובר להתרחשות התאונה היה הרכב במצב של חניה, וממילא בהתאם להגדרת "תאונת דרכים" ע"פ החוק (סעיף 1), הקובעת כי תאונת דרכים שאירעה בעת שרכב שהה בחניה תיחשב כתאונת דרכים רק במקום שבו חנה רכב במקום אסור, יש להורות כי התאונה דנן אינה תאונת דרכים לפי החוק, וממילא על דחיית התביעה.
בהודעתו של התובע במישטרה שניתנה ביום 04.06.2018, היינו חודשים ארוכים קודם להגשת התביעה וימים אחדים לאחר התאונה, ציין התובע כי "חניתי עם רכבי במפרץ כניסה על רחוב דרך הנביאים... התכוונתי לרשום כתובת בטלפון כדי להגיע לחבר שלפתע הרגשתי מכה רצינית ברכבי מאחור...". גם בעדותו לפני היום חזר התובע על גירסתו ולא מצאתי בה סימנים או סתירות שיש בהן כדי להביא לדחייתה.
לטעמי, המקרה דנן הוא בבחינת קל וחומר, שכן, בעוד שבמצב של השבתת כלי רכב מפאת תקלה, יש רגליים לדיעה כי מדובר בסיומה של נסיעה, כאשר מצבו המכאני של הרכב אינו מאפשר את המשכה, ועל כן ניתן לסבור כי התקלה היא בבחינת ארוע הקוטע את הנסיעה, באופן שגם אם זו תימשך לאחר התיקון, ידובר בנסיעה "חדשה", במקרה הנוכחי, כאשר אן כל מניעה מכאנית להמשיך בנסיעה, המנוע עודו פועל והעצירה כל מטרתה לקבל מידע בדבר כיוון הנסיעה הנכון, קשה עד מאוד לקבל דיעה הגורסת כי מדובר בעצירה הקוטעת את מהלך הנסיעה.
...
על יסוד אלו אני דוחה את טענתו של התובע לכך שהוא זכאי לפיצוי בגין אובדן שכר או פגיעה בכושר ההשתכרות.
בכל הנוגע לתקופה שמתום תקופת הנכות הזמנית והתייצבותה של הנכות הקבועה, ובשים לב לכך כי הנכות הקבועה אף היא נכות משמעותית ובפרט נוכח גילו המתקדם של התובע, אך מאידך בהיעדר כל ראיה לתשלום כלשהו שהוציא התובע בהיבט זה, אני סבור כי יש מקום לזכותו לפיצוי בסך של 300 ש"ח לחודש, לעבר ולעתיד.
סוף דבר על יסוד כל האמור, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך הכול של 84,194 ₪.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

נוכח מכלול הדברים וקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, כי החנייה ברכב שבו ישב הנהג יצרה סיכון תחבורתי ממשי שהיתממש בתאונה שאירעה, ברור שבעניינינו מתקיימת החזקה המרבה של תאונת דרכים שנגרמה עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו. טענת המערערת כי הרכב שינה את ייעודו ולכן לא חלה החזקה המרבה, נדחית נוכח קביעתו העובדתית של בית משפט קמא כי הנהג ישב במושב הנהג עם המנוע פועל והיה מוכן לתזוזה לפי הוראה, כך שמבחינת הנהג (הנפגע) הנסיעה לא הסתיימה במועד התאונה.
...
עם זאת, וכפי שנקבע קודם לכן, שוכנענו כי בנסיבות דנן, היה שימוש תחבורתי במועד התאונה, ולפיכך הקביעה בדבר תחולת החזקה המרבה על התאונה דנן וחבות המערערת מטעם זה, היא למעלה מן הצורך.
סוף דבר הערעור נדחה.
בנסיבות העניין לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.

בהליך תאונת דרכים (ת"ד) שהוגש בשנת 2017 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

<#7#> גזר דין הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום בגרימת תאונת דרכים עקב חניית רכב בצורה לא בטוחה כאשר המנוע פועל וגרימת חבלה של ממש לגוף.
...
במכלול הנתונים שהובאו בפני אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את העבירות כאן, אשר במרכזן גרימת חבלה של ממש לנאשם עצמו, כולל פסילה בפועל לתקופה שבין 3 חודשים ועד 12 חודשים, פסילה על תנאי, קנס ועונשים נוספים במקרים המתאימים.
לאור כל האמור לעיל, ולאחר שנתתי דעתי לנסיבות התאונה, תוצאותיה, נסיבותיו האישיות של הנאשם, עברו התעבורתי בשים לב לוותק הנהיגה שלו, טיעוני הצדדים ויתר הנסיבות, אני גוזרת את דינו של הנאשם כדלקמן: אני דנה את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,200 ש"ח או 12 ימי מאסר.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2007 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

ויודגש: השופט כרמל סמך את החלטתו על הקטע הבא מלשון סעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד), הקובעת, בין השאר, כי תאונת דרכים משמעה "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו...
רק כדוגמה נוספת לשלל הדוגמאות והנוסחאות שניתנו ע"י הערכאות השונות ואשר צוטטו ע"י הפרקליטים בסיכומיהם, אתייחס לשאלה הרטורית הבאה: מה – למשל-דין נהג בעיר זרה העוצר את רכבו כדי לקבל הדרכה לגבי כיוון נסיעתו (בין אם המנוע ברכבו פועל ובין אם הוא כבוי)? האם נאמר כי זמן העצירה הזה, לצורך קבלת ההנחיות, מנתק את הקשר בין הרכב לבין השמוש בו? קבלת טענה שכזו תביא את פרשנות המונח "שימוש" AD ABSURDUM ולא לכך נתכנו עלילות הפרשנות, אם אשאל דימוי מלשונו הציורית של השופט מ.זילברג ב-ע"א 53/54 פד"י ח' 785 819.
...
בעמוד 481, מול האות ב', אומר בית המשפט: "נראה לנו כי הדבור הוא בעל רמת הפשטה גבוהה למדיי, באופן שניתן לכלול בחובו מצבים רבים שעל-פי המבחן התעבורתי יש לראותם כשימוש ברכב, בלי שהם יופיעו בפירוט הקזואיסטי של ההגדרה". כן ראה את המשך השקפתו של המחבר י.אנגלרד בסעיף 109 לספרו הנ"ל. ה) ואם בפרשנות עסקינן, הרי שניתן להגיע לאותה מסקנה פרשנית ע"י בחינה הפוכה של המונח "שימוש". לְמָה הכוונה? מצינו ביטוי האומר "יצא מכלל שימוש". ומפרש המילון העברי המרוכז של א.אבן-שושן את הביטוי הזה כך: "התיישן, חדלו להשתמש בו". כלומר, אם נאמץ את גירסת התובעת לפיה המונח "שימוש" אינו אוצר בחובו הפסקת-ביניים, כלום נתבקש להסיק כי הרכב הזה התיישן וחדלוּ להשתמש בו? התשובה השלילית מתבקשת מאליה, ומאליה מתבקשת המסקנה החיובית לפיה עצירת הרכב ע"י התובעת היתה חלק משמושהּ ברכב.
11) הגענו לסוף דרכה של התביעה: התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט בסך-.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו