תאונת דרכים בצומת המשטרה בחדרה

מהכרות עם הצומת ציין שידוע לו שקיים אור ירוק משותף למי שמגיע מחדרה ופונה (שמאלה) לאור עקיבא ולמי שמגיע מפרידיס ופונה שמאלה לבנימינה.

עד ההגנה, מר נימר ג'רבאן טען, כי ניכנס לפני מספר שנים לחנותו של אבי–הנאשם, ראה שהוא מבולבל, הבין כי הדבר נבע ממעורבות הנאשם בתאונת דרכים בצומת בנימינה וציין באוזנו של עובד במקום שהוא עצמו היה עד לתאונה.

להלן עקרי הנימוקים הללו – העובדה שנקבעה תקינות מערכת הרמזורים בצומת המדובר בזמן התאונה במצורף לעובדה שגירסת עד התביעה עקיבאייב בחקירתו במישטרה (שלפיה המשיב חצה את הצומת באור אדום) התקבלה כמשקפת את המציאות, הצדיקו הרשעת המשיב בדינו.

...

אלא, שמסקנתנו הינה, כי הראיות אשר הובאו לבית המשפט לא עובדו עד תום, לא זוקקו עד תום ולא הוצבו על לוח המבחן באורח אשר יאפשר הכרעה עניינית בדין לכאן או לכאן, לאשם או לזכאי.

משהצדדים נתנו הסכמתם לכך (ובצדק רב) אנו מורים לעשות כן כעת.

נוכח כל המפורט לעיל אנו מקבלים חלקית את ערעור המדינה, כדלקמן: בית המשפט קמא מתבקש לאפשר לתביעה להביא לפניו עדיה ביחס לסוגיית פיענוח ת/24 ולהגנה, להביא לפניו עדיה ביחס לסרטון אשר הוצג לעד שוורץ.

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 8864-10-17 תמיר ואח' נ' לוי ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר תובעת / נתבעת שכנגד אלכסנדרה תמיר נתבעים / תובעים שכנגד 1.יוסף לוי 2.עמוס מאמוס פסק דין

בתאריך 16.5.17 בסביבות השעה 08:00, בכביש מס' 4 מכיוון צפון לדרום, סמוך לפני צומת הפניה שמאלה אל רח' עובדיה יוסף, אירעה תאונת דרכים בין רכב התובעת מסוג פורד פוקוס מ.ר. 64-734-75 (להלן: "רכב התובעת"), לבין רכבו של נתבע 2 מסוג טרנזיט מ.ר. 32-116-71 בו נהג באותה עת נתבע 1 (להלן: "רכב הנתבעים").

לשמע דברים אלה, אמר בנה של התובעת: "...אנחנו כבר היינו בתוך הנתיב אחרי שמתפצל מישניים לשלושה, היינו כבר בנתיב פנייה שמאלה. הכביש שם הולך בצורה מעוקלת והיינו כבר בשלב שהוא כביכול מתיישר לקראת הפנייה ושם זה קרה, ממש לפני הפנייה. לא היה מצב שנוצר פער ואמא שלי היתמהמהה...". גם התובעת הגיבה באופן דומה באמרה: "... לא היה מצב כזה כמו שהנתבע מתאר שאני התמהמהתי עד כדי שנוצר פער ביני לבין הרכב שהיה לפני שאליו הוא ביקש להכנס ואז האצתי את הרכב שלי. זוחלים שם פגוש אל פגוש. ...הוא פגע בי בברוטאליות ובבריוניות הוא ניכנס לי לנתיב. הוא היה בנתיב האמצעי שמורה על נסיעה ישר...". לשאלתי כיצד מסביר נתבע 1 את נסיון ההישתלבות שלו בנתיב הפניה שמאלה בשעה שאף לפי גירסתו הוא נוהג בדרך כך לנסוע ישר לכיוון "צומת המישטרה", השיב הלה: "... כשיש לנו אפשרות שאנחנו רואים שצומת המישטרה עמוסה ומתפנה מרחק, אנחנו תמיד נכנסים לנתיב השמאלי לפנות שמאלה. זכותי...". במסגרת עדותו הגיש נתבע 1 את תמונת הצומת נ/1, את הדף שעליו רשם את פרטי התובעת לאחר התאונה - נ/2, תצלום של רכב הנתבעים והשריטה שנותרה על הדופן השמאלית שלו כתוצאה מהתאונה - נ/3, ואת תצלום רכב התובעת - נ/4.

...

בנה של התובעת, זיו, אשר היה עמה ברכב בעת התאונה, העיד בפני גם כן וסיפר: "... היינו בנתיב פנייה שמאלה. בזמן שנסענו אז פתאום הגיע מיני וואן –וואן ופתאום הופיע בצד ימין ואני ישבתי במושב ליד הנהג. פתאום שמעתי בום. ... היינו בנתיב שמאלה. אני רגיל לראות אנשים שנדחפים כי זה קורה כל בוקר. זה היה מבהיל. לשאלת בית המשפט, מתי בפעם הראשונה ראיתי אותו או איזה חלק שלו אני אומר שזה היה מהיר ופתאום ראיתי אותו נכנס...". מנגד, תיאר נתבע 1 את שארע, כדלקמן: "...יש שני נתיבים קדימה ונתיב אחד שמאלה. כל בוקר אני נוסע את אותו קו שנים. תמיד אני תופס את הנתיב האמצעי... בדרך כלל יש פקק קבוע. אנחנו תמיד נוסעים בנתיב האמצעי, כעיקרון נוסעים ישר לצומת המשטרה, כשאנחנו עוברים את הגשר יש תופעה קבועה, תמיד נהגים חולמים. אלה שרוצים לפנות שמאלה לא שמים לב שמתחלף להם לירוק... ומה נוצר? נוצר פער בכביש... אני הגעתי לנקודה שהגברת הנכבדה הזאת התמהמהה ונוצר פער בינה לבין האוטו שהיה לפניה, אני בנתיב האמצעי עדיין והיא בנתיב השמאלי. כשהתובעת אומרת שזה קרה יותר קדימה אני אומר שהיא משקרת במצח נחושה. אני המום מכל הסיפור שלה. כשנוצר הפער, אני בנסיעה והיא עוד עומדת ... נכנסתי לנתיב השמאלי כי היה לי מרחק, הגברת מאוד כעסה... אני מסתכל במראה שלי – מראה גדולה של טרנזיט ורואה שהגברת נותנת פול גז כזה ולא מוכנה לוותר לי, נכנסתי כבר שני שליש כמעט בפנים ואני נוסע לאט והיא לא מוכנה לוותר לי ... אני כבר הייתי בזווית אלכסונית ביחס אליה. אם אני נשאר בזווית הזאת מניסיוני היא נכנסת בי... נתתי גז מהר וסובבתי את ההגה ימינה. נוצר מצב שאני נמצא בזווית ישרה והיא נדחפת בין שפת הכביש בצד שמאל שזה לבנה כזאת בשיפוע, והיא עלתה על השפה ונדחפת וממשיכה לנסוע ... המשכתי לתת גז ולנסוע ושנינו נוסעים והיא לא מרפה וממשיכה לנסוע איתי ביחד. עד שהיא התעשתה והגיעה למסקנה שהיא לא יכולה לעבור אותי כי הייתי אלכסונית ורק התיישרתי טיפה והיא הרפתה...". נתבע 1 הוסיף וטען כי מאחר שהרכב שלו היה עמוס בתלמידים, הוא חשש שאם יבלום את רכבו אזי רכב התובעת יפגע בו והתלמידים אותם הסיע ברכבו כאמור ייפגעו גם כן. לכן, כך לגרסתו, הוא הסיט את הגה הרכב ימינה, תפגע בו הנתבעת והתלמידים יפגעו ולכן, הוא הפנה את ההגה ימינה והמשיך בנסיעה.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את גרסאות שני הנהגים לרבות עדות בנה של התובעת, ונדרשתי לראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא שהתאונה ארעה באופן שתואר על ידי התובעת, דהיינו כתוצאה מכך שרכב הנתבעים סטה שמאלה אל תוך נתיב נסיעתה ובמהלך עקיפתו את רכבה באופן בלתי זהיר, פגע בו. ואלה הם נימוקי: · התצלומים שהוגשו מטעם התובעת – ת/2 ו- ת/3, ממחישים באופן שלטעמי אינו יכול להשתמע לשתי פנים, היכן ארעה התאונה, שכן אותם 3 גזעי דקלים הנראים בתצלום ת/3 משמאל לרכב הנתבעים בשלב שבו הוא צולם על ידי התובעת מאחור (מיד לאחר התאונה), נראים גם בתצלום ת/2 ככאלה הממוקמים בסמוך מאוד אל הפניה שמאלה בצומת והרבה אחרי המקום בו מאפשר הכביש השתלבות של כלי רכב מהנתיב האמצעי לשמאלי (מקום שבו אין עוד צמחיה על אי התנועה).

מפני כל האמור לעיל, החלטתי לקבל את התביעה העיקרית במלואה ומשכך אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סך נזקיה המוכחים, דהיינו - 5,285 ₪ (4,266 ₪ בגין הנזק לרכב+ 569 ₪ ירידת ערך + 450 ₪ שכ"ט השמאי).

התביעה שכנגד נדחית, ללא צו להוצאות.

רקע בתאריך 13.5.17 סמוך לשעה שעה 17:00, בצומת הרחובות הגיבורים -הרברט סמואל בחדרה, אירעה תאונת דרכים בין רכבו של התובע מסוג פג'ו מ.ר. 76-285-56, בו נהג באותה עת בנו גל (להלן: "רכב התובע"), לבין רכבו של נתבע 1 מסוג פורד מ.ר. 69-486-50, שהיה מבוטח באותה עת על ידי נתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבע").

לאחר ששמעתי את גרסאות שני הנהגים, את עדויות החבר של בנו של התובע שהיה עמו ברכב, אשת נתבע 1 וחברו, וגם שמעתי מפי נציגת נתבעת 2 כי מדובר בתאונה שנסיבותיה נחקרו על ידי המישטרה, סברתי כי נכון אעשה אם אורה על העברת תיק החקירה המשטרתי לעיוני גם כן. בהמשך הסתבר כי יחידת תביעות התעבורה של משטרת חדרה הגישה כנגד נתבע 1 כתב אישום שייחס לו עבירות של סטיה מקוו נסיעה ונהיגה בחוסר זהירות שגרמה לנזק (ר' תיק ת"ד (חדרה) 2989-01-18) והצדדים הודיעוני כי הם מסכימים להמתין לתוצאות משפטו של נתבע 1, בטרם יינתן פסק הדין בתיק זה. בתאריך 4.6.19 הסתיים משפטו של נתבע 1 בהסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום שהוגש נגדו בתחילה והוא הורשע על פי הודאתו בעבירה של הפרת חובת זהירות לפי תקנה 21(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

...

לאחר ששמעתי את גרסאות שני הנהגים, את עדויות החבר של בנו של התובע שהיה עמו ברכב, אשת נתבע 1 וחברו, וגם שמעתי מפי נציגת נתבעת 2 כי מדובר בתאונה שנסיבותיה נחקרו על ידי המשטרה, סברתי כי נכון אעשה אם אורה על העברת תיק החקירה המשטרתי לעיוני גם כן. בהמשך הסתבר כי יחידת תביעות התעבורה של משטרת חדרה הגישה כנגד נתבע 1 כתב אישום שייחס לו עבירות של סטיה מקו נסיעה ונהיגה בחוסר זהירות שגרמה לנזק (ר' תיק ת"ד (חדרה) 2989-01-18) והצדדים הודיעוני כי הם מסכימים להמתין לתוצאות משפטו של נתבע 1, בטרם יינתן פסק הדין בתיק זה. בתאריך 4.6.19 הסתיים משפטו של נתבע 1 בהסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום שהוגש נגדו בתחילה והוא הורשע על פי הודאתו בעבירה של הפרת חובת זהירות לפי תקנה 21(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.

לאחר שנתתי דעתי לכל אלה ולעדויות שנשמעו בפני, תצלומי המקום בו ארעה התאונה ותמונות הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ממכלול הראיות אליהן נדרשתי עולה כי נתבע 1 בצע את פניית הפרסה באופן שהפתיע את בנו של התובע אשר נסע קודם לכן מעט מאחוריו ומשמאלו ואילו זה האחרון כשל גם הוא בנהיגה לא זהירה ובאופן שלא אפשר לו לצפות את כוונת הנתבע 1 לפנות שמאלה ולכן לא הספיק לבלום את רכבו באופן שיכול היה למנוע את ההתנגשות בין שני כלי הרכב או לפחות להקטין את הנזקים שנגרמו כתוצאה ממנה.

התוצאה היא אם כן שאני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד סך של 5,940 ₪ המהווים 60% מסך נזקיו המוכחים של התובע (9,099 ₪ בגין הנזק שנגרם לרכב + 800 ₪ שכ"ט השמאי).

בית משפט לתביעות קטנות בחדרה ת"ק 43766-03-15 פליישר נ' דרין ואח' בפני כב' הרשמת הבכירה טלי מירום התובע סטוארט פליישר הנתבעות 1.זיידאן דרין 2.כלל חברה לביטוח בע"מ פסק דין

רקע ביום 14.11.14 אירעה תאונת דרכים בצומת פרדיס במעורבות רכבו של התובע ורכבה של נתבעת מס' 1 (להלן: הנתבעת).

לאחר חילופי דברים קצרים ניגש התובע לרכבו על מנת להביא משם את הטלפון הנייד שלו; או אז, טוען התובע, נכנסה הנתבעת לרכבה ועזבה את המקום, ואת פרטיה נאלץ לברר במישטרה, על סמך מספר הרכב בו נסעה.

...

עם זאת, עצם העובדה שהעד התייצב לדיון הראשון על מנת להעיד מטעם התובע (אם כי בסופו של דבר לא העיד בהעדר התייצבות מטעם הנתבעת), יש בה כדי להצביע על כי היה בכוונתו לתמוך בגרסת התובע לתאונה, שאם לא כן, לא היה התובע מזמנו לעדות.

בנסיבות אלו, אין בידי לקבל את טענת המבטחת, כאילו אי הבאתו לעדות עולה כדי המנעות מהבאת עד רלוונטי שיש בה כדי לתמוך בגרסת הצד שכנגד.

סופו של דבר, על הנתבעות לשלם לתובע סך של 8,756 ₪.

כעולה מעובדות כתב האישום המתוקן, בתאריך 21/2/20 או במועד סמוך לכך נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג B.M.W, מ.ר. 32-110-30 (להלן: "רכב א") בכביש 4 מצפון לדרום והגיע לצומת עם כביש 65 (צומת נחל חדרה) או במקום סמוך לכך.

הנאשם נהג ברכבו בקלות ראש, בכך שלא שם לב לדרך, לא ציית לאור האדום שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, ניכנס לצומת כשהוא חוצה את קו הצומת באור אדום, עלה על אי התנועה בכביש 4 לדרום, המשיך ישר, עלה על אי התנועה בין המסלולים בכביש 65, פגע עם חזית רכבו בדופן שמאל של רכב ב' ובעקבות כך רכב ב' היתהפך על דופן ימין (להלן: "התאונה").

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוואנטיים אשר צוינו לעיל, תוך עריכת איזון בין רכיבי הענישה השונים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 3 חודשים אשר יבוצע בעבודות שירות במשטרת חדרה.

מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה, החל מהיום על עבירות של נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה בשיכרות ו/או סרוב למתן בדיקה ו/או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים ו/או גרימת תאונת דרכים שבצידה חבלות של ממש.

...

בסופו של דבר, לא המליץ שירות המבחן לנקוט כלפי הנאשם בגישה טיפולית שיקומית כלשהי, לדבריו הנאשם התקשה לקחת אחריות רגשית אודות מעשיו והשלכותיהם, והומלץ על הטלת ענישה שתכלול את פיצוי הנפגע.

על כן ולאור כל האמור לעיל, בהתחשב בשיקולים האמורים ובנסיבות המקרה דנא, אני קובע כי מתחם העונש ההולם ביחס לעבירות בהן הורשע הנאשם, הינו ממאסר הצופה פני עתיד או צו של"צ ועד מספר חודשי מאסר בפועל בודדים, לביצוע בעבודות שירות, ותקופת פסילה בין 3 חודשים ל- 30 חודשים (עניין ביטון וכן רע"פ 3972/19 קנטור גוז נ' מדינת ישראל ורע"פ 3065/19 אהרון אסלן נ' מדינת ישראל [ניתנו ביום 17.06.19, פורסמו בנבו]) לצד ענישה נלווית.

         "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

לאחר שנתתי את דעתי לנסיבות התאונה, רמת הרשלנות, עמדת שירות המבחן, החיסכון בזמן השיפוטי, מצבו הרפואי של הנפגע והשפעת התאונה עליו עד היום, באתי לכלל מסקנה כי יש לגזור את עונשו של הנאשם ברף האמצעי של מתחם העונש ההולם.