תאונת דרכים בישראל עם רישיון נהיגה זר

התובע טוען כי בתאריך 9.4.18 היה מעורב רכבו בתאונת דרכים בה נפגע רכב צד ג'.

באותו עניין קבע בית המשפט העליון (כב' הש' ת' אור) כי המערערת לא היתה יכולה להבנות מהרשיון הזר מכוחו נהגה במועד התאונה נשוא אותה פרשה משום שלא עמדה בתנאי תקנה 567 לתקנות התעבורה: "רואים אנו, שהוראותיה של תקנה 567 קובעות שתי חלופות, שעשויות היו להתיר למערערת לנהוג בישראל ללא רישיון נהיגה ישראלי. האחת היא ההיתר שניתן בתקנה 567(א), למי ש"מקום מגוריו הקבוע בחוץ לארץ", לנהוג בארץ תחת רישיון נהיגה זר או בנלאומי.

...

התוצאה היא כי גם במקרה דנן, כפי שמצא בית המשפט בפרשת לביא, לא היה לנהגת רשיון נהיגה תקף בעת קרות התאונה.

גם לו היה בידי התובע לצלוח את הוכחת קיומה של עילת התביעה נגד הנתבעת נדמה כי דין התביעה היה להדחות מטעם זה. סיכומו של דבר ונוכח כל המקובץ, התביעה נדחית.

נתבעת 1 בפניי תביעה כספית, בסך של 21,674 ₪, בגין נזקים שנגרמו עקב תאונת דרכים מיום 18.4.19.

לטענתו, הנתבע הנו תושב ישראל ובהתאם לתקנה 567א לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "התקנות"), אסורה היתה עליו הנהיגה עם רישיון נהיגה זר בלבד ועל כן, אין הפוליסה תקפה ואין הנתבעת חבה חבות ביטוחית כלפי התובעת.

רישיון הנהיגה שהחזיק הנתבע אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום התאונה החזיק הנאשם רישיון נהיגה זר ולא היה ברשותו רישיון נהיגה ישראלי.

...

התובעת טענה כי שילמה תגמולי ביטוח בסך של 21,674 ₪ ועל הנתבעים לשאת בסכום זה. בכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעת, נטען כי דין התביעה כנגדה להידחות.

התאונה לאחר ששמעתי את נהג רכב התובעת, ראם אילוז ואשתו שהיתה עימו, אפרת אילוז, כאשר הנתבע לא העיד, מצאתי לקבל את גרסתם לתאונה.

עדות זו, כאמור לא נסתרה, העדים העידו באופן אמין וברור ועל כן הנני מקבלת את גרסתם ודוחה טענת ההגנה לפיה נהג התובעת הגדיל את הנזק בכך שגרר את רכב הנתבע תחת המתנה לגרר במקום.

סוף דבר לאור כל האמור, מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך של 21,674 ₪ בתוספת אגרת בית משפט כפי ששולמה, הוצאות העדים כפי שנפסקו ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪.

רקע ופסק דינו של בימ"ש קמא- כאמור בפסק הדין, המבקש הגיש כנגד המשיבה תביעה ע"ס 14,800 ₪ נוכח סרובה של המשיבה לשאת בעלויות תאונת דרכים בה היה המבקש מעורב בטענת העידר כסוי בטוחי.

ב"כ המשיבה מפנה לתקנה 567א(1א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961, הקובעת כי ניתן לנהוג עם רישיון נהיגה זר בתנאי שהנהג אינו פסול מלקבל רישיון נהיגה ישראלי.

...

אני סבורה כי אין בנדון כל שאלה עקרונית.

דין טענת המבקש לפיה אין כל רלוונטיות לפסילת רישיונו הישראלי (נוכח עבירת תנועה שבצע) רק משום שיש לו רישיון נהיגה נוסף, זר, דינה להידחות.

התוצאה היא, כי בנסיבות העניין נמצא פסק הדין נכון ודין הבקשה להידחות.

המסקנה הצריכה מכך הנה שעל פי הוראות הסעיף הנתבע 1 היה רשאי לנהוג עם רישיון הנהיגה הזר שברשותו מיום 16/9/12 ולמשך שנה, עד ליום 15/9/13.

(ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), המבטח לא יהיה פטור מחבותו לפי פוליסה זו אם הנוהג ברכב היה בעל רישיון נהיגה בר-תוקף כאמור בסעיף קטן (א), במועד כלשהוא במשך 24 החודשים שקדמו למועד קרות תאונת הדרכים, ובילבד שבעת קרות מקרה הביטוח לא היה פסול מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה כאמור לפי הוראות שבחיקוק, בפסק דין, בהחלטות בית משפט או רשות מוסמכת אחרת.

ודוק, רק לאחרונה עמד בית המשפט העליון בע"א 2143/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני [פורסם במאגרים] (19/9/22) על חובות חברת ביטוח אודות גילוי ויידוע כלפי המבוטח, בכל הנוגע לתנאים ולהגבלות החלים על הכסוי הביטוח בהקשר הצורך לברר את תקפות רישיון הנהיגה הזר של המבוטח ועל הנפקות של העידר קיומה באופן זה שהיא מביאה לדחיית ניסיון הנתבעת להיתנער מחבותה, בין היתר, בשל תקפותו של רישיון נהיגה זר. הינה כי כן, המסקנה הצריכה של כל האמור הנה שהנתבעת 2, תישא בפצוי התובעים.

...

במסגרת החלטתי מאותו מועד הוריתי לתובעים להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שיצורף נהג הרכב וכן הבהרתי שאין מקום להתקדם בהליך המינוי של המומחים המבוקשים טרם בירור נושא הכיסוי הביטוחי.

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

התביעה כנגד הנתבעת 3 (קרנית) נדחית.

כן, נדחית ההודעה לצד שלישי של קרנית כנגד הנתבע 1, ללא צו להוצאות.

לטענתה, המערערת אינה עומדת בתנאי תקנה 567א לתקנות התעבורה, שכן פרק הזמן האחרון בו שהתה המערערת בחו"ל הנו כ-8 חודשים, בעוד התקנה קובעת כי על המערערת לשהות שנה אחת רצופה בחו"ל בטרם הגעתה לישראל, על מנת שתהא רשאית לנהוג בישראל עם רישיון נהיגה זר. בתשובה לתגובת המשיבה, טענה המערערת כי "על-פי פרשנות סבירה בנסיבות העניין" יש לראותה כמי שקיימה את התנאי הקבוע בתקנה 567א לתקנות התעבורה, לפיו שהתה תקופה של שנה רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתה האחרונה לישראל.

הוראה זו מורנו לאמור: "567א. רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר עולה חדש, אזרח ישראל או תושב ישראל הרשאי לשבת בישראל ישיבת קבע, אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות לפני יום כניסתו האחרונה לישראל, רשאי לנהוג ברישיון נהיגה זר, ברכב המתאים לדרגת רישיונו, במשך תקופה של שנה מיום כניסתו לישראל ובלבד שנתקיימו בו תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190. " תקנה זו חלה על סוג מיוחד של מקרים-מי שהגיע לישראל מתוך מטרה להפוך את ישראל למרכז חייו ולהשתקע בה, כך כנלמד גם מכותרת הסעיף "רישיון נהיגה לעולה ולתושב חוזר". עמד על כך כב' השופט י' עמית בבר"ע (מחוזי חיפה) 1003/06 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, לא פורסם (20.5.2007), בהוסיפו כי התקנה הוספה והורחבה כך שתחול בנוסף לעולים חדשים גם על תושבים חוזרים, ופרק הזמן לצורך המרת רישיון הנהיגה הזר לרישיון נהיגה ישראלי הוארך משלושה חודשים לשנה (תיקון מספר 5 מיום 13.8.2002, קובץ תקנות 6189 תשס"ב, עמודים 1202-1203).

...

מקובלת עליי מסקנת השופט עמית, לפיה "בכך ביקש המחוקק להקל עם עולים ותושבים חוזרים, לרבות כאלו המחזיקים באזרחות ישראלית, שמגיעים לישראל בכוונה להשתקע בה." לאור טענת המערערת, לפיה היא עזבה את ישראל עם תום שרותה הצבאי, נישאה ומתגוררת בארצות הברית דרך קבע עד היום, הרי שתקנה 567א לתקנות התעבורה אינה חלה עליה.

סוף דבר 17.

הערעור נדחה.