תאונת דרכים בגלל אי ציות לתמרור "כיכר לפניך

פתח דבר לפניי תביעה כספית בסך 8,853 ₪ ותביעה שכנגד בסך 63,419 ₪, שעניינן תאונת דרכים שארעה ביום 23.5.2017 בין אוטובוס (מ.ר.48-796-37), אשר היה מבוטח בזמן הרלבנטי לתאונה באיילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "רכב התובעת") לבין רכב מ.ר.67-791-32 (להלן: "רכב הנתבעת") אשר היה מבוטח במגדל חברה לביטוח בע"מ. עיקר טענות הצדדים לטענת התובעת, עת נסע האוטובוס בנתיבו כדין, לפתע סטה רכב הנתבעת מנתיב נסיעתו, אל עבר נתיב נסיעת האוטובוס בחוסר זהירות, ומבלי שציית לתמרור מתן זכות קדימה, פגע בו והסב לו נזקים.

דיון והכרעה המחלוקת בין הצדדים מיתמקדת בשאלה האם, כגירסת נהג האוטובוס התאונה נגרמה בשל אי-מתן זכות קדימה ע"י נהג רכב הנתבעים או האם כגירסת הנתבעת, התאונה נגרמה בשל נסיעה מהירה, חסרת זהירות של נהג האוטובוס.

תקנה 64(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת: "נוהג רכב המתקרב בכביש לצומת או להתמזגות כבישים שלפניהם מוצב תמרור המציין מתן זכות קדימה לתנועה בדרך החוצה, יאט ובמקרה הצורך יעצור את רכבו כדי לתת זכות קדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת או להתמזגות הכבישים מכביש אחר." נהג האוטובוס (רכב הנתבעת שכנגד) תיאר בעדותו בפני, את אופן היתרחשות התאונה כדלקמן: "יצאתי בכיכר נסעתי ישר בדיוק אחרי האי תנועה הגיע רכב מצד ימין. ראיתי אותו מגיע במהירות ולא ציית לתמרור תן זכות קדימה. עצרתי כדי למנוע את התאונה, בלמתי הוא לקח סיבוב רחב מידי ופגע בי בדלת הקדמית ובתאורה קדמית-ימנית של האוטובוס. הוא פגע בי בדלת הקדמית שלו וגילח את כל האוטו שלו מהדלת הקדמית אחורה. זה היה בצד שמאל שלו". בהמשך העיד, כי רכב הנתבעת הגיע מצד ימין וניסה להישתלב, הכביש מצטמצם לנתיב אחד בהמשך, אך התאונה התרחשה "לפני שהנתיבים מצטמצמים", אך הוא "יצא מאי התנועה" (עמ' 4 שורות 3-7 לפרוטוקול).

...

לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה בעניין הנזק גם כן, בשל ניתוק הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הנזק הנטען, בשל חלוף הזמן שעבר ממועד התאונה עד למועד בדיקת השמאי אשר בוצעה בשיהוי רב. התקיים לפניי דיון הוכחות בו העידו, נהג האוטובוס, כמו גם, נהג רכב הנתבעת/התובעת שכנגד.

מוקדי הנזק בכלי הרכב, מסתברים עם גרסת נהג אוטובוס יותר מאשר עם גרסת נהג רכב הנתבעת ותומכים במסקנה אליה הגעתי.

התובעת והתובעת שכנגד תמכו את נזקיהן בחוות דעת שמאיות המעידות על שומת הנזק, משכך, הן הרימו את הנטל להוכחת הנזקים האמורים שנגרמו להן בעקבות התאונה שבענייננו- למעט ימי עמידה של רכב התובעת בסך 2,600 ₪ ודמי טיפול בתביעה, אשר לא הוצגו אסמכתאות מתאימות להוכחת רכיב זה. סיכום לפיכך הנני פוסקת כדלקמן: בתביעה העיקרית תשלם הנתבעת לתובעת סך של 4,402 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה (30.11.2017) ועד ליום התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרת בית משפט ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 1,800 ₪.

בתביעה שכנגד תשלמנה הנתבעות שכנגד באמצעות הנתבעת שכנגד 2, סך של 12,684 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד (1.2.2018) ועד ליום התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרת בית משפט ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך של 17.55%.

התביעה מבקשת להרשיע הנאשם בעבירות של: אי ציות לתמרור ב- 36 – עבירה על תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961 (תק"ת) + סעיף 38 (2) + (3) לפקודת התעבורה תשכ"א – 1961 (פק"ת).

לא יכול היה לומר באיזה מהירות נסע ומה המרחק בין הכיכר הנמצא לפני הצומת למקום התאונה.

עד תביעה 1, רס"מ נזיה חמאם (הבוחן) הנו בוחן תאונות דרכים באת"ן חוף וטיפל בתאונה.

מסקנתו של הבוחן הייתה כי הגורם היחיד לתאונה הנו הגורם האנושי עקב אי ציות הנאשמת לתמרורי ב- 36 שהיו מוצבים בדרכה.

אם היינו יודעים את המרחק שבו היה האופנוע מקוו הצומת בעת שהפרטי יצא לכביש היינו יכולים לקבוע על מי מוטלת האחריות לתאונה, אך בהיעדר חישובים כאלה וניסוי מתאים לא ניתן לקבוע.

...

<#3#> הכרעת דין החלטתי לזכות הנאשמת.

לאור כל האמור לעיל החלטתי לזכות הנאשמת מהעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה גרם תאונת דרכים וחבלה של ממש, בגין אי ציות לתמרור 303 ונהיגה בקלות ראש, עבירה על תקנה 22(א) לתקנות התעבורה, בקשר עם סעיפים 62(2) ו- 38(3) לפקודת התעבורה.

מ-ת/3, שהוגש, כאמור, בהסכמה, עולה כי בחקירתה במישטרה, מסרה הנאשמת כי כאשר הגיעה למעגל התנועה, האטה, הביטה שמאלה ולא היה כל רכב בכיכר, החלה בנסיעה לתוך המעגל ואז הופיע הקטנוע המעורב מול חזית רכבה והיא פגעה בו. הנאשמת נישאלה והשיבה כי הצומת היה מואר חלקית, אם כי מוגבל בשדה הראיה בגלל צמחיה וסלעים בכיכר, היא נכנסה לצומת במהירות של 30 קמ"ש לערך והבחינה לראשונה בקטנוע, בתאונה עצמה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי ראיות הצדדים, שמעתי העדויות והסיכומים, אני קובעת כי המאשימה הוכיחה, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשמת אחראית לגרם תאונת הדרכים שבנדון .

לא שוכנעתי כי הנאשמת נקטה בכל אמצעי הזהירות הנדרשים טרם כניסתה למעגל התנועה, שכן, עדותו של ע"ת 3, לפיה, אם הייתה הנאשמת מביטה שמאלה, בטרם כניסתה למעגל התנועה, הרי שהייתה יכולה להבחין ברוכב המעורב נוסע בתוך המעגל וליתן לו זכות קדימה, לא נסתרה על ידי ההגנה.

לאור כל האמור לעיל, הנני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל הנדרש ממנה במשפט פלילי, הוכיחה אשמת הנאשמת מעבר לכל לספק סביר, ולכן אני מרשיעה את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום.

בפני בקשה להורות על ביטולה של פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ביום 30.3.14 למשך 60 ימים בגין ארוע של גרם תאונת דרכים, עקב אי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, גרימת חבלה ועזיבת מקום התאונה מבלי להגיש עזרה ולמסור פרטים ומבלי לדיווח למישטרה.

למבקש מיוחסת עבירה לפיה בתאריך 28.3.14 בשעה 14:00 לערך, נהג ברכב ברח' זלמן שניאור, מכיוון צפון, פנה ימינה בכיכר רח' אבא הלל סילבר ופגע בהולך רגל שחצה את הכביש על מעבר חצייה (להלן: "התאונה").

רשלנותו של המבקש, מעבר להתרחשות התאונה על מעבר חצייה, הנה נסיעה ללא ציות להוראות תמרור 306 המהוה אזהרה להאט מהירות הנסיעה לפני מעבר חצייה.

ניתנה היום, ז' אייר תשע"ד, 07 מאי 2014, בהיעדר הצדדים.

...

מחומר הראיות שמצוי בו בשלב זה, סבורני כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש, ולהלן אפרט: הודעת המבקש תחת אזהרה בהודעתו במשטרה מיום 30.3.14 הודה המבקש בנהיגה ברכב ובפגיעה בהולך הרגל על מעבר החצייה.

על פי הלכת בש"פ 513/88 מדינת ישראל נ' רז גוליו: "השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות." לאחר שבחנתי את נסיבות התאונה כפי שעולה מחומר החקירה, יש להניח כי אופן נהיגתו של המבקש באירוע פגיעה בהולך הרגל על מעבר חצייה, כאשר תנאי הראות ושדה הראייה טובים, מעיד על רשלנות, וכפועל יוצא על מסוכנות.

אשר על כן, הנני קובעת כי במצב לכאורי זה, נהיגת המבקש מסוכנת לציבור משתמשי הדרך.

סוף דבר לאור האמור לעיל, ולאחר ששקלתי בכובד ראש את מכלול טיעוני המבקש כולל נסיבותיו האישיות ונסיבות התאונה, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת קצין המשטרה ומורה כי הפסילה תיוותר על כנה.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א -1961 (להלן: הפקודה), בצרוף סעיף 62(1) לפקודה; מעשי פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה; הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; שימוש בנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי סעיף 35 סיפא לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; נהיגה באין כניסה, אי ציות לתמרור ב2, עבירה בנגוד לתקנה 22א לתקנות התעבורה; שבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.

הנאשם, שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, נהג ברכב באותו היום בשעה 14:50 לערך ברחוב יחזקאל בירושלים לכיוון "כיכר השבת", נסע בנתיב המיועד לתחבורה ציבורית בלבד, עקף טור אוטובוסים, תוך שהוא נוסע בנתיב הנגדי, ומשם ניכנס לצומת הרחובות חגי ויחזקאל (להלן: הצומת), כשהוא נוסע בנגוד לכיוון התנועה וחוצה מעבר חציה להולכי רגל.

לדבריו, מני שכר ממנו דירות פעמים ספורות לפני כן, הנאשם הרגיש שהוא יכול לבטוח בו, ועל כן לא ביקש ממנו תעודה מזהה, לא ערך עימו חוזה בכתב, לא דרש ערבון ולא הוציא קבלות על התשלום, שלדבריו, שולם במזומן עם הכניסה לדירה.

בוחן תאונות הדרכים, עמיחי נאמן, בדק את הרכב ביום הארוע בסמוך לשעה 17:20, כשעתיים ומחצה לאחר התאונה, ומצא בקורה הימנית הקדמית של הרכב סימן מעיכה של הפח, באופן ובמיקום התואמים לסוג פגיעה של רכב בהולך רגל וניכר היה כי מדובר בפגיעה חדשה ברכב (סע' 7 ת/27 – תמונות הרכב, עמ' 49 ו- 90-91 לפרוט').

...

ראיות המאשימה - פירוט יובהר כי נוכח יריעת המחלוקת הרחבה אותה פרש הנאשם ובה אחז, אין מנוס מהתייחסות מפורטת לראיות שהובאו על מנת לבחון באופן מדויק ערכן ומשקלן.

מסקנה זו נבנית, הן על פי תיאור כללי של הרכב, שאין חולק לגביו מבחינת סוגו (מאזדה 2), צבעו (כחול) ונושא מדבקת אוויס, שזהו תיאור משותף לרכב הנאשם ולרכב המעורב בתאונה, הן בהסתמך על דגימת הדנ"א, והן על פי רישום מספר הרכב המעורב.

עדות הבוחנים, בדבר מיקום מציאת הדגימה ממנה הופק דנ"א ואופן נטילתה, מקובלת עליי לחלוטין.

ראית הדנ"א קושרת, אם כן, את הרכב בו נהג הנאשם לתאונה לרבות הפגיעה הפיזית במתלונן ולא באה כל ראיה סותרת שיש בה כדי לקעקע או לפגום במסקנה זו, גם לא ברמה של ספק סביר.

מנגד, אני מרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א -1961 (להלן: הפקודה), בצירוף סעיף 62(1) לפקודה; מעשי פזיזות ורשלנות, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 38(3) לפקודה; הפקרה לאחר פגיעה, עבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה; שימוש בנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי סעיף 35 סיפא לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; נהיגה באין כניסה, אי ציות לתמרור ב2, עבירה בניגוד לתקנה 22א לתקנות התעבורה, זאת לאחר שקם בסיס לביצוען של עבירות אלה כמפורט לעיל.