תאונת דרכים אחריות הנהג בעיקול חד בכביש

מבוא: לפניי תביעה נזיקית-כספית, על סך 25,493 ₪, במסגרתה עותר התובע להשית האחריות לקרות תאונת דרכים - שהתרחשה בעיקול חד בכביש המצוי ברח' גדעון האוזנר בירושלים, ביום 24.03.2016 - על הנתבע, וכנגזרת מכך את נזקיו.

7.1 ראשית, אין חולק, כי התאונה ארעה בעת נסיעתם של שני כלי הרכב בעיקול חד מאוד, כאשר נתיב נהג רכב התובע מיתעקל ימינה בעודו בירידה ואילו נהג רכב הנתבע מיתעקל שמאלה בעודו בעלייה.

...

לצד זאת יובהר, כי לפי תקנה 52(8) לתקנות, "חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש, לרבות רכבו הוא, ובמיוחד במקרים אלה: (3) כשהראות בדרך מוגבלת מכל סיבה שהיא; (4) בהיכנסו לעקומות חדות ובנסעו בהן". לאחר ששמעתי את עדות הנהגים המעורבים, בחנתי את תמונות מוקדי הנזק ואת התמונות מזירת האירוע, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את גרסתו לאופן קרות האירוע, כאמור, לא מצאתי להעדיף גרסת התובע לקרות התאונה, שכן שוכנעתי, כי התאונה אירעה כתוצאה מהעובדה ששני הנהגים לא שמרו ולא הקפידו באופן מיטבי על הנסיעה בכלי הרכב בנתיב נסיעתם.

כמו כן, מקובלת עליי עמדת הנתבע, כי מכל הטעמים שצויינו בתגובתו ולעיל, לא ניתן בנסיבות התאונה לדקדק במדידות בפערים של מספר סנטימטרים כפי שמבקש התובע לטעון.

סוף דבר- דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות, תמונות ממקום התאונה , סירטון ועיינתי בכל אשר הובא בפני, הגעתי לכלל מסקנה שיש לחלק את האחריות לקרות התאונה באופן בו יישאו הנהג והבעלים של רכב השברולט באחריות בשיעור של 70% ואילו נהג רכב הסקודה ומבטחתו יישאו באחריות בשיעור של 30% ואבאר.

נהג הסקודה העיד שהוא נסע במהירות של 60-50 קמ"ש ושב וחזר על כך שלא היה ביכולתו להבחין ברכב השברולט לאור העיקול החד בכביש, והצמחייה.

טרם אתייחס לסרטון לגופו אני מוצאת לנכון להעיר שהפליאה אותי יכולתו של אדם שהיה מעורב בתאונת דרכים כה קשה, מייד לאחר התרחשותה וכאשר בשלב בו הכביש חסום כתוצאה ממנה, להלך לאורך הדרך ולצלם בווידאו תוך תאור מפורט בגוף הסרט את אופן היתרחשות התאונה.

...

כל מסקנה אחרת כולל קבלת גרסתו הבלתי מהימנה של נהג השברולט לפיה הוא עצר בטווח השול היתה מציבה אותנו בפני תוצאה של פגיעה בגוף ודבר זה לא אירע ,למרבה המזל.

מכל המקובץ עולה כי לשני הנהגים יש אחריות לקרות התאונה, אך חלקה הארי כמובן מוטל על שכמו של נהג השברולט.

לאחר שבחנתי את מכלול הטענות אני מוצאת לנכון לפסוק כדלקמן: בתא"מ 60808-12-16 אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת, בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה, סך של 8,027 ₪ ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, אגרת בית משפט ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪.

בפני תביעה לפיצויים בגין ניזקי רכוש שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 8.1.14 בין רכבו מסוג פורד מ.ר 7475157 (להלן: "הרכב"),לרכב הנתבעת 1 (להלן:"המשאית").

תקנה 41 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 קובעת שיש לבצע פניה ללא סטייה, בביטחה ומבלי לסכן את התנועה, אדם או רכוש: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". על כן אני קובעת כי נהג המשאית אחראי להתרחשות התאונה בכך שסטה לנתיב נסיעת התובע.

יחד עם זאת,התובע נהג בירידה,בעיקול חד ובכביש רטוב.

...

אשר לאובדן רווח- דין הדרישה להידחות בהעדר הוכחה.

אלא שהתובע לא צירף ולו בדל של ראיה ביחס לעלויות שנאלץ לשלם לכאורה למשאית ו/או למנופאי להעברת הסחורה בימים שבהם רכבו היה מושבת (מספר ימי ההשבתה אף לא זכה לביטוי בחוות הדעת).על כן דין הדרישה כאמור ברישא, להידחות.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם שתי הנתבעות הובהר כי לנתבעת 1 השתתפות עצמית בכיסוי הביטוחי.לאור כל האמור, ולאחר ניכוי רשלנות תורמת בשיעור 20%, אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע סכום כולל של 9,624 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסכום כולל של 500 ₪.

ביום 13.3.19 סמוך לשעה 08:00 בכביש מספר 99 בעליה מאתר הבניאס לכיוון רמת הגולן בעיקול בכביש, ארעה תאונת דרכים בין רכבה של התובעת הנהוג על ידה לבין רכב הנתבעים הנהוג על ידי מר אשרף בזלמיט.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי כאמור למסקנה כי האחראיות לתאונה נופלת בעיקרה על התובעת אשר בהיותה נהגת חדשה וצעירה לא נתנה דעתה באופן מספק לתנאיי הדרך, למהירות נסיעתה ולאפשרויות ולסכנות האפשריות הנקרות בדרכה בעיקול חד זה, תאונה אשר היה באפשרותה למנוע ומאידך, נופלת בחלקה על נהג הנתבעים אשר גם כן נסע עם רכבו שלא בצד הימני האפשרי של נתיב נסיעתו תוך שרכבו גולש למרכז הכביש וזאת, כאשר היה עליו להיות מודע לאפשרות הגעת רכב מולו בעיקול חד שכזה.

...

ויוער, אכן מקובלת עלי טענת הנתבעים כי הנהג בזלמיט לא נסע עם הרכב מראש במרכז הנתיב, שכן אין כל נזקים בחזית האוטובוס בקרות התאונה ואף לא בחלק שמאלי קדמי ואולם, לגישתי לא הייתה כל אפשרות ממילא להיכנס עם האוטובוס לתוך העיקול החד כאשר הוא במרכז הכביש במלואו, שכן הדבר היה מוביל לתוצאה בלתי הגיונית ומסוכנת ולפיה כתוצאה מנסיעתו כך של האוטובוס בעיקול חד שמאלה בעליה, היה יוצר חסימה מלאה של כל נתיב הנסיעה לאלה הבאים ממולו, עם צידו השמאלי, מהמרכז ועד הסוף של האוטובוס.

עם זאת, אין בידי לקבל את מסקנתו הסופית ולפיה אם לא היה מצוי אוטובוס הנתבעים במקום אזי רכבה של התובעת היה נופל לתהום, דבר שאינו סביר בעיניי ונטול כל ראיה ממשית.

לאור כל האמור לעיל, הגעתי כאמור למסקנה כי האחראיות לתאונה נופלת בעיקרה על התובעת אשר בהיותה נהגת חדשה וצעירה לא נתנה דעתה באופן מספק לתנאיי הדרך, למהירות נסיעתה ולאפשרויות ולסכנות האפשריות הנקרות בדרכה בעיקול חד זה, תאונה אשר היה באפשרותה למנוע ומאידך, נופלת בחלקה על נהג הנתבעים אשר גם כן נסע עם רכבו שלא בצד הימני האפשרי של נתיב נסיעתו תוך שרכבו גולש למרכז הכביש וזאת, כאשר היה עליו להיות מודע לאפשרות הגעת רכב מולו בעיקול חד שכזה.

סוף דבר, אני מטיל את האחראיות לתאונה בשיעור של 70% על התובעת ואילו בשיעור של 30% על נהג רכב הנתבעים ובהתאם מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת ביחד ולחוד סך של 5,373 ₪ (30% מתוך 16,043 ₪ שהינם בגין נזק ישיר ושכר טרחת שמאי), סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

רקע וטענות הצדדים לפניי תביעה, שעניינה פיצויים בגין ניזקי רכוש, אשר נגרמו בתאונת דרכים מיום 14/7/21 (להלן: "התאונה").

בחקירתה הנגדית השיבה כי הכביש שנסעה ממנו היה מכיוון מזרח למערב, הכביש מיתעקל אך לא בעיקול חד ובמקום התאונה הכביש כבר במצב ישר.

זאת ועוד, גם לו הייתה מתקבלת גירסתה הרי שמדובר בכניסה לצומת כאשר על נתבעת 1 האחריות לוודא כי הכניסה לצומת פנויה ומאפשרת מעבר לפי תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 סעיף 65 "לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכלתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור". מנגד, מצאתי להשית 15% אחריות לקרות התאונה על נהגת התובעת.

...

דיון והכרעה על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לרבות טופסי ההודעה ותמונות מיום התאונה, תוך שאני לוקחת בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, האחד כנגד משנהו, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על חלוקת אחריות בין הנהגים, כאשר עיקר האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי הנתבעים בשיעור של 85%.

סבורני כי יש להעדיף את גרסת נהגת התובעת מגרסת הנתבעת שכן גרסת הראשונה הייתה אמינה עליי מגרסת הנתבעת.

בשולי הדברים אם כי לא בשולי חשיבותם, לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעים לעניין השרידים כי יש לתקן את סכום התביעה ולהוריד את המע"מ. סוף דבר אשר על כן, ולאור חלוקת האחריות שקבעתי דלעיל, הנתבעים ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד, סך של 32,730 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה וכפי שתשולם וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,994 ₪.