תאונות דרכים קטלניות של עובדי מדינה

רקע כללי והצגת הצדדים תביעת שבוב זו נסובה סביב תאונת דרכים קטלנית שאירעה ביום 1/6/2006 בה נהרג נהג הרכב שהיה מבוטח על ידי הנתבעת, יליד 26/3/1961 בן 45 במותו (להלן: "המנוח").

בנוסף, במסגרת ישיבות קדם המשפט שהתקיימו בפניי, הוריתי לצדדים להגיש תעודות עובד ציבור מטעם המל"ל וכפועל יוצא- חוות דעת אקטואריות בנוגע להוון הגימלאות, במטרה "לפרק לגורמים" את גובה הגימלה שנתבעה בתביעת שבוב זו כמיקשה אחת בגין: תשלום לאלמנה, לבני המנוח ולבני האלמנה מנישואיה הקודמים, באופן שניתן יהא לייחד את סכומי הגימלאות השונות למקבליהן.

ראה גם הגדרה של "אב חורג" במילון ההווה, ספרית מעריב: "אדם ביחס לילדי אישתו מנישואיה הקודמים". עולה, איפוא, כי הקונסטרוקציה המשפטית עליה הצבענו לעיל, מביאה למסקנה כי ילד חורג נכלל בגדר תלוי במנוח שנהרג בתאונת דרכים וכמי שבא בנעליו.

אין לכחד כי טענה זו היא שובת לב, שהרי מבחינתו של התובע ארוע מותו הטרגי של הנפגע הוא מעין windfall.

...

לאור הניתוח לעיל, באתי למסקנה כי בכל הנוגע לפלוגתא זו, הדין עם המל"ל. האם יכולה הנתבעת לקזז מקצבת השאירים המשולמת לבן הראשון של המנוח את הקצבה אשר המל"ל היה משלם לו ממילא כתוספת לקצבת הנכות של הגרושה (אימו)? גורס המל"ל כי אין לנכות את אותו "החיסכון" שכביכול נוצר למל"ל עקב תשלום גמלת שארים לבן הראשון, אשר מאיינת את זכאות הגרושה לקבל את התוספת בגין הבן כמצטרפת לגמלת הנכות הכללית שהיא מקבלת מהמל"ל. את טעמיו מבסס המל"ל בתכלית ההסכם כפי שנדונה בהרחבה לעיל וכן בטענה כי במקרה דנן מדובר בשני זכאים שונים: התוספת שהשתלמה עד כה השתלמה לגרושה ואילו קצבת השארים משתלמת לבן הבכור (באמצעות אימו והאופוטרופסית שלו).

ראה המסקנה בסעיף יז': "... במקרה שבפנינו הזכאות לקבלת גימלת הבטחת הכנסה ניתנה על שם המנוח ובזכות המנוח. גם עובדה זו מאיינת את יישום הילכת הניכוי מן הניכוי הואיל וזו חלה רק כשלאדם זכאות אישית לשתי גימלאות, שאז ניתן לנכותה, אך לא זה המקרה שבפנינו, שהרי המנוח קיבל את גימלת הבטחת ההכנסה בחייו, ואילו האלמנה קיבלה את קיצבת השאירים לאחר מותו, ולכן אין המדובר בזכאות של האלמנה לשתי גימלאות, שהרי היא זכאית רק לקיצבה אחת: קיצבת השאירים בלבד..." הוא הדין במקרה דנן: הגרושה קיבלה את התוספת אשר התווספה לקצבת הנכות הכללית שלה עבור הבן בהיותה אם חד הורית בעוד שהזכאי לקצבת השארים כתוצאה מפטירת המנוח הינו הבן עצמו.

על הסכום שיתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ. לקראת סיום ולמעלה מן הצורך לנוכח התוצאה האופרטיבית אליה הגעתי לעיל, אבהיר כי אין בידי לקבל את טענת המל"ל לקיומו של השתק שיפוטי, כפי שהעלה לראשונה במסגרת סיכומיו וזאת משני טעמים אותם אציין בקצירת האומר: ראשית, טענה משפטית זו נפקדת מרשימת המוסכמות עליה הסכימו הצדדים ואשר הועמדה להכרעה במסגרת פסק דין זה. שנית, במסגרת מסד הנתונים העובדתי כפי שהונח בפניי במסגרת המוסכמות, אין לבית המשפט כל מידע בנוגע לשווים של הגמלאות שנוכו במסגרת הסכם הפשרה שהושג בין תלויי המנוח לבין הנתבעת, והאם כללה את מלוא גמלאות השארים מושא תביעה זו, לרבות החלק השנוי במחלוקת המשולם לילדי האלמנה מנישואיה הקודמים, אם לאו.

התאונה וההשתלשלות הדיונית ביום 4.9.2011 נפגעה גב' ס' ד', ילידת 1939, בתאונת דרכים קטלנית ומצערת כהולכת רגל.

ב"כ הנתבעים טען כך: "אין תצהיר של התובע פה למעט מומחה. יש היתנגדות שלנו. או שאדוני יזמין את האיש. יש מצהיר אחד. אם אדוני יקבל שהוא לא שייך לעיזבון, אין לו סיי (Say) לגבי ההפסדים שכתובים שם". ב"כ התובעים טען שהמצהיר הוא הבן של המנוחה, וב"כ הנתבעים השיב: "הוא לא התובע. המצהיר אינו צד בתיק, אינו תובע בכלל. לכן אין תצהיר בפני בית המשפט. [...] תובעים כאן הפסדי שכר, איפה זה מופיע בכתב התביעה?". ב"כ התובעים הודיע שהוא צריך להתייעץ עם הלקוח שלו, ולאחר מכן היתנהל דיון מחוץ לפרוטוקול שבמהלכו הוצעה הצעת פשרה.

כשם שתצהיר אינו נחשב לראיה קבילה עד להגשתו במועד המתאים בשלב הראיות, כך גם ראיות קבילות אחרות – לרבות תעודת עובד ציבור שצורפה למוצגי ההגנה (שדינה לעניין זה כדין תצהיר) – אינן נחשבות מוגשות ואינן קבילות עד שהוגשו כדין במועד המתאים לכך.

...

שלושה ימים לאחר שהוגש כתב ההגנה נעתר בית המשפט לבקשה של התביעה להגיש כתב תביעה מתוקן, הפעם גם נגד הנהג הפוגע.

תביעת התלוי נדחית.

סוף דבר תביעת התובע 3 מתקבלת בחלקה באופן שהנתבעים ישלמו לו סך של 46,500 ש"ח. מעבר לכך ישפוהו בגין עלות חקירת המומחה בסך של 2,340 ש"ח, באגרת המשפט ויישאו בשכר טרחת בא כוחו בשיעור של 15.21% מהפיצוי.

תביעת התובע 2 נדחית.

ביום 04.12.11, נפגעה מ.פ ז"ל, ילידת 11.11.52 (להלן: "המנוחה") כהולכת רגל בתאונת דרכים קטלנית (להלן: "התאונה").

מנגד טוענים הנתבעים, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח שהמנוחה הייתה זכאית לקצבאות ותוספות מעבר לקיצבת הזיקנה הבסיסית, באשר לשיטתם, התעודה עליה הם סומכים טענתם, הוגשה מבלי שעורכה הוזמן לעדות; אינה מתייחסת לנתונים שנטענו על-ידם; היא לא הוגשה כראיה; הנתבעים היתנגדו במעמד הדיון מיום 12.01.16 להגשתה, מבלי לחקור את עורכה ומשעסקינן בנושאים שבמומחיות שהדרך להוכיח אותם היא באמצעות מומחה או באמצעות עדותו של עובד הציבור, נותן התעודה.

אנו אך נותנים תוקף למצב הדברים ביום התאונה" [ההדגשה אינה במקור] [ע"א 8488/08 עיזבון המנוח רוננה סושרד נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 5.6.12)].

הלכה למעשה, בעניינינו, שעה שמדובר במנוחה, אשר הותירה אחריה, ביום מותה, אלמן, אין מקום לטענה, לפיה אילמלא התאונה צפוי היה האלמן ללכת לעולמו לפני תום תוחלת ההישתכרות של המנוחה והיא הייתה נותרת משלב מסוים אלמנה ללא תלויים, אשר יש לנקוט לגביה את שיטת החישוב הנוהגת לגבי "ניזוק חסר-תלויים". לפיכך, הפסד ההישתכרות בגין "השנים האבודות" בתביעת העזבון יחושב על-פי שיטת הידות, גם לאחר תום תוחלת חייו של התובע 1.

...

לאחר שבחנתי הנתונים הרלוונטיים, מצאתי לקבל טענת הנתבעים בעניין שכרה היומי של המנוחה בסך של 530 ₪ ולנכות סך כולל של 80,168 ₪, מהפיצוי שפסקתי בתביעת העיזבון, בגין 151.26 ימי חופשה וימי מחלה.

סיכום תביעת העיזבון – אובדן השתכרות "בשנים האבודות" 1,386,715 ₪ בניכוי אובדן התמיכה הכלכלית בתובע 1 [בתביעתו כתלוי] 946,280 ₪ (-) נזק לא ממוני – כאב וסבל 46,000 ₪ הוצאות קבורה ומצבה 12,000 ₪ בניכוי פדיון  56.29 ימי חופשה ופיצוי בגין 94.97 ימי מחלה שלא נוצלו 80,168 ₪ (-) סך הכל 418,267 ₪ תביעת התלוי – אובדן התמיכה הכלכלית מהכנסת המנוחה 946,280 ₪ אובדן שירותי המנוחה (כרעיה) 150,000 ₪ בניכוי קצבת התלויים [ביטוח לאומי] 924,400 ₪ (-) (לפני תוספת ריבית והצמדה) סך הכל 171,880 ₪ 25% מהפיצויים שנפסקו בתביעת התלוי 274,070 ₪ סוף דבר הנתבעים ישלמו לתובעים הסכומים המפורטים לעיל.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעים החזר אגרת בית-משפט והוצאות משפט (שכר-טרחת המומחה מטעם האחרונים, בהתאם להצגת חשובית / מס קבלה ושכר עדותו בסך של 2,000 ₪ כולל מע"מ), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם בפועל וכן שכר-טרחת עו"ד כדין.

למען הסדר הטוב וההבנה יצויין כי עסקינן בתאונת דרכים קטלנית שהתרחשה במחוז ירושלים ואשר בה היתה הנאשמת מעורבת כנהגת .

תעודת עובד ציבור שערך מר ויקטור באראביק (מהמחלקה להסדרי תנועה בעריית ירושלים) ובמצורף לכך לוחות זמנים להפעלה בצומת המדוברת, תכנית זמנים לצומת, תרשים הצומת עם תכנית הרמזורים, רשימת תמונות הצומת, ומטריצות בין ירוקים לצומת (סומנו ת/2 עד ת/7).

...

אלא שכאמור, אף אם נקלע אני לטעות במסקנה זו על יסוד התרשמותי ועל יסוד ניתוח של העדויות והראיות שבפניי כאמור , ואף אם צודקת ההגנה על כי הולכת הרגל ירדה למעבר החציה עת טרם התחלף האור לירוק בכיוון חצייתה אך כאשר כבר אין עוד אור ירוק לנאשמת כנהגת, עדיין, אין רשלנות שכזו של הולכת הרגל בנסיבות אלה מגיעה כלל כדי ניתוק הקשר הסיבתי בין היבטי רשלנותה החמורים של הנאשמת כנהגת בנהיגתה לבין התוצאה הקטלנית , וכל זאת כשגם נותנים את הדעת לפסיקת בית המשפט העליון בכגון דא ולשאלת הציפיות.

אגב , לענין שיחות הטלפון שקיימה הנאשמת לכל הפחות בסמיכות לפני הפגיעה , אין בידי לקבוע בבטחון מספיק , כעתירת התביעה , שהתקיימה שיחה גם ממש בעת התאינה והפגיעה, מה עוד שגם אם התקיימה שיחה כאמור אינני יודע לקבוע אם הדבר היווה הסחת דעת לנאשמת כנהגת.

הנאשמת מורשעת לפיכך בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום.

ביום 21.2.16 נפגע י.ח, יליד 1975, בתאונת דרכים קטלנית שבעקבותיה קיפח את חייו.

למען הסר ספק מובהר כי הצורך בעזרת המנוח בטיפול בתובעים עקב מצבם של התובעת ושל התובע 3 נילקח בחשבון בסכום הפצוי שפסקתי בראש הנזק של אובדן שירותי בעל ואב כפי שפורט שם. הנכויים אין חולק כי התאונה הייתה תאונה בעבודה, היא הוכרה ככזו על ידי המוסד לביטוח לאומי והתובעים זכאים לקיצבת תלויים מהמוסד.

בתמיכה לטענתם הגישו התובעים גם תעודת עובד ציבור שערך אקטואר המל"ל מוטי פרנקל בה הוא היתייחס לשאלה וציין כי מאחר ובחישוב של הנכוי מן הנכוי במקרה זה נכללת קצבת נכות כללית יש להשתמש בלוח חיים לנכים לכלל החישוב – הן לקיצבת הנכות הכללית (הנכוי מן הנכוי) והן לקיצבת התלויים (הנכוי) וזאת, לדבריו, "כדי שהחישוב יהיה עיקבי ויתבסס על לוח חיים אחיד". מחקירתו של האקטואר פרנקל עולה כי זו דעתו האישית על הדרך שבה יש לחשב את הנכוי מן הנכוי במקרה של כפל גמלאות וכי כך הוא נוהג בעריכת אקטואריה לצורך דרישת שבוב של המוסד, אך אין בעיניין זה הנחיות בכתב או הנחיות מסודרות אחרות של המוסד לביטוח לאומי.

בנסיבותיו של מקרה זה, הפחתת הקצבה אותה תפסיד התובעת מסכום קצבת התלויים אותו תקבל והיוון יתרת הקצבה לפי לוח ההוון לקצבאות נפגעי עבודה, משקפים נכונה הן את ההפסד והן את התגמולים שיש לנכות מהפצוי (וראו גם אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 928-927, (מהדורה חמישית, 2020)).

...

איני מקבלת את טענת הנתבעת, שלא נומקה, כי יש להפחית מהפיצוי את התשלום ששולם לתובעת בגין מכירת הזכות על קו החלוקה (ור' גם ההלכה הפסוקה כי בהעדר נתונים מיוחדים אין להתחשב כלל בהאצת העיזבון).

אני סבורה כי הדרך הנכונה במקרה זה לחישוב תגמולי המל"ל שיש לנכות מחד והפסד קצבת הנכות שנגרם לתובעת מאידך, היא באופן הבא: מסכום קצבת התלויים החודשית שמשולמת לתובעת יש להפחית את סכום קצבת הנכות אותו היא מפסידה.

לסיכום, אני פוסקת לתובעים פיצויים כדלקמן: אובדן תמיכה בשנים האבודות – עבר ועתיד - 3,188,993 ₪.