תאונות דרכים בעת לימודי נהיגה משאיות

על תאור התאונה הנטענת העיד התובע בתצהיר עדותו הראשית, כדלקמן: "הריני להצהיר כי בתאריך 15/5/13 שעה 08:00 או בסמך לכך, ביום גשום נהגתי במשאית העבודה מהבית שלי לכיוון מקום עבודתי כל בו אלאמל בע"מ (להלן: "העסק"), ובהגיעי לעסק עצרתי את המשאית ובעת הירידה הורדתי את רגל שמאל והנחתי על מדרגת המשאית העשויה מברזל, הורדתי את רגל ימין על אותה מדרגה, רגל ימין החליקה ורגל שמאל נתקעה במדרגה ואני נפלתי ארצה כשרגל שמאל עדיין תקועה במדרגה" (סעיף 3 לתצהיר התובע).

תשובותיו של התובע מדוע לא דאג לזימון אביו לעדות ממנה ניתן יהיה ללמוד על נסיבות היתרחשות התאונה הנטענת, היו תשובות לא ברורות, תשובות מיתחמקות ואשר אינן מניחות את הדעת (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 15).

כך לדוגמא בטופס ביטוח לאומי 250, "בקשה למתן טפול רפואי לנפגע עבודה" מיום התאונה (נ/7), מתאר התובע מחד את התאונה "בזמן ירידה ממשאית נפל ונפגע". מאידך, בטופס "הודעה על תאונת דרכים.." (נ/8), מתאר התובע את התאונה "בזמן ירידה מהמשאית החליק נפל ונפגע" בעוד בהודעה למבטחת המשאית (נ/9) תאור התובע את התאונה הנו כדלקמן: " בזמן הירידה מהמשאית מעדתי/החלקתי ונפלתי". (ההדגשות אינן במקור א.ה).

...

טענה זו של התובע דינה להידחות, לאור העובדה שלא סביר שהתובע עלה למשאית הפוך מהמקובל – כשגבו כלפי המדרגות במקום פניו.

האם כתוצאה מהנפילה הסתובב הגוף או הסתובבה רגל שמאל בלבד או הסתובב הגוף עם רגל שמאל? גרסאותיו השונות של התובע בעניין אינן מספקות מענה לשאלות הנ"ל. מהאמור לעיל הגעתי למסקנה, כי התובע מסר מספר גרסאות להתרחשות התאונה הן טרם הגשת התביעה, כפי העולה במסמכים שהונחו בפניי והן לאחריה - בתשובותיו בחקירתו הנגדית ומכלול הגרסאות שאינן עולות בקנה אחד יש בהם לטעמי לפגום במהימנות גרסתו לתאונה הנטענת.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל ושעה שהתובע לא עמד בנטל הוכחת תביעתו, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

זוהי תביעה שבוב, בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכב המבוטח על ידי התובעת, בשל תאונת דרכים מיום 12/9/18.

זה המקום לציין, שרכב הנתבעים הוא רכב מסוג משאית (להלן: "המשאית"), אשר שימשה בעת התאונה לצורכי לימוד נהיגה.

...

משכך, דין התביעה להתקבל במלואה.

הנהג המעורב אישר בחקירתו כי נמצא אשם בתאונת דרכים ברשלנות בעת שנהג במשאית בשנת 2010, והורשע בשנת 2012 ונגזר דינו בין היתר לעונש פסילה מותנית.

זירת התאונה, וכלי הרכב במצבם לאחר התאונה, מלמדים את הבוחן בהיותו גורם מקצועי, בוחן תאונות דרכים, באמצעות נתונים אובייקטיבים הנמצאים בזירת התאונה, באשר לאופן היתרחשות התאונה.

...

התייחסותו של ב"כ המאשימה בסעיף 72 להלן בסיכומיו מתייחסת לעדותו של המומחה מטעם ההגנה בעמוד 74 לפרוטוקול בשורה 13 ואילך, המתייחסת בכלל לנספח המופיע בסעיף 4.6 לחוות דעתו של המומחה שעניינה: "צילומים מצומת מרומזר, צומת T, בתאריך 19.03.2017 (כביש 406 עם שד' צה"ל לשכ' רמות בב"ש) עם לחצן דרישה לה"ר, המתאים/דומה לצומת זירת התאונה". מעבר לכך שכלל לא ניתן להסיק את המסקנה המופיעה בסעיף 72, מהאמור בחקירתו של הבוחן כאמור בעמוד 74 לפרוטוקול, הרי שהמומחה מבהיר בצורה חד משמעית ובאופן ברור ביותר בעמוד 74 לפרוטוקול כי, ראשית, מדובר בצילום (ועל כן בוודאי אין מדובר בתוכנית רמזורים כפי שמציין ב"כ המאשימה), אשר נועד לדמות צומת הדומה לצומת בו אירעה התאונה, שכן גם שם מדובר בצומת עם לחצני דרישה להולכי רגל במעבר חצייה, וכל מטרתו של המומחה היתה מיוזמתו להראות דוגמא לצומת אחר בו קיים לחצן דרישה להולך רגל, אשר רק עם לחיצה עליו יופיע האור הירוק.

לעניין זה מן הראוי להביא את הדברים שנקבעו על ידי כב' השופטת חיימוביץ בעפ"ת 23081-01-12 איגור איבנוב נ. מ"י לעניין אי התערבות בממצאי מהימנות כשלעצמם: "אין בדעתי להתערב בממצאי המהימנות כשלעצמם, שכן גם אם מתנדבי משא"ז אינם משקרים, ואני מקבלת את קביעת בית משפט קמא בעניין זה, עדיין, תיתכן קשת מגוונת של אפשרויות, מעבר לאמירת אמת או שקר. כך למשל, יתכן וראו רכב אחר נוסע באותו מקום, ומשיצא הנאשם מרכבו, דימו כי זה הרכב שראו נוסע. לפיכך, כאשר מסרו גרסתם, מבחינתם אמרו את האמת." עדותו של הנאשם ושל המומחה מטעמו היו מהימנות בעיניי.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כי לא עלה בידי המאשימה לבסס אשמתו של הנאשם ולהרים את עובדות כתב האישום.

אליעזר ריבלין, בספרו "תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב פיצויים", הוצאת נבו, מהדורה חמישית (להלן: "ריבלין"), מבהיר את טעמי סעיף 7א לחוק ותנאיו במילים הבאים (עמ' 490): "הטעמים המשתקפים בסעיף 7, לאמור: שלילת הזכאות לפיצויים מטעמים ש'בתקנת הציבור' המשולבים בשיקולים של הרתעה כנגד היתנהגות פסולה או מסוכנת במודע, הם שעומדים גם מאחורי ההוראה שבסעיף 7א לחוק המוציאה מכלל משוללי הזכויות את הנוהג הלא מבוטח שהשתמש ברכב בהיתר מן הבעלים כשהוא חף מידיעה בדבר העדר הכסוי הבטוחי. סעיף 7א לחוק מורה כי מי שניפגע כשנהג ברכב בהיתר מאת בעליו או מאת המחזיק בו, ללא ביטוח והוא לא ידע על כך ובנסיבות העניין גם לא היה סביר שידע, יהא זכאי לתבוע פיצויים מקרנית. חוק הפיצויים בא להבטיח פיצויים למי שנהג בלא ביטוח אך לא ידע על כך ולא צריך היה לדעת על כך. החוק מעניק לו כסוי באמצעות 'קרנית'. סעיף 7א כולל איפוא שלושה תנאים: נהיגה בהיתר הבעלים או המחזיק; אי ידיעה של הנהג -לגבי העדרו של כסוי ביטוח (יסוד סובייקטיבי); וסבירות אי הידיעה (יסוד אובייקטיבי)". במצב דברים זה, ככל שהתובע, שנהג במשאית במועד התאונה, רוצה להכנס לד' אמותיו של סעיף 7א לחוק, עליו להוכיח שלושה תנאים: א. נהיגה בהיתר הבעלים או המחזיק; ב. אי ידיעה לגבי העדרו של הכסוי הבטוחי (יסוד סובייקטיבי); ג. סבירות אי הידיעה (יסוד אובייקטיבי).

מבחינה קניינית ומהותית מחמוד היה הבעלים והמחזיק הבלעדי והמוחלט של המשאית במועד התאונה; העובדה שבמועד התאונה היה התובע עובדו של מחמוד ונהג במשאית בשירות המעביד ולצרכי עבודתו מלמדת, כי ההחזקה והשליטה הבלעדית במשאית במועד התאונה היתה של מחמוד/המעביד; מי שנתן לתובע רשות לנהוג במשאית במועד התאונה היה מחמוד/המעביד, שהחזיק כאמור באופן בלעדי ומוחלט במשאית.

...

מה גם שלא מצאנו כל אשם בהתנהלותו של אל באסט בנסיבות המקרה דנן, כמפורט בסעיף 51 לעיל.

לכן דין ההודעה לצד שלישי נגד אל באסט להידחות.

סוף דבר בשאלת החבות על קרנית/הנתבעת מוטלת החובה לפצות את התובעים על נזקיהם הנובעים מהתאונה, ככל ובמידה שיוכחו בהמשך ההליך; ההודעה נגד צד ג'1 (מחמוד) מתקבלת במלואה; ההודעה נגד צד ג'2 (אל באסט) נדחית בזאת; הנתבעת תישא בשכר טרחת ב"כ התובע בהליך החבות בשיעור של 10,000 ₪, ובשכר טרחת ב"כ צד ג'2 בהליך החבות (בו למעשה לא נטל חלק, למעט הגשת כתב הגנה באיחור והגשת סיכומים) בשיעור של 5000 ₪; צד ג'1, מחמוד, יישא בשכר טרחת עו"ד של קרנית בהליך החבות בשיעור של 10,000 ₪; סכומים אלה ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן החלטה זאת, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן החלטה זאת ועד ליום התשלום המלא בפועל.

תסקיר שירות המבחן מתסקיר שירות המבחן עולה, כי הנאשם רווק בן 25, אשר טרם מעצרו עבד כסדרן בסופר ולמד נהיגה לצורך הוצאת רישיון נהיגה למשאית.

אשר להתייחסותו לבצוע העבירות- הנאשם מסר, כי ברקע לביצועם, תאונת דרכים במהלכה פגע רכב של אחד המתלוננים ברכבו.

...

ראו למשל הדוגמאות שלהלן: בע"פ 907/14 רחמים נ' מדינת ישראל (18.11.14) נדחה ערעורו של נאשם אשר הורשע על פי הודאתו, בביצוע עבירת הצתה.

לאחר שבחנתי, את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מביצוע העבירות שלפניי, את נסיבות ביצוע העבירות ואת מדיניות הענישה הנהוגה, הגעתי לכלל מסקנה, כי מתחם העונש ההולם את העבירה שלפני, נע בין 8 חודשי מאסר בפועל לבין 20 חודשי מאסר בפועל, בצירוף עונשים נלווים.

בנסיבות העניין ובשים לב לשיקולים לחומרה ולקולה, כפי שפורטו לעיל, אני סבורה, כי יש למקם את העונש המתאים לנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם, בשים לב לתקיפתו ולפציעתו של הנאשם לאחר האירוע, שאלמלא כן היה מקום למקמו ברף הבינוני תחתון של המתחם בהתחשב בעברו הפלילי ובצורך בהרתעת הרבים.