תאונה קטלנית בכביש בר יהודה בחיפה

ביום 10/4/13, במהלך עבודתו כנהג הסעות עצמאי, נפגע התובע בתאונת דרכים קטלנית בצומת בר-יהודה בנשר, אשר גבתה הרוגים רבים, כאשר משאית עם גרר היתדרדרה ללא בלמים בכביש הירידה מסביוני דניה לכיוון צומת נשר, פגעה בעוצמה ברכב בה נסע התובע וגררה את הרכב לאורך מרחק מסוים, עד שהרכב נתקע בעוצמה ברמזור ונעצר.

ב-27.6.13 (כחודשיים לאחר ת.ד. הנדונה) בוצעה אודיומטריה התנהגותית באוניברסיטת חיפה אשר לא היתה ברת הערכה (ותרתי משמע) עקב אגרבציה ואמינות גרועה PER SE. לאור זאת הופנה (עפ"י בקשתי) לאודיומטריה התנהגותית חוזרת ולבדיקה אובייקטיבית של סיפי השמיעה באמצעות SN10 + BERA, ושוב – האודיומטריה ההתנהגותית הצביעה לכאורה על תמונת חרשות מלאה! קרי, גם אודיומטריה זו אינה ברת הערכה עקב אמינות גרועה (ותרתי משמע), וההוכחה לכך היתה תוצאות בדיקת סיפי השמיעה באמצעות SN10 + BERA.

...

לאור האמור לעיל אני קובעת להלן: בחוות דעתו של ד"ר ראובן בן טובים קובע המומחה הרפואי, כי התובע אכן סובל מלקות שמיעה דו-צדדי ובכל ספקטרום התדרים ויותר משמאל אך עקב זיהומי האוזניים, הדווחים על לקות שמיעתית וכן נקבים בתופית בעברו של התובע – אין אפשרות ויכולת להעריך נכונה את הנזק השמיעתי כתולדת תאונת הדרכים בתיק זה. לדעת המומחה – קיים קשר סיבתי רפואי בין תאונת הדרכים ולקות השמיעה של התובע, אך קשה לאמוד ולכמת זאת באחוזים בהתייחס לעברו האוטיולוגי של התובע.

לסיכום קובע ד"ר בירון, כי אין עדות לפגיעה באוזניים של התובע בתאונת הדרכים ביום 10.4.13 ואין קשר סיבתי רפואי בין ליקוי השמיעה של התובע לבין התאונה.

בנסיבות אלה אני קובעת, כי עפ"י חוות דעת שני המומחים הרפואיים - לקות השמיעה והטנטון שמהם סובל התובע אינם קשורים קשר סיבתי רפואי ומשפטי לתאונת הדרכים מיום 10.4.13.

בנסיבות אלה התביעה נדחית בזאת.

לאחר יציאתו מהמשתלה, המשיך המערער בדרכו, ובירידות המובילות מעוספיא לחיפה נהג במהירות בלתי סבירה ביחס לתנאי הכביש וביחס למשקל העודף אשר הוביל בגוף המשאית.

יצוין כי במהלך נסיעתו של המערער בדרך המובילה אל צומת דרך משה – רחוב בר יהודה (להלן: הצומת), הפנו שני נהגים את תשומת לבו לעשן היוצא מכיוון הסרנים של המשאית ולריח חריף שנודף מהבלמים, וזאת תוך צפירה לעברו, עקיפת המשאית, היצמדות אליה וסימון עם הידיים.

ואולם לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה הנידון העונש שנגזר על המערער חורג לקולא באופן ניכר מהענישה הנוהגת והראויה במקרים דומים, וכי בית המשפט המחוזי לא נתן את מלוא המשקל הראוי לתוצאה הקטלנית החמורה של התאונה אשר נבעה מהתנהלותו המתמשכת של המערער.

...

ואולם לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי במקרה הנדון העונש שנגזר על המערער חורג לקולא באופן ניכר מהענישה הנוהגת והראויה במקרים דומים, וכי בית המשפט המחוזי לא נתן את מלוא המשקל הראוי לתוצאה הקטלנית החמורה של התאונה אשר נבעה מהתנהלותו המתמשכת של המערער.

בעניין זה, כבר נקבע בפסיקה כי ניתן לראות בתאונה אשר גרמה לריבוי קורבנות בנפש כריבוי מעשים לצורכי הענישה: "מניין החיים שנקטלו בתאונה הוא שישה ובנסיבות שתוארו תהא זו תוצאה לא מוסרית - הן מנקודת המבט של קורבנות התאונה והן בשל הקלות שאין לקבלה בהתייחסות אל מעשי המערער - לראות בכך מעשה אחד לצורך הענישה. מסקנה זו נטועה בעקרונות היסוד של שיטתנו המשפטית המורים אותנו לכבד חיי אדם ולהגן עליהם באשר כל אדם הוא עולם מלא. קטילת חיי אדם בעבירה מחייבת, אפוא, הטלת עונש המבטא ערכים אלה" (ע"פ 8748/08 ברכה נ' מדינת ישראל, פסקה 32 (10.10.2011)).

לנוכח כל האמור, אציע לחבריי לקבל את ערעור המדינה ולדחות את ערעורו של המערער.

" כמו כן ראה בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], לפיה בית משפט רשאי לבטל או לקצר פסילה מנהלית אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור.

בבשפ 6757/09 דוד מזרחי נ' מדינת ישראל, קבע כבוד השופט רובינשטיין ( אמנם לגבי תאונה קטלנית) אך ניתן ליישם בשינויים המחוייבים את הראציונאל גם למקרה שלנו; לאחר ארוע של תאונה קשה "אין 'עולם כמנהגו נוהג'" בשפ 6757/09 דוד מזרחי נ' מדינת ישראל דעת לנבון נקל, כי המסר שבסעיף 46ב הוא, שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות דרכים קטלניות, כדי להגן על הציבור ולהרתיע, וגם - לדעתי - לאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג", וככלל אין הנאשם יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו.

בסופו של יום, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הנדרשים לעניין, לרבות רמת הרשלנות, תוצאות התאונה, העדר ההרשעות הקודמות ומב"ד שאינו חמור ומאידך וותק הנהיגה של 6 שנים שאינו ארוך במיוחד, ותוך ששמתי לבי לפסיקה הנוהגת לפיה "[איחזור על] מושכלות יסוד והן שהן הקצין וקל וחומר ביהמ"ש מוסמך ואף חייב להפעיל את שיקול דעתו ואין מדובר בהחלטות בינריות של 0 או 60 ימי איסור שימוש (והדברים תקפים אף בנוגע לתקופות פסילה)" (ע"ח (מחוזי חיפה) 4462-09-17 מ"י נ' פחימה [פורסם בנבו]), ותוך שנתתי משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק הקצין המשמע עת החליט לפסול את המבקש מנהלית ולו מהטעם שנידרש צינון מנהיגה, אך ניתן לקצר את התקופה במידת מה. מכל הטעמים האמורים לעיל, מצאתי להעמיד את תקופת הפסילה המנהלית על 50 ימים מיום תחילתה.

...

לסיכום טען כי הנתונים אינם מלמדים על מסוכנות הנשקפת מהמבקש בנהיגתו וביקש להחזיר לו את הרישיון לאלתר כמו כן טען לחלופין, כי ניתן לקצר את תקופת הפסילה.

לעניין ניסוח החלטת קצין המשטרה, הרי שלאחר שעיינתי בנימוק, אכן נראה כי המילים בשלב זה אינן מתייחסות לעניין בדיקת השכרות בלבד, אלא – לשלב חקירתי זה. אני מסכים כי ניתן היה לנסח אחרת את ההנמקה, אך מה שעומד למבחן בבית המשפט הוא מהות ההנמקה ולא אופן הניסוח.

בסופו של יום, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הנדרשים לעניין, לרבות רמת הרשלנות, תוצאות התאונה, היעדר ההרשעות הקודמות ומב"ד שאינו חמור ומאידך וותק הנהיגה של 6 שנים שאינו ארוך במיוחד, ותוך ששמתי לבי לפסיקה הנוהגת לפיה "[אחזור על] מושכלות יסוד והן שהן הקצין וקל וחומר ביהמ"ש מוסמך ואף חייב להפעיל את שיקול דעתו ואין מדובר בהחלטות בינאריות של 0 או 60 ימי איסור שימוש (והדברים תקפים אף בנוגע לתקופות פסילה)" (ע"ח (מחוזי חיפה) 4462-09-17 מ"י נ' פחימה [פורסם בנבו]), ותוך שנתתי משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק הקצין המשמע עת החליט לפסול את המבקש מנהלית ולו מהטעם שנדרש צינון מנהיגה, אך ניתן לקצר את התקופה במידת מה. מכל הטעמים האמורים לעיל, מצאתי להעמיד את תקופת הפסילה המנהלית על 50 ימים מיום תחילתה.

" בבשפ 6757/09 דוד מזרחי נ' מדינת ישראל, קבע כבוד השופט רובינשטיין, אמנם לגבי תאונה קטלנית, אך ניתן ליישם בשינויים המחויבים את הראציונאל גם למקרה שלנו; לאחר ארוע של תאונה קשה " אין 'עולם כמנהגו נוהג' " בשפ 6757/09 דוד מזרחי נ' מדינת ישראל דעת לנבון נקל, כי המסר שבסעיף 46ב הוא, שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות דרכים קטלניות, כדי להגן על הציבור ולהרתיע, וגם - לדעתי - לאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג", וככלל אין הנאשם יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו.

בבש"פ 8450/02 זינגר יהודה עו"ד נ' מדינת ישראל, נקבע כך: " ,,,,,,,,,,,,,,,ועל רקע זה מובנת קביעת סעיף 48 לפקודה לפיה בית המשפט רשאי לבטל פסילה מינהלית בתנאים או בלא תנאי אם שוכנע שהביטול לא יפגע בבטחון הציבור. (השווה ב"ש 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל (תק' על' 2000(3) 2245; בש"פ 6221/94 הילמן נ' מדינת ישראל, פד"י מח(5), 215). לעניין זה נודעת חשיבות לנסיבות ביצוע עבירת התעבורה וכן להרשעות קודמות של הנהג  בעבירות תעבורה (בש"פ 1661/91 צ'ישינסקי נ' מדינת ישראל, פד"י מה(3) 145; בש"פ  513/88, מדינת ישראל נ' גוליו, פד"י מ"ב(3) 331).

בנוסף שמתי לבי לפסיקה הנוהגת לפיה "מושכלות יסוד והן שהן הקצין וקל וחומר ביהמ"ש מוסמך ואף חייב להפעיל את שיקול דעתו ואין מדובר בהחלטות בינריות של 0 או 60 ימי איסור שימוש (והדברים תקפים אף בנוגע לתקופות פסילה)" (ע"ח (מחוזי חיפה) 4462-09-17 מ"י נ' פחימה, ותוך שנתתי משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק הקצין המשמע עת החליט לפסול את המבקש מנהלית ולו מהטעם שנידרש צינון מנהיגה ולא מצאתי לקצר את תקופת הפסילה.

...

בנוסף שמתי לבי לפסיקה הנוהגת לפיה "מושכלות יסוד והן שהן הקצין וקל וחומר ביהמ"ש מוסמך ואף חייב להפעיל את שיקול דעתו ואין מדובר בהחלטות בינאריות של 0 או 60 ימי איסור שימוש (והדברים תקפים אף בנוגע לתקופות פסילה)" (ע"ח (מחוזי חיפה) 4462-09-17 מ"י נ' פחימה, ותוך שנתתי משקל לנסיבותיו האישיות של המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי צדק הקצין המשמע עת החליט לפסול את המבקש מנהלית ולו מהטעם שנדרש צינון מנהיגה ולא מצאתי לקצר את תקופת הפסילה.

מכל הטעמים האמורים לעיל, אני סבור שהחלטת קצין המשטרה הייתה סבירה בנסיבות העניין.

הבקשה נדחית.

המשיב נהג את המשאית בירידות המובילות מעוספיה לכיוון חיפה במהירות גבוהה מהמהירות הסבירה לתנאי הכביש ולמשקל המשאית, עשה שימוש יתר בבלמים, לא שעה להתרעות נהגים אשר הפנו את תשומת לבו לעשן שיצא מכיוון הסרנים ומאיזור הבלמים עד שבשלב מסוים הוא "איבד" את בלמי המשאית ולא הצליח להאט את מהירות נסיעתו.

כתוצאה מכך המשאית דהרה במהירות גבוהה אל עבר צומת דרך משה ורח' בר יהודה בנשר עד אשר היתנגשה במספר רכבים שעמדו בצומת המרומזר לעיל.

עוד נטען בהקשר האחרון, כי הרישיון (בו עושה המבקש שימוש רק לצורך נהיגה ברכב פרטי) משמש את המבקש, בין היתר, בנסיעות ממקום מגוריו (רהט) לחיפה וזאת לצורך קבלת טיפולים רפואיים אותם הוא ממשיך לקבל בבית החולים רמב"ם – שם אושפז לאחר התאונה.

סעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה קובע כי מקום בו הוגש כתב אישום בגין עבירה שגרמה לתאונת דרכים קטלנית, יורה בית המשפט על פסילתו של הנאשם מלהחזיק ברישיון נהיגה עד למתן פסק הדין.

...

בענייננו, סבורני כי המשיב הצליח לסתור את חזקת המסוכנות, וזאת בהקשר לנהיגה ברכב פרטי.

אוסיף, כי המבקשת אף הסכימה כי המשיב ימשיך וינהג ברכבו עד למתן החלטה זו. משכך, סבורני כי יש מקום להורות על פסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים, גם אם הדבר יארך למעלה מ 6 חודשים.

יחד עם זאת, אני קובע כי פסילת הרישיון תסויג באופן שיותר למשיב להחזיק ברישיון נהיגה לרכב פרטי.