תאונה עצמית בהסכם שכירות רכב

התובע עותר לקבלת הסך של 5,060 ₪ המהוים את הפקדון והפיצוי שהובטח לו. הנתבעת דוחה מכל וכל את הטענות וטוענת שהתובע חתם על הסכם השכרת רכב, הן בנוגע לנהלי החזרת הרכב והן בנוגע להישתתפות עצמית בתאונה ללא נגיעה לאשם בתאונה.

...

עוד נקבע בהסכם שהחזרת הרכב היא בתל אביב בכלל, לטענת הנתבעת התובע העביר את הרכב לנהג אחר שלא באישורה של החברה ובסופו של דבר הרכב נמצא תקול בצידי הכביש, בדיוק ביום שתכנן התובע את עזיבתו מהארץ.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין, באתי לידי מסקנה, שעל הנתבעת להשיב לתובע את הפיקדון, שכן לא הוכח שהתובע או מי מטעמו גרם לתאונה או נהג ברכב ברשלנות שהביאו לנזק לרכב, אלא לכל היותר הרכב נתקע בשל תקלה מכנית שלא קשורה כלל להתנהלות התובע ומי מטעמו.

אחר כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת, הנתבעת תשיב לתובע את הפקדון בסך 5,000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪ הכוללות את הסכום של 60 ₪ שהובטח לתובע לטענתו.

בהיעדר מחלוקת בשאלת האחריות ובשאלת הנזק (לאחר שהושגה הסכמה בשאלה אחרונה זו, וסכום התביעה תוקן), היתמקד הדיון בשאלת היחסים החוזיים שבין המשכירה לשוכרת, והנובע מהתנהלות הצדדים בעיניין זה. פרט מעניין, שמן הראוי להזכירו כבר כעת, הוא שלא הוצג הסכם שכירות מהתקופה הרלוואנטית לרכב הרלוואנטי, אלא רק הסכם לתקופה שהסתיימה ביום 15.11.2017 (נספח 1 להודעה לצד שלישי), דהיינו: כחודש לפני התאונה (ועל פיו הנהג המורשה היחיד הוא אחד, אסלם אבו דיה (להלן – "אבו דיה").

הוא אישר, כי הוא עצמו עבד בחברה רק כשנתיים וחצי, בעוד המצהיר המקורי (שאת תצהירו אימץ) עבד גם בתקופה הרלוואנטית לתאונה, וכי ישנם אף עובדים ותיקים נוספים מאותה עת. הוא הוסיף והעיד, כי בהסכם השכירות (נספח 1 להודעה לצד ג') מצוין כי ישנו ביטול הישתתפות עצמית, אך לא ידע לאשר או להכחיש את טענת מנצור, כי שילם הישתתפות עצמית בסך 7,500 ₪ עבור ניזקי הרכב הפוגע עצמו.

...

ריכוז הנתונים הביא למסקנה, כי נהג לא מורשה נהג ברכב, ולפיכך הסירה המשכירה את הכיסוי הביטוחי שהיא נותנת, חלף חברת ביטוח.

אני מקבל, אפוא, את התביעה (כפוף לתיקוני הסכומים כדלעיל) נגד כל הנתבעים, ודוחה את ההודעה לצד שלישי שהגישה המשכירה, ובהתאם אני מורה כדלקמן: הנתבעים ישלמו, ביחד ולחוד (בינם לבין עצמם החבות היא של המשכירה, כאמור), לתובע, את הסך של 28,905 ₪, בצירוף אגרת התביעה (מחצית ראשונה) בסך 426 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום 29.10.2018 ועד היום; וכן את אגרת התביעה (מחצית שניה), בסך 437 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום 16.1.2022 ועד היום; וכן שכ"ט עו"ד בסך 4,743 ₪.

מספר ימים לפני צאת הקבוצה לטיול, זומנו כל משתתפי הטיול לפגישה במשרדי הנתבעת ושם הובהר להם כי כאשר יגיעו לחו"ל ישכרו רכב ויחתמו על הסכם שכירת רכב מול חב' השכרת הרכב בחו"ל וכי במסגרת הסכם השכרת הרכב, חלה על כל שוכר הישתתפות עצמית במקרה של נזק.

לחילופין נטען, כי יתרת הסכום בגינו חויב התובע ע"י הרץ, אינה בגין הישתתפות עצמית אלא נובעת מכך שלתובע אירעה תאונה עצמית, שהתובע היה הגורם הבלעדי לה ועל פי תניות הסכם ההשכרה התובע חויב בעלותה.

...

הנתבעת גם לא הגישה כל אסמכתא לכך כי פוליסת הביטוח נמסרה בסופו של דבר לידי התובעים וכי התובעים היו מודעים לחריג המגביל את החבות לסך 1,500 דולר בלבד (שווה ערך ל – 1,300 יורו).

אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך 1,073 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 29.5.15 וכן הוצאות משפט בסך 500 ₪ .

המשיבים מפנים להוראות סעיף 11.2 בהסכם השכירות הקובעות שהמבקשת מעניקה לשוכר ולכל נהג מטעמו "כסוי בגין כל נזק תאונתי שיגרם לרכב" ("הוראת הכסוי").

חברי הקבוצה הוגדרו בהליך שם כמי "שהתקשר עם המשיבה בהסכם השכרת רכב, ושילם למשיבה... כספים העולים על סכום ההישתתפות העצמית שנקבע בהסכם, עבור נזקים שנגרמו ב'ארוע נזק' אחד" חברי הקבוצה בבקשה הנוכחית כלולים בתוך חברי הקבוצה בעיניין בנפיט, והסדר הפשרה הקים מעשה בית דין ביחס לטענות המשיבים בהליך הנוכחי.

...

בין אם עילת התביעה נוגעת לדרך חישוב התשלום שנתבע מעבר לדמי ההשתתפות העצמית (עניין בנפיט) ובין אם עילת התביעה נוגעת לעצם הזכות לגבות סכום זה (התביעה הנוכחית), בסופו של דבר נושא עילת התביעה הוא הפער בין סכום ההשתתפות העצמית אשר נקבע בחוזה ההשכרה בין הצדדים, לבין הסכום שנגבה בפועל ע"י המבקשת.

כאמור הסדר הפשרה לא הקים מעשה בית דין נגד תביעת המבקש והפיצוי ששולם אינו משנה ממסקנה זו. עם זאת יתכן ויהיה מקום להתחשב בתשלום זה במסגרת הפיצוי שיקבע בתביעה הנוכחית ככל וזו תתקבל.

לפיכך, הבקשה מתקבלת בחלקה, כך שתביעת חברי קבוצה ב' נדחית על הסף.

כאמור, הנתבע מאשר ששכר מהתובעת רכב שהיה מעורב בתאונה כשבנו נוהג בו. מנגד, הנתבע מכחיש את חתימתו על ההסכם ואת תוכן ההסכם כאשר, לשיטתו, הוסכם שבנו שנכח במעמד ההשכרה ופרטיו, רישיון הנהיגה ופרטי כרטיס האשראי נימסרו לתובעת, יוגדר כנהג נוסף שרשאי לנהוג ברכב.

עוד העידה העדה כי בהמשך דווח לתובעת שהרכב היה מעורב בתאונה והנתבע התבקש לשלם ואף שילם את דמי ההישתתפות העצמית.

...

אף הטענה שלא קיבל עותק מההסכם על אף דרישתו, אלא רק לאחר שנדרש לשלם השתתפות עצמית, דינה להידחות.

טענת הנתבע בסעיף 13 לכתב ההגנה שלפיה "בגוף החשבונית הנ"ל ע"ס 2000 ₪ כתוב במפורש תקופת ההתחשבנות עד לתאריך 24.04.20 דהיינו זה חשבון והתחשבנות סופי..." דינה להידחות מכל וכל.

לאור האמור, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 9,574 ₪ בתוספת אגרת משפט בסך של 784 ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 4,500 ₪.