תאונה חריגה שהתרחשה במהלך יום העבודה

עוד הוא מציין, כי כל השנים מקפיד על מעקב אצל רופא מישפחה ומעולם לא אובחן כסובל מגורמי סיכון להתקף לב. התובע אף טוען, כי הנתבע שגה כאשר דחה את תביעתו, שכן אין חולק שהאוטם היתרחש במהלך יום העבודה שלו, וכי כל הראיות מצביעות על כך שהוא חווה באותו יום היתרגזות קיצונית.

] "הלכה היא שבוחנים ארוע חריג באופן סובייקטיבי, היינו את חריגותו בעיניו של המבוטח. אולם הבחינה הסובייקטיבית הזו נעשית על פי מבחן אובייקטיבי – יש להוכיח שהיה כלל ארוע, שבעיני המבוטח, יכול להחשב כארוע חריג." ראו גם בעיניין פלבסקי, ובו נאמרו לעניין זה הדברים הבאים[footnoteRef:5]: [5: עב"ל (ארצי) 458/99 פלבסקי – המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לג (58), 31.

] "על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות ארוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר: ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אובייקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת ארע כדבר הזה והזה. שנית - על התובע להוכיח קרות ארוע חריג לגביו. ארוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן... שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל. רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הנה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו." אשר ל"סמיכות הזמנים" בין ארוע חריג לבין הופעת התסמינים הגופניים, נפסק על ידי בית הדין הארצי, כי "סמיכות זמנים כשלעצמה אין די בה כדי לקשור סיבתית בינה ובין האוטם. דרוש שהארוע שקדם להופעת הכאבים יהיה ארוע חריג"[footnoteRef:7].

...

חמישית, איננו מקבלים את טענתו של הנתבע כי בשל העובדה שהתובע עובד כעורך-דין עצמאי, לא היתה לו סיבה אובייקטיבית להתרגז.

] "ויכוח וחילוקי דעות עם לקוחות, עורכי דין ואנשים אחרים היא תופעה יומיומית בעבודת המערער. הוא מתמחה בהופעות בבתי המשפט, עובד שעות רבות, וכעצמאי רובצת עליו אחריות, ללקוח, לבית המשפט ולעצמו. עם זאת, קיימת רמה מקובלת ורגילה של ויכוחים וחילוקי דעות. לפי העובדות שנקבעו, האירוע בבית המשפט חרג מהשגרה, המתוחה בלאו הכי, של חיי עורך דין. נושא הויכוח היה עדין, ובר-הפלוגתא שלו היה נציג בכיר של הלקוח החשוב ביותר של המערער. ועוד, ויכוח קולני שעורך דין שותף בו, בפרוזדור של בית המשפט, מבייש ומבזה את עורך הדין. נסיבות אלה הביאו אותנו למסקנה כי הויכוח בפרוזדור בית המשפט היה "אירוע חריג" בעבודת המערער.

] ".. אין בכך שהתובע תואר על-ידי שפירא כאדם מהיר חימה או כמי שנוטה להתפרץ כדי ללמד שהוויכוח נושא ההליך כאן לא היה חריג בעוצמתו. חריגות האירוע צריכה להיבחן באופן סובייקטיבי לגבי המבוטח המסוים, ועדות התובע בדבר תחושותיו במהלך הוויכוח ובעקבותיו לא נסתרה במהותה, ואף זכתה לחיזוק מעדותו של שפירא שאף הוא חש ברע בשל הוויכוח שכלל אלימות מילולית וכמעט גלש למגע של ממש." לסיכום – שוכנענו בקיומה של תשתית עובדתית ומשפטית שיש בה כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.

התובעת מסרה בתצהירה כי שלושה חודשים היא לא הלכה לעבודה ונאלצה להישען על ההורים, אך לא קיבלה כספים מהביטוח הלאומי כי הפגיעה ארעה במהלך יום עבודתה הראשון.

התובעת נעדרה מעבודתה מיום התאונה (01/09/15) ועד יום 31/10/15, סך־הכל חודשיים ימים.

תוצאות והוצאות הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בסך כולל של 17,486 ש"ח. בנסיבותיו החריגות של ניהול התיק, ונוכח טענותיה של התובעת בסיכומים והתשתית הראייתית המצומצמת שהוגשה, לא מצא בית־המשפט לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת.

...

תוצאות והוצאות הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בסך כולל של 17,486 ש"ח. בנסיבותיו החריגות של ניהול התיק, ונוכח טענותיה של התובעת בסיכומים והתשתית הראייתית המצומצמת שהוגשה, לא מצא בית־המשפט לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת.

] התובע מנהל יומן אירועים חודשי שבו הוא מתעד את האירועים החריגים שהתרחשו במהלך יום העבודה (להלן: יומן האירועים).

] נוסיף כי בהתאם לפסיקה, כשקיים ספק בדבר חריגות הארוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי על מנת שיבחן את שאלת הקשר הסיבתי בין הארוע בעבודה לאוטם הלבבי בו לקה המבוטח כדי שלא תינעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח[footnoteRef:22].

] עוד נציין כי קיימת איבחנה בפסיקה בין אנמנזה שאיננה מתארת ארוע תאונתי כלל (אנמנזה שותקת)[footnoteRef:47], אשר אינה שוללת באופן ישיר את תביעתו של מבוטח לבין אנמנזה השוללת באופן פעיל את קרות הארוע התאונתי או את התרחשותו במקום העבודה (אנמנזה שוללת).

...

בנסיבות אלה יש לקבל את התביעה ולמנות מומחה רפואי.

סוף דבר התביעה נדחית.

משהוכח שהתובע לא שוחח עם מר גנטוס ביום 11.3.2020 עקב יציאתו לקבל טיפול רפואי ומששוכנענו שהתיעוד ביומן האירועים אינו אותנטי, אנו סבורים שיש לחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבע.

אי לכך, ישלם התובע לנתבע בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין הוצאות בסכום של 3,500 ₪, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

[12: עמ' 19 ש' 7-10] בהקשר זה נבהיר, כי הנתבע אכן אישר בסעיף 8 לכתב ההגנה כי במועד התאונה עבדה התובעת ב"עבודה מהבית", ולא נטען כי התאונה התרחשה טרם תחילת יום העבודה ומשכך התובעת אינה נידרשת להוכיח אחרת, וניתן להסתפק בדוח הנוכחות שהגישה.

[22: עמ' 9 ש' 31- עמ' 10 ש'14] בנסיבות אלה, ובשים לב למידת ההוכחה המוגברת הנדרשת במקרה של תאונת עבודה בבית איננו סבורות, כי ניתן לראות בתאונה כתאונת עבודה, ומסקנה אחרת אף היתה גוררת הכרה גורפת בכל פעולות הבישול והאפיה בבית, לכל אורך יום העבודה, ולמעשה בכל פעולות היומיום שמבצעים מבוטחים שחיים ועובדים בביתם, כפעולות למען עסוקם, תוך חריגה מתכליתו של ביטוח נפגעי עבודה.

...

[17: סעיף 6 לתצהיר גב' שבת] [18: עמ' 20 ש' 21-24] [19: סעיפים 4-5 לתצהיר גב' שבת] [20: עמ' 20 ש' 29- עמ' 21 ש' 4 ] [21: עמ' 21 ש' 15- עמ' 22 ש' 4] מן האמור עד כה עולה אפוא, כי בחינת סבירות הקשר שבין הפעולה נשוא התאונה לבין העבודה, בשים לב לסוג הפעולה שבוצעה (הפרדה וחיתוך של עוף קפוא), לשעה שבה בוצעה הפעולה ולצורך אישי שלא נסתר, לבשל לפעוט מעידה, לטעמנו, כי התכלית הדומיננטית של הפעולה, להבדיל מהתכלית הנלווית, היתה אישית ולא לצורך העיסוק, והתובעת אף אישרה ככל שהעבודה היתה מתבצעת ממקום העבודה הרי שלא היה באפשרותה לבצע את הפעולה, כי "אין שם גז. אין שם תנאים לבשל. אין לי תנאים להכין שם אוכל שהוא קפוא", למעט שניצל קפוא שמפשירה בטוסטר[footnoteRef:22].

[22: עמ' 9 ש' 31- עמ' 10 ש'14] בנסיבות אלה, ובשים לב למידת ההוכחה המוגברת הנדרשת במקרה של תאונת עבודה בבית איננו סבורות, כי ניתן לראות בתאונה כתאונת עבודה, ומסקנה אחרת אף היתה גוררת הכרה גורפת בכל פעולות הבישול והאפיה בבית, לכל אורך יום העבודה, ולמעשה בכל פעולות היומיום שמבצעים מבוטחים שחיים ועובדים בביתם, כפעולות למען עיסוקם, תוך חריגה מתכליתו של ביטוח נפגעי עבודה.

[23: שם, הערת שולים 2] אשר על כן, התביעה נדחית.

] אשר לסמיכות הזמנים בין מועד הארוע החריג לבין מועד הופעת האוטם נקבע כי "על מנת שאירוע מוחי יוכר כתאונה בעבודה מן ההכרח להוכיח קרות ארוע חריג בחיי התובע בסמוך לפני קרות הארוע המוחי. סמיכות זמנים זו נידרשת לאור ההלכה שגובשה על ידי בית הדין בהסתמך על חוות הדעת הרפואיות שקבל לפיהן - רק אם האירוע המוחי מתרחש בסמוך לאחר הארוע החריג בעבודה, בטווח של פחות משבוע ימים ביניהם, אפשר שיתקיים קשר סיבתי בין השניים"[footnoteRef:2] (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

עם זאת, "אין הכרח כי אותו ארוע יהיה רגעי וקצר, ויכול כי אותו ארוע יתקיים "במהלך יממה או ימים אחדים", ובילבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך'"[footnoteRef:5]. באותו מקרה (עניין תשתש) הכיר בית הדין הארצי בארוע חריג הנמשך על פני שלושה ימים, תוך שייחס משמעות עיקרית לעובדה שבמשך שלושת הימים בהם היתרחש הארוע לא נשמרה אותה רמת חריגות: [4: ראו עב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי נ' יהושוע תשתש (ניתן ביום 9.10.2012, פורסם בנבו) (להלן: "עניין תשתש").

חרף האמור, שוכנענו, כי אכן התנהלו שיחות בין התובע לבין הסדרן ובין התובע לבין המנהל, במסגרתן ביקש התובע שלא לבצע את נסיעות אליהן שובץ ביום 23.3.2020; וכי הסדרן והמנהל היתעלמו מבקשת התובע ומתלונותיו כי הוא אינו מרגיש טוב והורו לו להמשיך לבצע את הנסיעות חרף תלונותיו אודות מצבו הרפואי; ואף איימו עליו כי ככל שהוא לא יבצע את הנסיעות הוא יפוטר או יוצא לחל"ת. עוד שוכנענו, כי על אף שגירסת התובע ביחס לתוכן השיחה עם הסדרן בשעה 5:49 לא הוכחה, התובע השכיל להוכיח "ארוע חריג" בעבודה שנמשך על פני מספר ימים החל מיום 15.3.2020 ועד ליום 23.3.2020, כאשר במהלך ימים אלו, רמת החריגות לא הייתה אחידה, כך שהם כללו 'שיאים' נפרדים אשר ביחד מרכיבים את הארוע החריג.

...

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת הנתבע שלפיה מדובר במתח מתמשך ולקבוע כי העימות שהתנהל בין התובע לבין הסדרן ביום 23.3.2020 והיחס המזלזל והמשפיל מצידם, אשר לא היה דבר שבשגרה, הינם בגדר אירוע חריג בעבודת התובע ולמנות מומחה רפואי מטעם בית הדין אשר יתבקש לבחון את שאלת הקשר הסיבתי הרפואי בין האירוע החריג לבין האוטם המוחי בו לקה התובע.

התנהלות זו מלמדת אף היא על הלחץ החריג בו היה מצוי התובע ביום 23.3.20 לאור החשש מפני הוצאה לחל"ת. כאמור לעיל, שוכנענו, כי מעבר לחריגות העבודה בימים שביום 15.3.20 ועד ליום 23.3.20, הרי שגם העיכוב בפניה לקבלת הטיפול הרפואי לאור דרישות מקום העבודה הינו בגדר אירוע חריג.

] סוף דבר המסקנה מכל האמור לעיל הינה, כי על אף שלא הוכח הוויכוח הראשון ביום 23.3.20 ועל אף שהתובע היה נתון בלחץ חריג החל מיום 15.3.20 ועד ליום 23.3.20, אין בלחץ האמור שנמשך על פני מספר ימים כדי לעלות כדי "מתח מתמשך". בדומה לנפסק בענין תשתש גם בענייננו, באותם ימי לחץ בעבודה, לא נשמרה אותה רמת חריגות.

לאור כל האמור, הננו קובעות כי יש לראות באירוע מיום 15.3.20 ועד ליום 23.3.20 כאירוע חריג הנמשך על פני ימים אחדים ולמנות מומחה מטעם בית הדין לבחינת סוגיית הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין האירוע המוחי בו לקה התובע ביום 23.3.20, על סמך העובדות הבאות: התובע יליד 1956, מתגורר בעיר דימונה.