ראיות הצדדים
התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ממנו עולה כי הוא רואה חשבון במקצועו, בעלים של משרד לראיית חשבון, וכן הבעלים של חברה העוסקת בלימוד קורסים לקראת מבחנים פסיכומטריים (להלן: "החברה").
בנוסף, התובע הצהיר (סעיף 16) כי אמנם במשך מספר חודשים לאחר התאונה הוא לא פנה לקבלת טפול רפואי, עם זאת הוא טען כי לאחר התאונה הוא התלונן על כאבים ועל מוגבלות בצואר, בפני חברו, מר מג'די סעאדה, שעבד איתו בחברה בתקופה הרלבנטית.
עוד הגיש התובע מטעמו תצהיר עדות ראשית של מר סעאדה, אשר הצהיר (סעיף 6), בדומה להצהרת התובע כי "בחודשים שלאחר התאונה, במפגשים שלנו, היה מ' מתלונן בפני כי יש לו יותר ויותר כאבים בצואר ומוגבלות בתנועות הצואר ולאט לאט גם נימול בידיים שהתחיל להתפשט. אני כמובן הנחיתי אותו ללכת לבצע בירור רפואי ולטפל בעצמו בהתאם".
בנוסף הגיש התובע בגדר ראיותיו, חוות דעת של רואה חשבון, לעניין הפסדי ההכנסות שנטען כי נגרמו לו במשרד ראיית החשבון וכן בחברה במהלך השנים שלאחר התאונה.
גם מקום בו מונה מומחה רפואי, הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של התובע כתוצאה מתאונה, לעולם מסורה בידי בית המשפט, אשר לו שיקול דעת אם להסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו, או לדחותה, כולה או חלקה [ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993) (להלן: "עניין רז"); ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583, 588 (2004) (להלן: "עניין לנגר")].
...
לאחר שבחנתי את הנסיבות המיוחדות של המקרה שלפניי, לא מצאתי כי התובע הוכיח שנגרם לו נזק כלשהו בגין התאונה, ובכלל זה לא הוכיח כי נגרם לו נזק לא ממוני.
במצב דברים זה, מסקנתי היא כי התובע לא הוכיח נזק בר פיצוי שנגרם לו בגין התאונה, ולפיכך דין התביעה להידחות.
לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
