תאונה בעת תיקון תריס במרפסת בית

מאחר ובעניינינו לתובע אין כל ידיעה ממשית מהן הנסיבות שהביאו לנפילת התריס או חלקו על הרכב שחנה בחניה של הבית המשותף ואין לו היכולת לדעת נסיבות אלו ומאחר ועסקינן בדירה שבבעלות הנתבע 1 בה מחזיק הנתבע 2 ולנתבעים הייתה שליטה מלאה על התריסים שבדירה ומכיוון שנסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה כי הנתבעים התרשלו מאשר שנקטו באמצעי זהירות הנדרשים וסביר יותר להניח כי הנתבעים כשלו בתחזוקת הדירה תוך יצירת סיכון לנפילת התריס או חלקיו, עובר הנטל לכתפיהם להוכיח העדר התרשלות מצידם.

יתירה מזו, התובע צירף תמונות מרפסת בדירת הנתבעים בה נצפים חלקי פלסטיק שהנם בסכנת נפילה.

תמונות אלו אינן קשורות לארוע נפילת התריס וצולמו במועד מאוחר יותר כתמיכה בטענת התובע כי המדובר בנכס שאינו מתוחזק כראוי.

עם זאת, צורפה קבלה בגין התיקון שבוצע בפועל במוסך "טל שירותי רכב אשדוד". תאור התיקון שבוצע במכסה המנוע של הרכב ואופיו מתיישבים היטב עם הנזק המתועד בתמונות ועם עדות התובע כי המדובר בנזק שניגרם בתאונה, שהייתה כאמור, אמינה עליי.

...

לעניין ההתרשלות, הנני סבורה כי בנסיבות האירוע יש להחיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), הקובע כי בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה – על הנתבע הראיה שלא הייתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.

מאחר ובענייננו לתובע אין כל ידיעה ממשית מהן הנסיבות שהביאו לנפילת התריס או חלקו על הרכב שחנה בחניה של הבית המשותף ואין לו היכולת לדעת נסיבות אלו ומאחר ועסקינן בדירה שבבעלות הנתבע 1 בה מחזיק הנתבע 2 ולנתבעים הייתה שליטה מלאה על התריסים שבדירה ומכיוון שנסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה כי הנתבעים התרשלו מאשר שנקטו באמצעי זהירות הנדרשים וסביר יותר להניח כי הנתבעים כשלו בתחזוקת הדירה תוך יצירת סיכון לנפילת התריס או חלקיו, עובר הנטל לכתפיהם להוכיח היעדר התרשלות מצדם.

העולה מן המקובץ הוא כי הנני מחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 1,217 ₪ ואת הנתבע 2 – סך של 1,825 ₪ .

דלת הכניסה הייתה מפורקת, תריסים היו מפורקים וחסרים, קירות שבורים, דלתות פנים חסרות, מרצפות רבות חסרות וחלקן שבורות, גגון מרפסת הכניסה מט ליפול, הגג דולף, כיור שבור, ברזים חלודים ולא תקינים, המטבח מרוסק, ומקרר ישן מלא מזון רקוב ושורץ תולעים ועזובה רבה.

היא דוברת רוסית ובעת חתימת הערבות לא הסבירו לה בשפה הרוסית את תוכנה וניתן לראות זאת מעיון בערבות עצמה בה לא מצוין כי האמור בה תורגם לה לשפה המובנת לה. כמו כן, הערבות הייתה מוגבלת בזמן וחלה רק על תקופת השכירות הראשונה בלבד ולא מעבר לכך.

לדיון המקדמי לא התייצבה התובעת, לדברי ב"כ עקב מצבה הרפואי לאחר פציעתה בתאונה, נבצר ממנה להתייצב לדיון.

נטל הוכחה המוטל על התובעת ככלל, על התובע מוטלת החובה להוכיח את תביעתו בהתאם לעקרון "המוציא מחברו עליו הראיה". נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות נקבע במשפט האזרחי על פי "הטיית מאזן ההסתברות" לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות שבפניו, את דיותן ואת משקלן (רע"א 3646/98 כ.ו.ע. לבניין נ' מנהל מע"מ, פ"ד נז (4)981(2003).

התובעת הנה אדם פרטי ולא גוף צבורי וב"כ התובעת לא ציין מה המקור החוקי לטענה זו. לצורך הוכחת רכיב התביעה הראשון, היה על התובעת להגיש חו"ד מומחה בה יפרט מה הם הליקויים שמצא במושכר, בשים לב למועד בנייתה של הדירה ולבלאי טבעי, ולהתייחס לאחריות הדייר לאותם ליקויים, להקף העבודות הנידרש לצורך תקונם, בפירוט עלותו של כל אחד מהתיקונים הנדרשים, תוך הבחנה בין עלות רכישת חומרי ביניין ואביזרים לבין עלות ביצוע העבודה.

...

סוף דבר התוצאה היא כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה.

לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות העניין, לאחר ששקלתי את אופן ניהול ההליך ע"י הצדדים, בהתחשב בכך שדחיתי את בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף, אולם התביעה נדחתה לגופה, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 6,750 ₪.

בגין עבודות הריצוף ורכישת הריצוף החדש שילמו התובעים סך של 41,864 ש"ח. לאחר ביצוע עבודות תיקון האיטום ע"י התובעים, בוצעה ביום 1.9.2013 בדיקה חוזרת לאיטום הגג בבית מספר 7 והמרפסות בשני הבתים על ידי מכון איזוטסט, והבדיקות עברו בהצלחה.

בין היתר הוא עסק שם בתכנון ופקוח בנושא אלומיניום לבניין, כלומר: חלונות, דלתות, תריסים, ויטרינות וכל מה שכרוך באלומיניום (יש לשים לב שבעבודתו בחב' אלובין לא עסק מר שטרן בתימחור עבודות אלומיניום, וראיה לכך היא מה הייתה עלות התיקונים בפועל, כך שתמחור עבודות התיקונים של מר שטרן הנו מופרז ביותר).

בתקופה הרלוואנטית לתצהירו הוא היה במנוחה לאחר תאונת עבודה.

מר טל ג'רבי אשר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצהיר כי סיפק לתובעים את הסומסום לשני הבתים ברחוב היסמין בבאר יעקב פעם ראשונה במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר 2011, וכי נידרש עוד פעם לספק סומסום בסוף חודש אוגוסט תחילת חודש ספטמבר 2013, אז סיפק 3 משאיות של סומסום ושילמו לו 6,000 ₪ במזומן עבור אספקה זו. מר ג'רבי נחקר חקירה שכנגד בה העיד כי הוא מילא את הסומסום בבית לפני הריצוף.

...

לאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענות התובעת כלפי ה"ה מלכה בכל קשור לעבודות האלומיניום.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תוצאה פסק הדין הינה כדלקמן: התביעה בתיק אז' 18539-03-13 נמחקת, ואני מורה על סגירת תיק הוצל"פ 18-02807-13-2 בלשכת ההוצל"פ בראשון לציון וביטול כל הליכי הגבייה שננקטו בתיק ההוצל"פ. מאחר וכל הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד אחד, ייפסקו שכ"ט עו"ד והוצאות משפט של תיק זה במסגרת תיק אז' 47069-09-16; התביעה בתיק אז' 39774-09-15 נדחית.

מאחר וכל הנתבעים יוצגו ע"י עו"ד אחד, ייפסקו שכ"ט עו"ד והוצאות משפט של תיק זה במסגרת תיק אז' 47069-09-16; התביעה בתיק אז' בכל הקשור לתביעת עבודות האלומיניום נדחית, והתובעת תשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

כן טען התובע כי הנתבעים הותירו נזקים בדירה כגון: הריסת קיר אבן, שמן שנותר רווי באדמה גננית, תריס יציאה מהסלון למרפסת שהותירו מקולקל, 2 דלתות חסרות, חלונות פגומים, קירות מוכתמים מלוכלכים ומלאי חורים.

הנתבעים טענו, כי כשנה לאחר שנחתם זכרון הדברים, הבהירו לב"כ התובע (אשר בין לבין נפטר בנסיבות מצערות, בתאונת דרכים), כי הם מעוניינים ברכישת הדירה ולא בהשכרתה ואולם למרות זאת, הנתבע, לא ביקש לבטל את זכרון הדברים.

אמנם תיקון סעיף 25 כאמור, אינו חל על זכרון הדברים דנן שכן בעת שנכרת עמד בתקפו הנוסח הקודם על פי פרשנותו בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת אפורפים.

זאת הסיבה שגם הנתבעים לא שילמו במהלך התקופה בה התגוררו את דמי השכירות, וראה בתשובת הנתבע (עמ' 12 שורות 22-24) כשנשאל אם הוסכם על דמי שכירות בסך 350$ מדוע אינו משלם, השיב: "כי מה שקובע שאני רוכש את הבית, הסכום הזה מתקזז וזה לא בוצע". ובהמשך באותו עמ' בשורה 29: "לא ביקשו ממני לפנות את הנכס ולא ביקשו ממני כסף, כי היה ברור שאני רוכש את הבית ומתקזז עד הסוף". יחד עם זאת, אין חולק כי בסופו של דבר לא נכרת הסכם מכר בין הצדדים, הנתבעים לא רכשו את הדירה ולא שילמו תמורה ממנה ניתן לקזז את דמי השכירות.

...

טענת הנתבעים לקיזוז השקעות שבוצעו בדירה - מעדויות הצדדים שוכנעתי כי אכן הנתבעים ביצעו השקעות מסוימות בדירה.

ייתכן וההשקעות בוצעו מתוך תקווה או ציפייה של הנתבעים כי בסופו של דבר ירכשו את הדירה.

לאור כל האמור, אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחד לשלם לתובע סכום של 49,890 ש"ח= (40,060 +9,830), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.

לאחר שבית הדין המליץ לתובע לפנות לייעוץ משפטי הוגש ביום 29.12.22 כתב תביעה מתוקן במסגרתו נטען כי נוסף על העבודה במסעדנות ובמשק בית בשנים האחרונות, בין השנים 1984-1990 עבד התובע בהנחת כבלי חשמל, המלווה בתנועות משיכה חזקות.

בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. המסגרת הנורמאטיבית סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, מגדיר "תאונת עבודה", באופן הבא: "תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו". תורת המקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המיקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה.

משנת 2004, הוא עובד במשק בית אצל מעסיקים שונים, בשפשוף, מירוק, נקוי, קירצוף, ניגוב של דלתות, ארונות, מראות, מקלחונים, ויטרינות, מעקי מרפסות, תריסים, משטחי שיש, מוצרי חשמל ועוד.

] "זה, זה סתם משפט כאילו כי אני לא באמת עבדתי כל היום במחבתות, היה לי הפסקות אנשים יושבים אז אני בנתיים עושה טלפון. את יודעת לא, לא רציתי להראות שאני כאילו כל היום במחבתות, יש גם בין לבין זמן לנשום אז" בעדותו הודה התובע כי גם עת הועסק כשכיר במסעדנות, לא היה לו תפקיד מוגדר אחד, אלא ביצע שלל תפקידים, לרבות בישול, חיתוך שווארמיה, ניקיון, הכנת המסעדה ללקוחות, העמסת המקררים בשתייה, הכנת סלטים, קבלת סחורה וכיו"ב[footnoteRef:8].

...

הן מתיאור עבודות משק הבית והן בהסתמך על השכל הישר, לא מצאנו כי ניתן לבודד משלל הפעולות שבוצעו על ידי התובע תנועות חוזרות ונשנות.

בהעדר ראיה אובייקטיבית לגבי מהות העבודה שבוצעה על ידו בחברת א.פ.ס.ק, ובשל חלוף הזמן, לא מצאנו כי הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח תשתית ראייתית לקיומה של פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה בעבודה האמורה.

אשר על כן, משלא הוכחה תשתית לכאורית לפעולות חוזרות ונשנות, התביעה להכרה בפגיעה בעבודה על דרך תורת המיקרוטראומה, נדחית.