מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תאונה בכביש צר ללא גידור ותאורה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2020 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

התובעות טוענות כי האחריות הבלעדית לקרות התאונה והתרחשותה חלה על הנתבעות, מאחר והנן האחראיות על התחזוקה התקינה של הכבישים לרבות מקום התאונה ובהיות התאונה תוצאה של רשלנותן.
בחקירתה הנגדית חזרה התובעת 2 על אופן היתרחשות התאונה ותיארה אותה באופן הבא: "הייתה גדר בצד ימין ואני הייתי בעליה היה רכב מולי והייתה משאית מצד שמאל של הרכב מולי, רציתי לעלות למעלה הוא ירד, הוא נצמד אלי ולקחתי קצת ימינה ולא ראיתי שיש גדר איסכורית ואין שלטים לדעת שהם עובדים רציתי לעלות, עמדתי כדי לתת לו לרדת אבל שרציתי לנסוע עוד פעם האיסכורית שפשפה לי את כל צד ימין של הרכב, האיסכורית הייתה באמצע" (בפרוטוקול בעמ' 3, שורות 18-22).
כאשר נישאל עד הנתבעת 2 , מר טאהא שאדי, אודות תאורת הכביש טען כך: "זה לא באחריותנו, אני לא שייך לעירייה" (בפרוטוקול בעמ' 8, שורה 7).
הנתבעות או מי מהן לא הראו, ולו בראיה אחת, כי קיימו פקוח כמתבקש, לא על הגדר ולא על שלטי האזהרה במקום ובכך התרשלו והפרו חובתו.
הנהגת נסעה בחשיכה, בסמוך לאתר בניה, התקרבה לכביש צר והיה עליה לנסוע בהתאם לתנאי הדרך, בהתאם לחובות הזהירות החלות עליה ויש לייחס לה אחריות לנזקיה, כמפורט.
...
הנתבעות טוענות כי העבודה בוצעה בפיקוח, בן הכחישו את האמור בכתב התביעה וטענו כי יש לדחות את התביעה על הסף, שכן העבודות בוצעו על פי תכניות מאושרות וכי אין כל קשר בין הגדר לבין התאונה הנטענת.
דין התביעה להתקבל אף כי יש לייחס לנהגת התובעות אשם תורם.
במכלול הנסיבות, באתי למסקנה כי יש להטיל על הנהגת ברכב התובעות אשם תורם בשיעור 25%.
לסיכום לפי הנזק בניכוי האשם התורם, הנתבעות ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך 19,679 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 3,700 ₪, שכר העדה בסך 300 ₪ והחזר אגרת המשפט בסך 758 ₪.

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

" טענות העותרים במסגרת העתירה פירטו העותרים את מצוקתם ותיארו את המצב הירוד של תחזוקת הכבישים העוברים בשכונה: תיכנון ותחזוקה לקויים; שקיעות וסדקים לכל אורכם; חסר בשוליים; וחסר במדרכות, מעברי חציה ותאורה הולמת.
כן נטען כי מרבית כבישי השכונות צרים מאוד ללא שוליים דבר שאינו מאפשר מעבר שני כלי רכב משני כיוונים באותו מקטע ויוצר פקקי תנועה גדולים.
כך, משרד התחבורה מסייע בדרך כלל למשיבה בבצוע הסדרי תנועה בצמתים לפי תוצאות סקר תאונות דרכים, אך בשכונות לא מתבצעים סקרים ועל כן אין הישתתפות כספית של משרד התחבורה.
ובאשר לעמדת המטה לבטחון לאומי (להלן: "המל"ל"), המשיבה פנתה לראשונה למל"ל בתחילת שנת 2012 בנושא העידר החפיפה בין הגוף המוניציפאלי של העיר וגדר ההפרדה, בדגש על השטחים המצויים מחוץ לגדר ההפרדה ובתוך הגבול המוניציפאלי.
עבודה זו עשויה לסייע בעתיד לצימצום הפערים ושיפור מירקם החיים בשכונות, אך היא לא עוסקת ולא צריכה לעסוק בנושאים ספציפיים, כגון תיקון ושיפור של כביש מסוים בתוך השכונות.
...
עמדתן של שתי רשויות אלה היא כי דין העתירה כנגדן להידחות וכי האחריות למתן מענה הולם למצוקותיהם של תושבי השכונות מוטלת אך ורק על המשיבה.
עם זאת, בפסיקה גם הובהר כי במקרים חריגים, חרף כוללניות העתירה, עדיין יכול וימצא בית המשפט כי יש לדון בה לגופה בשל שאלה משפטית עקרונית ורחבה המתאימה להליך השיפוטי (בג"ץ 9961/03 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ' ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 5.4.11)).
יחד עם זאת, בדיון שהתקיים ביום 26.10.15 ביקשה המשיבה כי יינתנו לה שלושה חודשים לצורך בחינה משותפת עם המדינה למציאת פתרונות לבעיות שהעלו העותרים בעתירה זו. בשים לב אפוא לכל האמור, נדמה כי אין מניעה להיעתר לחלק המרכזי בעתירה, שכן אין מניעה במקרה זה לקבוע כי על המשיבים לקדם תכנית פעולה – וכפי שהוצע על ידי המשיבה בעצמה - שנועדה לקדם את שיפור ותיקון הכבישים לרבות המדרכות שלצדם ומערכות הניקוז בשכונה לביצוע המוטל עליה מכוח פקודת העיריות.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2012 בעליון נפסק כדקלמן:

המערער, יליד 1966, נפגע קשה ביום 2.2.1997 בשעה 18:00 או בסמוך לכך, בעת שהלך בכביש צר ששמש הולכי רגל בשכונת א-טור בירושלים, וצנח למפלס נמוך בשולי הכביש בעומק של כארבעה מטר (להלן: התאונה).
במקום לא היה גידור למניעת נפילה, לא הייתה תאורה ולא הוצבו במקום שלטי אזהרה מפני סכנת הנפילה.
...
התוצאה היא, שהערעור מתקבל באופן חלקי, כאמור בפסקה הקודמת.
ראשית, אני סבורה שביסוסה של טענת אשם תורם על כך שהתובע אמור להכיר את הסביבה ואת מפגעיה אינו חף מקשיים.
שנית, הטרידה אותי טענה נוספת שהוצגה על-ידי המשיבה לשם ייחוס אשם תורם למערער, גם אם בסופו של דבר בית המשפט קמא לא ביסס עליה את פסיקתו.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2021 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

(1) תפקח על השיוור, הרום, הרוחב והבניה של כל רחוב; (2) תידאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; (3) תימנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב; .
מעיון בתמונות אשר הוצגו לפניי מתחוור המסד העובדתי הבא: הכניסה לקומפלקס המגורים שברחוב מיכאל נאמן 4 בת"א (להלן: "הבניין"; "קומפלקס המגורים"; "מגדלי נאמן"), נעשית באמצעות כביש סלול צר וקצר (מעיון בגוגל מפות- הכניסה אליו מרחוב 2040).
בהנתן שהכניסה לבית המגורים אינה אפשרית לכל רכב נוכח קיומו של מחסום כניסה בקצהו של הכביש, הרי שאין זו הפתעה עבור הערייה, וניתן היה לצפות, כי מי שאינו מתגורר בקומפלקס המגורים שבו מצוי הבניין יידרש להחנות את רכבו באותו מיגרש פתוח שאינו מגודר או לשהות בו עם רכבו, כל זאת שעה שקיימת בו סכנה אמיתית ומוחשית לנפילה של רכבים נוכח הפרישי הגבהים שבין המיגרש לבין תעלה שתוחמת חלקים ממנו.
עוד אציין, כי בישיבה מיום 12 ביולי 2021 ביקשתי לברר עם ב"כ העיריה מדוע הערייה לא גידרה את המיגרש עובר לתאונה והתשובה הייתה, כי: "נציג הערייה יגיע לבית המשפט ויסביר שלא מדובר בחניה, אלא מעבר למלון סי אן סאן, זהו שטח פתוח לא אמורים להחנות שם זה מעבר והוא החליט להחנות שם". דא עקא, שמעיון בגוגל מפות עולה, כי פרויקט סי אנד סאן לא נמצא כלל בצמוד לבניין אלא במקום אחר צפונית מערבית לבניין, ובדיון הסתבר, כי מדובר בפרויקט מגורים אחר בשם מגדלי נאמן, כך שהטענה בדבר מעבר למלון הנה חסרת התכנות וודאי שעה שהסתבר בדיון ההוכחות, כי הערייה גידרה את השטח לאחר התאונה.
...
דין טענה זו להידחות נוכח מספר טעמים: ראשית, המסמך שהוצג- אינו מחייב ואינו מעוגן בדין; שנית – מדובר במסמך שנערך בחודש ספטמבר 2020 ואילו חוות דעת השמאי נערכה בכלל בשנת 2019; שלישית – קביעותיו של השמאי בדבר אובדן הערך לא נסתרו בחוות דעת נגדית.
ימי שהייה לצורך תיקון הרכב - רכיב זה לא הוכח בראיות או תימוכין אחרים כלשהם ודינו להידחות.
גם פיצוי בגין ימי עבודה של התובע דינו להידחות לאחר שלא הוכח בראיות כלשהם, לעניין העמדת הרכב והשבתתו ולא ביחס לעלויות יום העבודה של התובע.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום קריות נפסק כדקלמן:

באשר לאחריות נהג התובעות, הרי שאכן עולה מהסרטון, כי מי שנסע ישר בכביש היה זה הנתבע, בעוד שרכב התובעות יצא מכביש פנימי ללא מוצא (מקום התאונה עם כווני הנסיעה בחיצים ר' תמונה ת/1, מצב הרכבים לאחר התאונה ר' תמונה ת/3) ומשכך היה עליו להאט ואף לעצור את רכבו קודם לכניסתו לצומת, זאת בפרט שהוא מודע לכך שקיימת בעיה עם שדה הראיה (לאור חומה / גדר שמימין לכיוון נסיעתו), והכל כדי לוודא שהכביש פנוי.
באשר לאחריות נהג הנתבעים, עולה גם מהסרטון כי הרכב נסע במהירות גבוהה (גם אם לא מופרזת) מזו המתאימה לתנאי הדרך, בפרט שאין מדובר בכביש ראשי, אלא למעשה כביש פנימי צר יחסית בתוך שכונה בישוב, הגם שמדובר בכביש דו סיטרי.
כמו כן לקחתי בחשבון לחובת שני הצדדים את העובדה כי התאונה אירעה בשעות הערב, כאשר המקום מואר בתאורת רחוב ועל כן היה על שניהם לנקוט במשנה זהירות בשעה שהתקרבו לצומת.
...
דיון והכרעה לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות, התרשמתי מעדויות הצדדים באופן בלתי אמצעי, מצאתי שיש להשית את האחריות על התאונה על שני הצדדים אלא שאחריותו של נהג התובעת גבוה יותר ויש להעמיד את אחריותו על 60% ואילו אחריות הנתבע 40%.
לאחר שעיינתי בחוו"ד שצורפה לכתב התביעה ובתמונות הנזק, מצאתי לאמץ את מסקנות השמאי שלא נסתרו.
בתביעה שכנגד ישלמו הנתבעות שכנגד לתובע שכנגד את הסכומים הביאם: 2,642 ₪ - 60% מסכום הנזק בהתאם להערכת שמאי, לרבות שכ"ט שמאי.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו