תאונה ביציאה מחנייה מקורה ברברס

התובע מר דוד ברקן אשר נהג רכב התובע עובר לתאונה ותוצאותיה תאר בעדותו את אופן השתלשלות הארוע וקרות התאונה בציינו את הדברים הבאים: "ביום 15.10.16 אני הייתי הבעלים של רכב שמספרו 94-556-16. אני נכנסתי לחניון אל-רם ברעננה שזה חניון תת קרקעי, וראיתי שהדרך בתוך החניון חסומה על ידי רכב שבדיעבד הסתבר שזה רכב של נתבע 1 שמספרו 30-476-71 אשר תימרן בתוך החניון כדי להתיישר לכיוון היציאה מהחניון. בהמשך עמד עוד רכב והמתין לנתבע 1 כדי שיגמור לתמרן ואני כדי לאפשר לו, לרכב נתבע 1, לתמרן נצמדתי לקיר הימיני כיוון כניסתי לחניון שלצידו חונים כלי רכב כדי לפנות לנתבע 1 מקום, שהוא יוכל להמשיך בתמרון שלו לנסות לצאת. תוך כדי שהרכב שלי היה בעצירה והמתנה לכך שנתבע 1 ימשיך את תמרוניו וייצא ממקום חנייתו ויציאתו מחניון, נתבע 1 נסע ריוורס ועם צד אחורי שמאלי של הרכב שלו הוא פגע בצד שמאל קדמי של הרכב שלי. יצאנו מכלי הרכב. הוא אמר לי שבנתיים המעבר התפנה והוא יכול לצאת ושהוא ייצא מהחניון וימתין לי בחוץ, וכך עשיתי. נתבע 1 היתנצל בפניי והסביר שהתאונה אירעה בגלל שהמקום היה חשוך כי זה היה בתוך החניון פנימה הוא לא הבחין ברכב שלי. החלפנו פרטים והוא אמר לי לפנות לחברת הביטוח שלו כי הוא נימנה על עובדי מדינה והם יתנו את הטיפול וישלמו את הנזק. פניתי לחברת הביטוח של הנתבע ביום 7.11.16, תיארתי את מה שקרה, כתבתי להם שאני בדקתי במוסך את עלות התיקון ושנאמר לי שזה בסביבות – 1,500 ₪ ועוד כתבתי להם במייל שאם הם ירצו לזמן שמאי אז שיתאם איתי בדיקה במוסך "עד" ברעננה, ששם אני מטפל ברכב שלי.

נתבע 1, מר מזרחי עוזי, תאר בעדותו את אופן השתלשלות הארוע בציינו את הדברים הבאים: "ביום 15.10.16 אני הייתי בעלים של רכב שמספרו 30-476-71, עמדתי בחנייה בחניון של מרכז אלרם ברעננה, שזה חניון מקורה כדי לקחת את בתי שהיא רוקדת בקומה שלישית, בחוג פלמנקו.

...

נחה דעתי כי זכורים היו לו כל פרטי התרחשות אירוע התאונה וניתן לסמוך על גרסתו.

עיון בחשבונית מס/קבלה מס' 196331 ממרכז שרות עד רעננה (1997) בע"מ מלמד כי נזקי רכב התובע שנגרמו בתאונה מסתכמים בסך של – 1,931 ₪ ,וכך אני קובעת.

לסיכום, אני מעדיפה את עדות התובע והמוצגים שהגיש ושלא נסתרו בראיה ממשית כלשהי על פני עדות נתבע 1 והעדה מטעמו שאינה מהימנה עלי כל עיקר וקובעת כי האחריות לקרות התאונה ותוצאותיה מוטלת על נתבע 1 שרכבו מבוטח בנתבעת 2 ועליהם לשאת בתשלום נזקי התובע שנגרמו בתאונה ושהוכחו לפניי ושמסתכמים בסך של – 1,931 ₪.

מקום היתרחשות התאונה: חניון פתוח (בלתי מקורה) במרכז עינב במודיעין.

גרסת הנתבעת באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בכתב ההגנה נכתב כך: "התאונה ארעה עת רכב הנתבעת החל נסיעה לאחור כאשר רכב התובעים הוא שלא הבחין ברכב הנתבעת שכבר היה בסיומה של יציאה מחנייתו ופגע בו". בטופס ההודעה נכתב כך: "שנינו יצאנו בריוורס מחניה, אני כבר התחלתי בסיבוב שמאלה והוא יצא ישר ופגענו אחד בשני". בדיון נאמר כך: נהג הפורד נסע בריוורס ימינה כדי לצאת מחניה, בעוד שהטויוטה עמדה במקום.

...

על-פי ההלכה הפסוקה, במשפט אזרחי יש לקבוע שבעל דין הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו כאשר, בסופו של משפט ועל יסוד מכלול הראיות שהוגשו ע"י כל בעלי הדין, יש להסיק שמאזן ההסתברויות נוטה לכיוונו של בעל הדין שנטל ההוכחה מוטל עליו, כלומר שממכלול הראיות מוסק שגרסתו העובדתית של אותו בעל דין הינה מסתברת ומתקבלת יותר על הדעת וקרובה יותר לאמת מאשר גרסתו הנגדית של בעל הדין שכנגד [ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (לא פורסם, 5.10.06); ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ (פורסם בנבו, 9.5.11); רע"א 1530/13 גדלוב נ' הארגז – מפעל תחבורה בע"מ (פורסם בנבו, 5.5.13)].

מן הכלל אל הפרט לאחר שבחנתי את טענות ואת ראיות הצדדים ובהתבסס על הדין החל הנ"ל, מצאתי להעדיף את גרסת התובעים על פני גרסת הנתבעת, כאשר הגרסה המועדפת הנ"ל מבססת אחריות בנזיקין של נהג רכב הנתבעת לקרות התאונה.

משלא פעלה כאמור, לא טרחה לברר על ידי מי שולמה ההשתתפות העצמית במהלך הדיון (יצוין כי בדיון נשאל תובע 2 על תשלום פרמיה ולא על ההשתתפות העצמית ואין בתשובתו כדי להעיד בבירור מי שילם את ההשתתפות העצמית) והעלתה טענה זו רק בסיכומיה, אינני מוצא להתייחס אליה בשלב זה. סיכום התביעה מתקבלת במלואה.

העד בראנסה העיד כי ביום התאונה הוא עמד במרחק של 15-20 מ' ממקום התאונה וכי הוא ראה את רכב הנתבעים יוצא מחנייה בריוורס בבת אחת ופוגע ברכב התובע שאותה עת נסע בכביש (עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 15-17; עמ' 4 לפרוטוקול, ש' 3-6).

התובע העיד כי הנתבעת יצאה מחנייה מקורה ברברס בזמן שהוא נהג ברכבו על הכביש במסלול הימני בירידה וכי יציאתה מהחנייה הייתה פתאומית (עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 5-6; ש' 16-17).

...

הנתבעים טענו לעניין זה כי לא צורפו תמונות צבעוניות לחוות הדעת, ואילו התובע הסביר כי אלה הוגשו לבית המשפט אך נסרקו בשחור-לבן, אולם מכל מקום סבורני כי אין בכך כדי להכריע בענייננו נוכח תיאור הנזק עולה מחוות הדעת עצמה (שלא התבקשה חקירת עורכה), ונוכח מכלול העדויות המצביעות על מאפייני הפגיעה.

אשר לטענת הנתבעים כי אופי הנזק שנגרם לרכבם, שהוא, לפי הטענה, שפשוף לאורך כל החלק האחורי של הרכב, תומך בגרסתם בדבר שפשוף של רכבם על-ידי רכב התובע להבדיל מפגיעה נקודתית, סבורני כי זו אינה משכנעת ואין בה כדי להכריע את הכף.

עובדה זו, בהצטרף לעדויות שצויינו לעיל אשר הצביעו על התנגשות פינתית, ויתר הראיות שצויינו לעיל, מביאה למסקנה כי אין בחוות הדעת כדי להניח בסיס ראייתי מספק לטענת הנתבעים בקשר לתאונה הקונקרטית.

לאור כל המפורט לעיל, אני קובעת כי האחריות לתאונה היא על הנתבעת.

אשר על כן אני מקבלת את תביעת התובע, ומחייבת את הנתבעת, גב' לובנא עתאמללה, לשלם לתובע סך 4,379 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבת כדין מיום 4.1.08 ועד למועד מתן פסה"ד. תביעת הנתבעים נדחית.

משנשאל מר כליב שוב על נסיבות התאונה הוא חזר והדגיש: "היא הגיעה לבית, ירדה מהרכב, נכנסה הבית[ה] ויצאה החוצה וחזרה שוב לאחר שפגעה ברכב". עוד ציין מר כליב כי הוא סרב להגיע להסדר כלשהוא עם הנתבעת או בעלה בעיניין התיקון מאחר ומדובר ברכב שכור ובנגוד למה שהוצע לו, הוא דיווח לחברת ההשכרה כנדרש.

משניסתה הנתבעת לצאת ממקום החניה, היא נסעה לאחור ופגעה ברכב שחנה מאחוריה (רכב התובעת) או אז היא ירדה מהרכב ופנתה לבעלה ולמר כליב והודיעה שהיא פגעה ברכב.

זה המקום לציין כי עמדתה של איילון מקורה בגירסה שמסר בעלה של הנתבעת לחוקר מטעמה, לפיה הוא מסר שהוא היה הנהג ולא אשתו.

...

הנתבעת תשלם את הסכום האמור לתובעת תוך 30 ימים.

באשר להודעה שהוגשה כנגד איילון, אני קובעת כי הנתבעת הוכיחה את תביעתה ובהתאם מקבלת את ההודעה.

מכל האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת הייתה הנהגת ברכב בעת התאונה וכי על הנתבעת לשאת בכל התשלומים שהנתבעת צפויה לשלם לתובעת, בהתאם לפסק דין זה. התוצאה האופרטיבית הינה כי אני מקבלת את ההודעה כנגד הצד השלישי איילון במלואה.

על פי הנטען בכתב התביעה, רכב התובעת נסע במיתחם חניה לא מקורה בסמוך לסופר רמי לוי באיזור התעשייה הישן של נתניה.

דיון והכרעה התאונה התרחשה בחניון פתוח, חניות מסומנות, כשאין חולק כי הנתבע נסע לאחור כדי לצאת מהחניה.

...

כך או כך, איני מקבלת את גרסתו כי היה בעצירה מוחלטת מספר דקות ורכב התובעת חלף מעליו ופגע בו. ודוק; תקנה 21 היא תקנה כללית המטילה חובת זהירות על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם".

על כן, הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 3644 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 800 ₪ וכן 1800 ₪ שכ"ט עו"ד. המזכירות תואיל להמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים ולגבות את המחצית השנייה של האגרה.