תאונה בגלל התעטשות בזמן נהיגה

דיסקציות של עורק התרדמה תוארו לאחר תאונות דרכים, תאונות ספורט, אך גם אחרי תנועות מינוריות, כמו סיבוב הראש בעת נהיגה, פעולות כירופרקטיות, אפילו חפיפת ראש עם הטייה אחורה במספרה.

האם נכון כי ככל שלחץ הדם גבוה יותר הסיכון לדיסקציה גבוה יותר? "לא מצאתי עדות לכך בספרות הרפואית. ראה גם דיון בתשובה לשאלה 6." האם נכון כי לחץ דם גבוה יכול להיות "גורם הדק" להיתהוות דיסקציה, לדוגמא כאשר דופן העורק נחלש עקב תהליך פתולוגי אחר כל שהוא? "לא מצאתי על כך עדות בספרות הרפואית." האם נכון כי עלייה בלחץ הדם מהוה גורם סיכון גדול יותר לדיסקציה עורקית מאשר עליה מתונה וכרונית בערכי לחץ הדם? "לא מצאתי על כך עדות בספרות הרפואית." אנא ראי מאמר מספר 1, האם נכון כי דיסקציה ספונטאנית של עורקי הצואר תוארה במקרים של פעילות גופנית המלווה במאמץ פיזי, קיום יחסי מין ואפילו לאחר שיעול או עיטוש? "נכון, אבל המנגנון המשוער במקרים אלה הוא של תנועה חדה של הצואר." האם נכון כי כל הפעילויות האלו מלוות בשינויים אוטונומיים של הגברת קצב הלב ועליה בלחץ הדם? "כן, אבל אותן פעילויות מלוות גם תנועות של הצואר." אנא ראי מאמרים (2) (3), האם נכון כי גם התרגשות או דחק נפשי גורמים לעליה בלחץ הדם? "בודאי התרגשות ודחק נפשי גורמים לעליה בלחץ הדם, אך באופן נקודתי ולא לאורך זמן. העלייה בלחץ הדם שאליה התייחסתי בשאלה 6 הנה לאורך זמן, כמחלה כרונית." אנא ראי פסק דין של ביה"ד הארצי לעבודה עב"ל 208/09 יהושוע לב נ' המל"ל שם נקבע כי במקרים בהם היתרחש ארוע חריג, אשר הביא לעליה בלחץ הדם ראוי להכיר בנסיבות אלה כגורם להתרחשות ארוע מוחי בטווח של עד 24 שעות.

...

" עוד נקבע בהחלטה: "3. עם זאת, מצאתי לנכון לפעול בהתאם לאמור בסעיף 24 לפסק הדין בעניין לב – כפי שאף הציע המשיב – ואני מפנה בזאת את ד"ר ויויאן דרורי לחוות דעתו של פרופ' רכס." ואלה השאלות שהופנו למומחית והתשובות שנתקבלו ממנה: מהו הליקוי ממנו סובלת התובעת? "התובעת עברה אוטם מוחי." האם התובעת עברה אירוע מוחי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות? "כן." האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה מיום 24/9/12 לבין האירוע המוחי אותו עברה התובעת? "לא. ראה הסבר לעיל. הסיבה לאוטם המוחי של התובעת הוא דיסקציה ספונטנית של עורק התרדמה." ככל שהמומחה ישיב בחיוב לשאלה הקודמת, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבא: האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע המוחי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעובדה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר? "לא רלוונטי." בפרק ה"מסקנה" לחוות דעתה כותבת המומחית: "גב' שפריר חוותה בתאריך 24.9.12 אוטם מוחי בחלק השמאלי של מוחה, שגרם לחולשת פלג גוף ימין והפרעה בדיבור. הסיבה לאוטם הייתה היצרות קשה של עורק התרדמה השמאלי על רקע דיסקציה, כפי שנצפה בבדיקת CTA שבוצעה בהגעתה לחדר מיון.

הכרעה: לאחר שעיינו בחוות דעתה של המומחית ובתשובותיה לשאלות ההבהרה ועיינו בטענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מצאנו את חוות דעתה של המומחית מנומקת ומלומדת ואנו מאמצים אותה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

גרסת נהגת רכב התובעת, גב' שמח שרונה: אני נהגתי.

אף שבכתב ההגנה נטען כי הנהג ברכב הנתבעת התעטש ועקב כך הורדה הרגל מדוושת הברקס, הרי שבעדותו בבית המשפט אמר כי עקב העיטוש הוא לחץ על דוושת הגז.

בפסק הדין הידוע ברע"א 3577/93‏ ‎ ‎הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ‎ ‎נ' אהרון מוריאנו, פ''ד מח(4) 70, נקבע כי: "נזק בגין ירידת ערך מכונית בשל עצם התאונה הוא נזק ישיר שניגרם במישרין לנכס עצמו עקב ארוע התאונה. אין נפקא מינה כי אפשר שביטויו בפועל יהיה במועד מאוחר יותר (כגון - מכר המכונית). הוא קיים במציאות, על אתר, כפועל יוצא מן התאונה". אמנם, פסק הדין בעיניין מוריאנו עסק בשאלה האם יש לראות בירידת הערך נזק ישיר, אולם לענייננו, חשובה קביעתו העקרונית של בית המשפט כי נזק לרכב מתגבש כבר בעת התאונה, גם אם ביטויו עשוי להיות מאוחר יותר.

...

איני מקבל את טענת הנתבעים כי הנזק לא הוכח.

התוצאה היא שהתביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו בתוך 30 יום סך 12,836 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, בתוספת אגרת משפט בסך 128 ₪ והוצאות משפט בסך 800 ₪.

טיב הפגיעה ושיעור הנכות על פי תאור התובע, התאונה התרחשה שעה שנהג ברכבו, פנה לחניית ביתו ופגע בחוזקה במדרכה.

מסיבה זו התפתחה אצל התובע הפרעה תפקודית של פרק הלסת ושריי הלעיסה מימין המתבטאת בקליק בכל פתיחה של הפה, בכאבים תמידיים בפרק הלסת מימין המתגברים בזמן לעיסת מזון, פיהוק, התעטשות ודיבור ממושך, בהגבלה בפתיחת הפה ובאי יכולת לאכול מזון קשה.

בסעיף 17 לתצהירו הצהיר התובע כי "לאחר התאונה שהיתי בחופשת מחלה חודשיים, פוטרתי מעבודתי, ובלית ברירה ומתוך לחץ כלכלי לאחר מכן מצאתי עבודה בחברת רמי לוי בשכר נמוך יותר כ -2,900 ₪ לערך". כאמור לעיל, הצהרתו של התובע התגלתה כבלתי נכונה, עת התברר במהלך חקירתו של התובע על ידי ב"כ הנתבעת, כי התובע פוטר עובר לתאונה נשוא תביעה זו, וכי מספר חודשים לפני תאונה זו כלל לא עבד מאחר ששהה בחופשת מחלה עקב תאונת האופניים שארעה ביום 24.6.14.

...

אינני מקבלת את טענות הנתבעת לקיומו של השתק שיפוטי נוכח חוות הדעת שניתנה על ידי ד"ר קורן בגין התאונה משנת 2008.

אני סבורה כי נוכח העובדה כי נכותו של התובע בתחום הפה והלסת באה ליד ביטוי בכאבים תמידיים בפרק הלסת הימני (כמפורט בחוות דעתו של ד"ר ברק- סעיף 6) ונוכח העובדה כי כאבים אלו מתגברים בדיבור ממושך ובלעיסה, יש להניח כי קיימת השפעה מסוימת של הנכות הרפואית על תפקודו של התובע ויכולת השתכרותו.

אוסיף לכך את התרשמותי לפיה במהלך עדותו של התובע בפניי לא ביטא התובע קושי מסוים לדבר ולהשיב לשאלות בא כוח הנתבעת, ולא היה ניכר כי הוא נדרש למאמץ מיוחד לשם כך. ' גם בחינת תעסוקתו של התובע לאחר התאונה (בהשוואה למצבו התעסוקתי לפניה) מובילה למסקנה דומה.

בהצטרף כל האמור לעיל לעובדה כי נכותו הרפואית של התובע גם בתחום האורתופדיה הינה נכות מינורית ביותר, אני סבורה כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה בשיעור ניכר מנכותו הרפואית, ואני מעמידה אותה על 6% בלבד - כמחצית משיעור נכותו הרפואית.

עיקר טענות התובע לפי טענת התובע , הוא כלל לא שמע את כרזת השוטרים במהלך נהיגתו ברכב, עובר לכניסתו לחניה לשם שטיפת הרכב, וכן טען כי במהלך השיחה עם השוטר, לאחר שנידרש להזדהות, כאמור, הוא עשה כן, הציג את רישיון הנהיגה שלו, והמשיך בשטיפת רכבו עם צנור המים, ואז, תפס אותו השוטר ג'אנם בשורש יד ימין בחוזקה- יד שנפגעה בעקבות תאונה שנתיים קודם לכן.

אף אם התובע התווכח עם השוטר אם אכן הוא זה אשר אובחן על ידם נוהג ללא חגורת בטיחות, האם יש בויכוח זה כדי להצדיק את מעצרו ושלילת חירותו? גם אם אצא מנקודת המוצא כי התובע התעטש בפניו של השוטר, ארוע זה היתרחש לאחר שהתובע נעצר, ובמהלך איזוקו, ולא הוא זה אשר היוה את הבסיס למעצרו.

...

אין בידי לקבל את טענתה של הנתבעת.

בעניין זה, אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי לא הוכח כי עסקינן בעקיצות אשר נגרמו לתובע במהלך מעצרו, הן בשל עיתוי הפנייה של התובע לטיפול רפואי, בתלונה על סימני עקיצה, כשבוע לאחר שחרורו ממעצר, וכן לאור העובדה שהוא התלונן על סימני עקיצה חדשים, בבטן התחתונה, שהופיעו עובר לפנייתו לרופא בגין עניין זה. לא מצאתי בראיות התובע, ובהנתן עיתוי פנייתו לטיפול רפורי בשל אותן עקיצות, כפי שצויין לעיל, כדי לבסס את הטענה כי עסקינן בעקיצות שמקורן בבית המעצר, ולא ממקור אחר.

בפסק הדין בת"א (מחוזי ירושלים) 8069/06  החברה לאוטומציה במינהל השלטון המקומי בע"מ נ' אריה גור (פורסם במאגרים המשפטיים, [פורסם בנבו], (13.07.2009):   "אדם, בשר ודם, זכאי לפיצויים בגין פרסום שהשפיל אותו או שהעמידוֹ ללעג ולקלס בעיני הבריות. עוגמת-נפש שכזו יכולה להיות רק למי שהוא בעל-נפש."                              בנסיבות האמורות מצאתי שיש לאמוד את נזקיו של התובע בסכום כולל של 15,000 ש''ח. הנתבעת תשלם איפוא לתובע את הסכום של 15,000 ₪ וכן את הוצאותיו בגין אגרת התביעה, כפי ששולמה, וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,700 ₪ .

התובע לא היה מסוגל לנהוג, והעוזר שעבד עימו נהג ברכבו.

נוכח תשובות המומחה כאמור, הותרו לבקשת ב"כ הנתבע שאלות ההבהרה הבאות-א. האם לדעתך, אפשרי הדבר שהתקף הכאבים החל בזמן עיטוש של התובע, כפי שנרשם ברישומים הרפואיים? ב. האם לדעתך, ייתכן שהתקף הכאבים ממנו סבל התובע יכול היה להיגרם גם ללא הנפילה, זאת לאור מחלתו הבסיסית? 7.

עפ"י העובדות בהחלטה היה עיטוש ובעקבותיו נפילה מהצנור.

יודגש, כי הרישה של סעיף 83 לחוק קובעת חזקת סיבתיות רק לגבי תאונה שארעה "לעובד", ובענייננו כאמור התובע הוא "עובד עצמאי", ועל-כן חזקת הסיבתיות ברישה לסעיף 83 לחוק אינה חלה לגביו, ועליו להוכיח את יסודותיה של ה"תאונה" שארעה לצורך הכרתה כ"תאונת עבודה".

...

אני סבור שקביעה זו היא גורפת, ויש לבחון בכל מקרה את הקשרם של הדברים בו נאמרו דברי המומחה – ואת יתר הנסיבות – כדי לקבוע האם גם במקרים מעין אלה יש לפסוק לטובת המבוטח, כבכל מקרה של ספק בחוות דעת רפואית בתביעה מתחום התחיקה הסוציאלית, הפועל לטובת המבוטח.

אשר על כן, ונוכח האמור לעיל, אנו מקבלים את התביעה וקובעים כי יש לראות באירוע מיום 04/03/07 כתאונת עבודה שהסב לתובע פגיעה בגבו וזאת על דרך של החמרה זמנית, ומורים לנתבע לשלם לתובע דמי פגיעה שיחושבו בהתאם ובכפוף להוראות הדין.

בנסיבות העניין אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצרוף מע"מ כחוק.