הוא תיאר כי היה מדובר בפרויקט ובו 3 בנינים, אשר כיום הופסקה בו הבניה עקב כניסתה של חברת מליבו להקפאת הליכים.
לא ניתן אף להיתעלם מהעדויות, לרבות עדות חוקר תאונות העבודה, שזוהי דרך עבודה מקובלת באתרי הבנייה ולמרות זאת לא יכול היה חוקר תאונות העבודה להציג ראיה ולו על מקרה אחד בו ניתן דו"ח בנושא או הערה בדו"ח ביקורת וכדומה.
אם כן, כיצד ניתן לקבוע על סמך אותן ראיות חסרות כי האשמה נופלת על הנאשם, אך משום שהוא מנהל העבודה במקום?
לעניין זה אני מפנה למזכר שנירשם על ידי ב"כ המאשימה לאחר שבוצע רענון לחוקר תאונות העבודה, אשר הנו המומחה, עליו מסתמכת המאשימה בנוגע להטלת האחריות על קרות התאונה לנאשם, טרם עדותו בבית המשפט (נ/4), שם מתארת ב"כ המאשימה, כדלקמן: "מיד בפתח שיחה טלפונית של המיתמחה עם העד, בניסיון לתאם עמו מועד לרענון העדות, שאל העד נגד מי הוגש כתב האישום בסופו של דבר. כשהשיבה המיתמחה שכתב האישום הוגש נגד מנהל העבודה ומבלי לפתח עמו שיחה בנושא, מסר העד בתגובה כי למיטב זיכרונו, רוב רובה של הטעות הייתה של האתת, אשר תפקידו היה לקשר בין אתר העבודה לבין פעילות המנוף. להערכתו, הקרשים הונחו במרפסת, אך האתת לא ראה אותם ונתן אישור למנופאי להוריד כבל עם חבילה של בלוקים באמצעות המנוף והמנוף בסופו של דבר פגע בקרשים שהונחו על המרפסת והפילם על המנוח שעמד תיחתם. בהמשך, בשיחת רענון שערכתי עם העד היום כששוחחנו על חוות דעתו, מסר העד בפתח דבריו כי לדעתו, הטעות הגדולה ביותר היא של האתת שהיה צמוד לפעולה כזאת. לדבריו, האתת היה חייב לראות איך לשים את הבלוקים ואסור לו לתת לעבוד אם יש סכנה. פעילות האתת מהוה 80% מהתרומה לתאונה לפי הערכתו. התרומה של הקרשים הבולטים לתאונה זה 20%. מבחינת מנהל עבודה, קשה למנהל עבודה לראות כל פינה בבניין וכל פיספוס".
על מנת לבסס את הטענה כי הנאשם לא פעל כפי שמנהל עבודה מן היישוב היה פועל בנסיבות דומות, היה על המאשימה להביא ראיות לכך.
...
אם כן, כיצד ניתן לקבוע על סמך אותן ראיות חסרות כי האשמה נופלת על הנאשם, אך משום שהוא מנהל העבודה במקום?
לעניין זה אני מפנה למזכר שנרשם על ידי ב"כ המאשימה לאחר שבוצע ריענון לחוקר תאונות העבודה, אשר הינו המומחה, עליו מסתמכת המאשימה בנוגע להטלת האחריות על קרות התאונה לנאשם, טרם עדותו בבית המשפט (נ/4), שם מתארת ב"כ המאשימה, כדלקמן: "מיד בפתח שיחה טלפונית של המתמחה עם העד, בניסיון לתאם עמו מועד לריענון העדות, שאל העד נגד מי הוגש כתב האישום בסופו של דבר. כשהשיבה המתמחה שכתב האישום הוגש נגד מנהל העבודה ומבלי לפתח עמו שיחה בנושא, מסר העד בתגובה כי למיטב זכרונו, רוב רובה של הטעות הייתה של האתת, אשר תפקידו היה לקשר בין אתר העבודה לבין פעילות המנוף. להערכתו, הקרשים הונחו במרפסת, אך האתת לא ראה אותם ונתן אישור למנופאי להוריד כבל עם חבילה של בלוקים באמצעות המנוף והמנוף בסופו של דבר פגע בקרשים שהונחו על המרפסת והפילם על המנוח שעמד תחתם. בהמשך, בשיחת ריענון שערכתי עם העד היום כששוחחנו על חוות דעתו, מסר העד בפתח דבריו כי לדעתו, הטעות הגדולה ביותר היא של האתת שהיה צמוד לפעולה כזאת. לדבריו, האתת היה חייב לראות איך לשים את הבלוקים ואסור לו לתת לעבוד אם יש סכנה. פעילות האתת מהווה 80% מהתרומה לתאונה לפי הערכתו. התרומה של הקרשים הבולטים לתאונה זה 20%. מבחינת מנהל עבודה, קשה למנהל עבודה לראות כל פינה בבניין וכל פספוס".
על מנת לבסס את הטענה כי הנאשם לא פעל כפי שמנהל עבודה מן היישוב היה פועל בנסיבות דומות, היה על המאשימה להביא ראיות לכך.
כפי שתואר לעיל, הגעתי למסקנה כי המאשימה כלל לא עמדה בנטל המוטל עליה להבאת ראיות לביסוס היסוד העובדתי של כתב האישום ואשר על כן אין באי העדת הנאשם על מנת להשלים חוסר זה. ודאי כאשר מדובר בנאשם שלא נכח במקום ולא היה עד לאירוע ואף לא מיוחסת לו פעולה אקטיבית אלא התנהגות רשלנית בנוגע למצב עובדתי שכלל לא הוכח.
סוף דבר
לנוכח כל האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי המאשימה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת אשמת הנאשם מעבר לספק סביר ועל כן אני מורה על זיכוי הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
